(ד) בפרשה זו באו כמה עניינים מכופלים ובלתי מסודרים לפי פירש המפ', והדקדוקים יודעו מן הבאור:
[כג, ב]
לזקניו הם הסנהדרין ולראשיו ראשי המטות ולשופטיו ולשוטריו אשר בכל עיר ועיר.

ויאמר אליהם -
תוכן המאמר היה, שאחרי ראה יהושע כי נשארו הרבה עמים יושבים בארץ אשר לא הורישם, ויש שני אופנים:
או שיכרתו ישראל עמהם ברית ויתחתנו עמהם עד יעשו כגוי אחד ובזה תוסר האיבה.
או שילחמו עמהם עד שיורישו אותם כי בלאזה א"א שישבו בארץ במנוחה והתיירא פן אחרי מותו יפחדו ישראל מלהתגרות בם מלחמה ויבחרו האופן הראשון, לכן בא להזהירם על זה בטוב טעם ודעת, וזה שאמר: אני זקנתי ולא אוכל עוד לצאת למלחמה, בכל זאת הלא לא אני הייתי הכובש בכחי, כי –

[כג, ג]
ואתם ראיתם את כל אשר עשה ה' אלהיכם לכל הגוים -
אותות ומופתים גדולים ובזה בחנתם היטב כי לא ידי עשו לכם את החיל רק כי ה' אלהיכם הוא הנלחם לכם, והוא הנצחי אשר לא ימות, וא"כ –

[כג, ד]
ראו הפלתי לכם -
מה שהיה תלוי בי והוא הפלת הנחלה שיכיר כ"א את חלקו (כמו שאמרו ואתה תנחיל (למעלה א') ואמר (למעלה יג) אנכי אורישם מפני בני ישראל רק הפילה בנחלה) כבר עשיתי, ומפרש שהפלתי בנחלה:
א) מן הירדן וכל הגוים אשר הכרתי שהם היושבים בדרומית מזרחית אצל הירדן שאלה כבש בחייו,
ב) והים הגדול וכו' שאלה לא כבש (כנ"ל יג).

[כג, ה]
וה' אלהיכם וכו' -
רצה לומר אחר שהפלתיה בנחלה לא חסר רק הכיבוש הלא גם אחרי מותי אלהיכם חי והוא יהדפם וכו' כאשר דבר לכם, ואמר הוא יהדפם נגד הגוים שכבר כבש שמקצתם פנו מארצם כמו גרגשי ויהדפם שלא ישובו עוד.

ואמר והוריש אותם נגד אלה שלא כבש עדיין, רק שצריך לזה תנאי שתשמרו התורה, וזה שאמר –

[כג, ו]
וחזקתם מאד לשמור -
ממלא תעשה ולעשות מצוות עשה וכו' והוא עצמו הציוי שצוה ה' ליהושע (למעלה א') בתנאי הכיבוש ועתה שאתם תלחמו ציווי זה מוטל עליכם.

[כג, ז]
לבלתי -
ובמה שתשמרו את דברי התורה בהכרח תשמרו לבלתי בוא והתחתן בגוים האלה הנשארים שהזהירה התורה עליו, וכפל מלת האלה שנכבשו והנשארים שלא נכבדו כנ"ל (פסוק ד-ה) ולכן אמר (בפסוק יב) ביתר הגוים האלה הנשארים האלה שמבואר אצלנו ההבדל בין יתר ובין שאר, היתר הוא במקרה והוא בגוים שנכבשו שמה שהנותר מהם היה במקרה, והנשאר הוא בכוונה, וזה באלה שלא נכבשו שהניח ה' בכוונה לנסות בם את ישראל (כמו שאמרו שופטים ג').

ובשם -
רצה לומר ע"י שלא תתחתנו בם לא תבואו לאיסורים חמורים יותר:
להזכיר בשם אלהיהם,
ויותר חמור מזה להשביע בשמם,
ויותר חמור מזה לעבדם,
ויותר חמור להשתחוות שהוא מד' עבודות שחייבים עליהם מיתה.

ועקר דבריו שמכלל לאו אתה שומע הן שבאם יתחתנו עמהם יזכירו בשם אלהיהם ואחר כך ישבעו ואח"כ יעבודו ואחר זה ישתחוו למו.

(ח-י) לפירש המפ' מלת כי אם כמו רק, יקשה מה שאמר ויורש ה' וכו', שאין לו חבור עם הקודם, וכן מה שאמר איש אחד ירדף אלף שאין לו קשר עם המאמר? וכן לדעת המפ' פעל ירדף הוא עתיד במקום עבר?:
[כג, ח-י]
כי -
עתה מתחיל לבאר בתועלת והנזק שיגיע להם משני האופנים הנ"ל בל יאמרו ללבבם למה לנו לגור מלחמות כל היום, הלא טוב יותר שנכרות ברית עימהם, אומר דעו כי אם בה' אלהיכם תדבקו (מלת אם הוא תנאי) אם תדבקון בה' כאשר עשיתם עד היום הזה שדבקתם בו (והלא ראיתם בעיניכם התועלת שהוריש מפניכם גויים גדולים ועצומים וכו') א"כ אם בו תדבקון, כן יהיה גם בעתיד שאחד מכם ירדוף אלף יען כי ה' אלהיכם הוא הנלחם לכם, וזאת התועלת שיגיע לכם אם תדבקון בה', (שבכללו בל תתחתנו עם העמים אשר ציווה ה').

[כג, יא]
ונשמרתם -
עתה מבאר הנזק אתם צריכים להישמר מאד מן הסכנה שתגיע לכם באופן הב', ועל ידי כך תשמרו לאהבה את ה' שגדר האהבה השלימה לשנוא את שונאי אוהבו כמו שאמרו: הלא משנאיך ה' אשנא.

[כג, יב]
כי אם שוב תשובו -
מאהבתו ודבקתם ביתר הגוים שזה א"א כל עוד יאהבו את ה', (יגיע לכם רעה כפולה,
א) מצד הטבע,
ב) מצד ההשגחה. ומבאר תחלה הרעה הטבעיית).

[כג, יג]
ידוע תדעו -
רצה לומר הלא זאת תדעו בעצמכם, כי לא יוסיף ה' להוריש אותם. ובזה דעו כי יהיו לכם לפח ולמוקש בענייני הדת והאמונה. ולשוטט בצדיכם עת יבוא עליכם אויב מן הצד יהיו אז נגדכם, ולצננים בעיניכם גם בעת שקט ינקרו את עיניכם בקנאה ושנאה ומשטמה, עד אבדכם בדרך הטבע, כי מן הנמנע שיהיה ביניכם אהבה שלמה וברית אמת.

[כג, יד]
והנה -
עתה מבאר הרעה ההשגחיית שיגיע להם, כי יעניש ה' אותם על זאת, והקדים להם ראיה מיעודים הטובים שנתקיימו, וזה שאמר הנה אנכי הולך בדרך כל הארץ ובכ"ז תהיו מושגחים מה' בין לטובה בין לרעה כי יעודי ה' לא יתבטלו עם מיתתי, ועתה קחו ראיה מן היעודים הטובים שכבר נתקיימו, אל הרעים, וזה שאמר: הלא ידעתם היום בכל לבבכם כי לא נפל דבר אחד מכל הדברים הטובים, (וכפל לאמר:
א) הכל באו לכם לא חסר דבר אחד,
ב) לא נפל ממנו דבר אחד, רצה לומר שכל דבר טוב בא בכל פרטיו לא מקצתו, רצה לומר שבאו כולם במספרם, ובא כ"א באיכותו).

[כג, טו-טז]
והיה -
וא"כ תשכילו מזה כי כמו שבא עליכם כל הדבר הטוב כן יביא עליכם את כל הדבר הרע בעברכם את ברית ה', כי אז הגם שלפי הטבע היה ראוי שתתקיימו, הלא אז יחרה אף ה' בכם להענישכם בדרך השגחיי, ואבדתם מהרה ע"י יד ה' וענשו הבלתי נקשר עם הזמן והטבע ומסובביהם, ולכן נגד מה שתחלה אמר עד אבדכם, רצה לומר מצד הטבע בהמשך הזמן הוסיף פה,
א) עד השמידו אותכם, בשמד וכליון השגחיי.
ב) ואבדתם מהרה, וגם הודיע עוד הבדל בין הבאת הטוב ובין הבאת הרע, כי הטוב שיעיד ה' ידברנו בהחלטה באופן שדבורו הוא גמר הדבר והטוב בא מעצמו כי ה' אמר ויהי, לא כן גזרתו על הרע הוא אינו בדרך החלטה רק דרך תנאי תלוי אם לא ישובו ממעשיהם ואז צריך להביאו בפועל כי אינו בא מעצמו, ועל זה אמר: כאשר בא עליכם כל הדבר הטוב (מעצמו) כן יביא ה' עליכם כל הדבר הרע כי לא יבוא מעצמו.