[כא, ב]
ה' צוה -
הנה הציווי היה ואת הערים אשר תתנו ללוים את שש ערי המקלט כו' ועליהם תתנו ארבעים ושתים עיר, וכל מקום שאומר עליהם, בא או על הטפל הנוסף על העיקר או על הדבר שבא אחר חברו כמו על עולת התמיד יעשה, כמו שאמרו בפירוש התורה בכל מקום, לכן המתינו עד שהפרישו ערי מקלט תחלה.

[כא, ד]
ויצא הגורל -
הנה הציוי היה מאת הרב תרבו ומאת המעט תמעיטו ועפ"ז נתנו מיהודה ושמעון תשע ערים, שרובם היו מיהודה, כי רק עיר עין מצינו בנחלת שמעון כי היה חלק בני יהודה רב מהם, ומנפתלי לא נתנו רק שלוש ערים, והנה כמו שבנחלת השבטים הגביל הגורל תחלה תחום כל שבט, ואח"כ חלק יהושע לפי הריבוי והמיעוט כפי השערתו כנ"ל (ס' יד), כן פה תחלה הגביל הגורל תחום כל משפחה.
והגביל לבני אהרן תחומם מג' שבטים, יהודה שמעון בנימין, (ששמות שלושה השבטים האירו באורים ותומים עם יציאת גורל בני אהרן), והמגרילים חלקו בני לוי לד' חלקים, בני אהרן, יתר בני קהת, בני גרשון, בני מררי, והגרילו על כ"א מאיזה שבט יהיו עריו, והגורל עלה כפי הראוי להם לפי סדר מעלתם בקדש, שכמו שבאיברי הגויה כל אבר השכן יותר אל הלב הוא מעולה יותר ומזגו זך ביתר שאת, כן בני אהרן שהיו קרובים אל המשכן והמקדש, וכן נפל גורלם בחלק יהודה שמעון ובנימין שהיו סביב למקדש (וע"כ התדבקו תמיד במלכות בית דוד).

אחריהם במדרגה היו בני קהת הנותרים שהם היו ג"כ שכנים אל הלב ועבודת הקדש עליהם בכתף ישאו הארון והשלחן וכלי הקדש, לכן נפל חבלם באפרים דן וחצי מנשה שנחלת יוסף הייתה אצל נחלת בנימין, ונחלת דן היה אחורי נחלת בנימין והיו סוככים בכנפיהם על המקדש וקרובים אל נחלתו.

ואחריהם בני גרשון שהיו נושאים את אהל מועד יריעותיו ומכסהו שהם במדרגת הבשר החופף על האיברים הפנימיים הסוככים על הלב, לקחו ממטה יששכר ואשר ששניהם היו אחרי יוסף יששכר במזרחו ואשר במערבו, וממטה נפתלי שהיה ג"כ שכן אליהם ומגביל נחלת בנימין ויוסף במזרחי נגד ארך הירדן עם נחלת מנשה בבשן, שהגם שהיה מעבר הירדן השתתף בצד מה עם חציו השני שהיה בא"י ומיוחס אליו בקורבה כשהם שבט אחד.

ובני מררי שהוא הקצה האחרון נושאי קרשי המשכן בריחיו ועמודיו ואדניו דוגמת העור והעצמות שבגויה לקחו ממטה ראובן וגד חוץ לארץ וממטה זבולון שהיה בצד צפונית מערבית בקצה האחרון בא"י, והנה בכולם אמר: בגורל ערים, לבד אצל בני מררי לא אמר (בפ' ז) בגורל, וגם אמר לבני מררי בלא וא"ו כי הם לא לקחו עפ"י גורל מיוחד להם, ואחר שהגביל הגורל תחום כל משפחה ומשפחה, אז חלק יהושע והפריש הערים לפי ריבוי השבט ומעוטו וזה שאמר תחלה ויצא הגורל למשפחת הקהתי וגו', וסיפר איך יצא עפ"י הגורל שסדר לכ"א תחומו, ואח"כ אמר –

[כא, ח-ט]
ויתנו בני ישראל. וכו' -
שאח"כ נתנו הערים הפרטים לפי ריבוי השבט ומעוטו. ערים גדולות או קטנות, ומפרש ויתנו וכו' את הערים שהוא על הנתינה הפרטית של הערים הפרטיים.

[כא, יא-יג]
ויתנו להם את קרית ארבע וכו' ולבני אהרן וכו' -
רצה לבאר מדוע נתנו מיהודה ושמעון תשעה ערים, ומכל שני שבטים לא לקחו רק שמונה ערים ארבע ערים משבט (חוץ משבט נפתלי) כי אחר שכלב לקח חלק גדול ביחוד, היה גם הוא צריך לתת עיר ללוים כמו שאמרו איש כפי נחלתו יתן מעריו ללוים, והיה לחברון כפרים ושדות רבים מאד, עד שלפי השיעור היה צריך שיתן בפני עצמו כמו רביע השבט שהיא עיר אחת ונתן את חברון, ושדה העיר וחצריה היו לו. וזה הוצעה לבאר שמנחלת יהודה לקחו מכלב עיר בפ"ע מחלקו, ונשאר עוד ליהודה ושמעון שמונה ערים, ועם חברון היה תשע וזה שאמר ולבני אהרן הכהן נתנו רצה לומר עם חלקו של כלב. והגם שלקחו רוב הערים מיהודה לא משמעון, זה מפני ששמעון נחל תוך יהודה כנ"ל ונעשה משני השבטים כנחלה אחת.

[כא, לד]
הנותרים -
יובן במה שאמר למעלה (פסוק ד) שבני מררי נקראים נותרים וטפלים בערך שבט לוי כולו, כעור ועצמות שהם הקליפה הסוכך על הפרי והלב, כמו שיתר משפחות נקראו נותרים במשפחת קהת נגד בני אהרן הכהנים (כמו שאמרו בפסוק כ).
וגם קראם נותרים מפני שנותרו מן הגורל שנפל על בני קהת וגרשון ראשונה, ונותרו הם שלא הוצרך להגריל עליהם כנ"ל (פסוק ד'), ולכן כפל עליהם שם הנותרים שנית בפסוק לח, שהיו נותרים מצד שתי ההשקפות האלה.

[כא, מא]
ויתן -
אחר שספר הכיבוש והחילוק אומר כי נתקיים לישראל שבעה דברים:
א) ויתן, שנתן להם הארץ במתנה כמו שהבטיח להאבות,
ב) וירשוה, שהוא הורשת האויבים וכבושם בשבע שכבשו (כי גדר הירושה הוא הורקת הנחלה מרשות המוריש לרשות היורש).
ג) וישבו בה. בשבע שחלקו שהחזיק כ"א בשלו.

[כא, מב]
ד) וינח ה' להם מסביב. שפסקה מלחמת האויבים,
ה) ולא עמד גם בעת נלחמו נגדם לא עמדו כי נפלו לפניהם (וכבר בארנו שיש הבדל בין לא התייצב איש בפניהם ובין לא עמד איש בפניהם, שלא התייצב מורה שלא התגר בו מלחמה כלל (וזה לא היה פה כי באו מלכים נלחמו) אבל לא עמד מורה שהמתייצב להלחם לא יעמד בעמדו כי המה כרעו ונפלו),
ו) שלא הייתה נפילה טבעיית רק את כל אויביהם נתן ה' בידם בדרך נס והשגחה.

[כא, מג]
ז) לא נפל דבר. שגם יתר הטובות וההצלחות שהבטיח ה' להם בתורה ע"י משה כולם באו.