[כ, א]
וידבר ה' -
לא נמצא בדברי הנביאים שאחר משה רבינו ע"ה לשון וידבר ה' אל נביא פלוני לאמר, חוץ מפה.

ובארו חז"ל:

מפני שהן של תורה, רצה לומר כי דבור ואמירה הבאים אצל הנבואה היינו תורה שבכתב ושבע"פ ולא ניתנה תורה לנביא אחרי משה, לבד פה באו הלכות שאינם מבוארים בתורה, כמו ודבר באזני זקני העיר ההיא את דבריו ולא שהשוו דבריהם לדבריו למדו מזה (מכות י' ע"ב) שעיר שכולה רוצחים אינה קולטת וכדומה, לכן בא דבור ואמירה, ובארתי כלל זה בחבורי הגדול על תו"כ ריש ויקרא.

[כ, ב]
תנו -
מבואר בספרי (פ' מסעי) כי לא נתחייבו בהפרשת ערי מקלט עד אחר ירושה וישיבה, דכתיב: כי יכרית ה' אלוהיך את הגוים כו' וירשתם וכו', ולכן לא צוהו עד גמר חילוק הארץ.

[כ, ג]
בשגגה בבלי דעת -
בפ' מסעי כתיב בשגגה, ובפ' שופטים כתיב בבלי דעת.

וחז"ל מכות (דף ו' ע"ב):

בשגגה - פרט למזיד
בבלי דעת פרט למתכוין, ולכן אמר פה שניהם.

ודיני הפ' הזאת בארתי בפירוש התורה בעז"ה.

[כ, ז]
ויקדשו -
על השאלה איך יתכן כי שני המטות וחצי המטה נתנו שלוש ערים בשוה עם תשעת המטות וחצי המטה?
השיב הרמב"ן ז"ל:

כי אחר שגם ערי הלוים היו קולטות וערי הלוים היו מ"ב שהם מ"ח עם ערי המקלט מגיע על כל שבט ד' הערים, שהם עשר לשני המטות וחצי המטה, וכן נתנו באמת כמבואר בסי' כ"א.

ואם תשאל שבכ"ז היה להם לתת יותר ערי הלוים כי ערי הלוים אין קולטות אלא לדעת?
על זה השיב: כי רוב מושב הלוים היה בארץ לפי ששם יאות יותר מושבם מפני עבודת בית האלהים.

[כ, ט]
ערי המועדה -
שם בשקל מוּסָדָה שהיו מיוחדות להועד שם כל מכה נפש בשגגה.