(ד) מה שאמר למען אשר תדעו את הדרך כי לא עברתם בדרך וכו' אינו מובן שזה היה נכון אם היה אומר כי לא עברתם בדרך הזה, אבל לא יצדק לומר שלכן צריכים מורה דרך, מפני שלא עברו בשום דרך מתמול שלשום? ועוד שהיה לו לומר כי לא עברתם בדרך ימים רבים?
[ג, א]
וישכם -
כבר בארתי (למעלה א' י"ב, וב' א') כי שלח את המרגלים בתוך ימי אבלו של משה חמישה ימים לפני בא דבר ה' אליו, ובז' ניסן שאז שלמו ימי אבלו דבר ה' אליו והכריז: בעוד שלשת ימים אתם עוברים את הירדן וביום שאחריו שבו המרגלים שהוא בח' ניסן, וישכם בבוקר יום ט' ניסן, וילינו כדי לעבור ביום שיהיה הנס בגלוי ויתקדש לעיני כל.

[ג, ב]
מקצה -
בט' ניסן כנ"ל כי מה שאמר בעוד שלשת ימים, פירש בסוף שלשה.

[ג, ג]
כראותכם -
כי תמיד נסע הארון אחר שני דגלים ותמיד נשאוהו הלוים, ועתה כראותכם ב' שנויים,
א) את ארון וכו', רצה לומר שנוסע תחלה,
ב) והכהנים הלווים נושאים אותו, אז לא תתנהגו כמו תמיד שתחלה התחילו שני דגלים לנסוע, רק ואתם תסעו לבסוף.

[ג, ד]
אך רחוק פירש הרלב"ג מפני שהיה מראה הדרך היה צריך להיות מרחוק כדי שיראוהו כולם וידעו ללכת אחריו, מה שאין כן בשיהיה קרוב אליהם לא יראוהו כולם, וזה שאמר: למען אשר תדעו את הדרך וכו'.

וכן מבואר מדעת בעל הטעמים:
שהניח האתנחתא על מלת במדה, שלפירוש רש"י שמה שאמר למען אשר תדעו מוסב על והלכתם אחריו, היה צריך להניח האתנח על מלת אליו.
ומה שאמר: כי לא עברתם בדרך מתמול שלשום, נראה פירושו, כי בעת רצו ליכנס לארץ בימי משה כתיב: וארון ה' נוסע לפניהם דרך שלשת ימים לתור להם מנוחה, ולפירוש רש"י שהיה זה הארון שבו שברי לוחות, היה כן תמיד, ולפירוש הרמב"ן שארון אחד היה, הייתה נסיעה זו רק אז שרצו ליכנס לארץ, והלך הארון דרך שלושה ימים לפניהם כגבור היוצא לפני המחנה להחריד את האויבים, והיה א"כ תכלית נסיעתו לא להראות הדרך, (כי היה להם אז עמוד הענן) רק לכבוש הארץ, לכן הלך דרך ג' ימים, לכן באר שתכלית הליכתו עתה הוא להראותכם הדרך לא לכבוש כבימי משה, והמופת לזה כי לא עברתם בדרך מתמול שלשום שאם היה הולך לכבוש היה צריך להקדים ללכת בדרך (עם הלוים שעמו) מתמול שלשום, רצה לומר דרך שלשת ימים, ואחר שמהלכו עתה להראות הדרך צריך בל תקרבו ובל תתקרבו כאלפים אמה במדה.

(ה-ו) מאין ידע יהושע שיעשה ה' נפלאות וה' לא גלה זה עד אח"כ? ואם ידע מזה למה א"ל אח"כ היום הזה אחל גדלך וכבר ידע זאת מכבר?:
[ג, ה]
ויאמר יהושע וכו' התקדשו -
ממה שראה יהושע כי היום ישאו הכהנים את הארון ידע כי יעשה להם נפלאות, וכמו שאמרו חז"ל (סוטה לג:) בשלשה מקומות נשאו הכהנים את הארון:
כשעברו את הירדן,
וכשסבבו את יריחו,
וכשהחזירוהו למקומו (לבית קה"ק בימי שלמה)
ובכל אלה היו נסים גלויים, מנפילת חומת יריחו, ומהורדת האש בימי שלמה, וחשב יהושע כי הנסים האלה יעשו באמצעות ישראל, וזה שאמר: יעשה ה' בקרבכם נפלאות, ולכן ציווה להם להתקדש למען יוכנו להעשות הנפלאות בזכותם ובכחם וה' הודיע לו (פסוק ז') כי הנפלאות יתהוו בכחו ובאמצעות ארון הברית.

[ג, ו]
ויאמר -
זה היה בעשרה בניסן,
שאו -
צוה:
א) שהכהנים ישאו לא הלוים,
ב) שיעברו לפני העם כנ"ל (ג).

[ג, ז]
היום הזה אחל גדלך -
ה' הודיע לו כי הנפלאות לא יעשו באמצעות ישראל, רק עוד טרם יתקרבו אל הירדן, יסוב לאחור מפני ארון הברית ויהושע, ומזה ידעו גודל זכותו, כי כאשר הייתי עם משה וכו' כמו שקריעת ים סוף היה באמצעות משה ובכחו, כי לא הוצרך להעשות נס לצורך העברתם, כי הירדן אינו נהר גדול כ"כ, לשלא יוכלו לעבור בו בלא נס, ויעקב אמר: כי במקלי עברתי את הירדן והמרגלים עברו בו בלא נס.

[ג, ח]
ואתה לכן תצוה את הכהנים נושאי ארון, שבבואם לקצה מי הירדן יעמדו שמה ולא יעברו את הירדן, כי המים לא ישובו אחור רק מפני הארון ובצאתו מן הירדן ישובו המים למקומם, ופירש שיעמדו בקצה המזרחי כמו שית' (ד' יא).

(י-יג) מה שאמר בזאת תדעון אם מוסב עמה שאמר הנה ארון הברית עובר לפניכם בירדן, יקשה איך ידעו מזה כי יוריש לפניהם את הכנעני, והלא גם עד עתה עבר ארון ה' בראשם? ואם נמשך עמה שאמר והיה כנוח כפות רגלי הכהנים, והיינו שמן הנס הזה תדעו כי יעשה לכם נסים אחרים בירושת הארץ, א"כ מדוע הפסיק באמצע במה שאמר ועתה קחו לכם שנים עשר איש, שחותך את המאמר לגזרים?-והנה המפרש פירש שמה שאמר ועתה קחו לכם שנים עשר איש, הוא עצמו מה שצוה לו ה' (לקמן ד' א' ב'), וזה קשה מאד,
א) שא"כ מה שאמר לקמן (שם) ויאמר ה' אל יהושע מקומו פה ולמה בא שלא במקומו? ומה שנדחקו לפרש וכבר אמר ה' אינו כפי חוקי הלשון שבזה היה לו לומר וה' אמר אל יהושע כמו שאמרו למעלה (ס"א י"ב), ועוד שמה שאמר ועתה קחו לכם היה לו לכתוב בסוף המאמר כי הוא עניין מופרד בפני עצמו.
[ג, ט-יא]
ויאמר כו' גשו הנה כו' ויאמר כו' בזאת תדעון -
אמר להם בשם ה' כי בזאת רצה לומר במה שארון הברית אדון כל הארץ עובר לפניכם בירדן, תדעון כו', משני טעמים:
א) ממה שארון הברית עובר לפניכם תדעו, כי אל חי בקרבכם והוריש יוריש וכו', כי דומה כמלך ההולך לפני עמו לכבוש הארץ לפניהם.

ב) ממה שאדון כל הארץ עובר בירדן, שזה סימן שהוא אדון הארץ, וכמו שהשוערים יפתחו דלתים ושערים לא יסגרו לפני אדוני המדינה, כן יפתח הירדן שערי הארץ ויבא בם מלך הכבוד, מזה תדעו ג"כ והוריש יוריש אחר שהארץ שלו.

(וחז"ל אמרו:

שצמצם את כולם בין שני בדי הארון וא"ל בזאת רצה לומר ממה שאתם רואים שכולכם מצומצמים כאן תדעו כי אל חי בקרבכם, ויש בזה עניין מושכל, כי חול השכינה בישראל יהיה בשני מדרגות,
א) שיהיה ה' בתוכם במדרגת הלב שהוא בתוך הגוף ומוקף מכל האיברים,
ב) שיהיה במדרגת המוח הנתון בראש הגוף ומקיף את כולו הקפה שכליית,

וכבר באר המורה (פע"ג מח"ח):

בדמותו את העולם הגדול עם העולם הקטן, כי בעולם הגדול כל החשוב מחברו מקיף על הפחות ממנו והארץ השפלה מכולם מוקפת מכולם ובאדם יהיה בהפך שהחשוב יותר נתון באמצע ומוקף מכולם, והנה עת יהיה ה' במדרגת הלב מוקף בתוכם ינהיג בהנהגה נסתרת עפ"י אמצעיים טבעיים והשגחתו מוקפת מן העולם וטבעיה הסוככים עליה, ועת יהיה במדרגת המוח מקיף על הטבע ומנהיג אותה אז ינהיג הנהגת שכליית בחירית לא טבעית רק הנהגה נסיית נפלאה, וזה ההבדל בין ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין שזכרו המשכילים, ואז תבוטל הטבע והחומריות ותנאיה לגמרי, לכן פה שהלך מלכם בראשם לא מוקף בתוכם, צמצם את כולם בין שני בדי הארון והיו כולם מוקפים ממנו, והמקום שהוא מתנאי הגשם לא חצץ בעדם, וא"ל בזאת תדעון כי אל חי בקרבכם המחיה את הכל בשפעו הרוחני והוא יוריש הכנעני בדרך נס ומופת, והראיה כי עובר לפניכם, בהיותו אדון כל הארץ המנהיג הכל לבדו):

[ג, יב]
ועתה -
אחר שהנס יהיה רק באמצעות הארון קחו לכם שני עשר איש, למען יהיו עדים על הנס, איש אחד לשבט, רצה לומר כל אחד יהיה תחת שבטו, שיהיה מנשיאי השבט עד שמעמדו שם ידמה כמעמד כל השבט.

[ג, יג]
והיה כנוח וכו' נושאי ארון ה' -
ורצה לומר בכח הארון וקדושתו מי הירדן יכרתון, רצה לומר שיהיה כריתה והבדלה בין המים, כי יכרתון רק המים היורדים מלמעלה שהם ישובו אחור נצבו כמו נד, וזה הפך טבע המים, לא כן המים היורדים משם במורד שהם ילכו כפי טבעם למטה, וזה שאמר: ויעמדו נד אחד, כי בקריעת ים סוף היה הנס בשני הצדדים והמים עמדו כשתי חומות כי מי הים הלכו בשוה, משא"כ מי הירדן שהלכו מלמעלה למטה לא הוצרך שינוי טבע המים רק בצד הגובה, ועל זה אמר הירדן יסוב לאחור.

[ג, יד]
ויהי בנסוע -
ספר כי בהגיעו הכהנים אל הירדן כבר נסעו אז כל העם מאהליהם עד שנושאי הארון היו לפני כל העם בעת שנסעו העם מאהליהם.

הארון הברית -
לפעמים נקרא ארון הברית, על שבו מונחים הלוחות שהם הברית ולפעמים יקרא הארון ברית ה' (לקמן יז) על שהוא עצמו ברית ה', וכן מה שאמר הארון הברית, רצה לומר שהוא עצמו הברית והיה נס להתנוסס.

[ג, טו]
וכבוא נשאי הארון וכו' נטבלו בקצה המים -
(הגם שדרך הירדן שהוא מלא על כל גדותיו כל ימי קציר בכל זאת).

[ג, טז]
ויעמדו -
רצה לומר שהיה הנס כפול:
א) שהמים היורדים מלמעלה פסקו מלירד ועמדו נד אחד (כנ"ל י"ג)
ב) הרחק מאד, רצה לומר שלא התפשטו אל הצד שנגד הרוחב שהיה שם עיר ששמה צרתן, ואם היו המים מתפשטים כפי טבעם אל הרוחב היו שוטפים אדם של העיר הזאת, והיה הנס גם בצד רוחב הירדן שהיה הנד הרחק מאד באדם העיר אשר בצד צרתן ולא הוזקו בני העיר, והמים היורדים תמו ממילא על ידי שנכרתו ונבדלו מן המים שבגובה לכן תמו ממילא כטבעם.

[ג, יז]
ויעמדו -
ספר כל פרטי הנס שהכהנים עמדו בחרבה הכן, רצה לומר שהגם שלפי הטבע גם אם חרבו תהומות לא ימלט ישארו מים בגומות ובמחילות ותהיה הקרקע מרופשת ופה היה הנס שנחרבו לגמרי עד שעמדו הכן ועמדו בחרבה.
ב) שגם ישראל עמדו בחרבה.
ג) שנמשך הנס עד שתמו כל הגוי וכו'. (ואל תטה אזניך לדברי הרלב"ג שכתב פה וז"ל:

וראוי שנחקור בכאן בהיתר ספק אינו מעט יקרה בזה המופת, והוא שכבר השרישו ז"ל שלא יתחדש במופתים דבר חדש, ולזה הוקשה לרבא מה שאמר ואם בריאה יברא ה' והא אין כל חדש תחת השמש, והתיר הספק במה שאמר שזה המופת היה למהר פתיחת הארץ פיה, ובאור זה, כי זה יהיה לארץ בארך הזמנים כשיעצר בבטנה אד מה עשני כמו שנתבאר בספר האותות, והמופת היה לעשות בזולת זמן מורגש מה שיעשה הטבע בזמן ארוך, וכן הענין בהתהפך המטה נחש, אבל לא יחדש ה' דבר חדש אצל הנמצאות כולם, ולזה לא יתכן שיעשה שיהיה מטה ונחש גם יחד, או יעשה דבר מה שיהיה מציאותו סותר עצמו, כאילו תאמר עשיית מרובע הקוטר שוה לצלעו, או עשיית משולש מקוים ישרים שיהיו זויותיו פחות או יותר משתי זויות נצבות, או עשיית אש קר וכדומה. ובהיות הענין כן, והיה מטבע המים כשיהיו מים בפועל, שיהיו מבקשים הדבר השפל, הנה ידמה שהיה המופת בדברים אשר לא ייוחס לה' לעשות זה המופת בכמו זה האופן?

והשיב:

שכבר ידמה שנאמר שאין הנחת המים בלתי נגרים דבר חדש. כי כבר יקרה כן למים כשיהיה להם דבר מונע מהתנועה, ואפשר שחדש השם במופת באויר סמוך למים ההם גשם ספיריי עב מונע המים מהירידה או אפשר שחדש הש"י רוח חזק ידחה המים למקום ההוא ולא יניחם לרדת עכ"ד.

והנה השוה דברים הבלתי שוים, כי זה אמת שלא נתאר את השם שיעשה דבר הסותר את עצמו כמו מרובע עגול, ושיהיה דבר אחד שחור גם לבן בפעם אחד, וכן הסכימו שאין כל חדש, ופירש דבריהם שאחר הבריאה הראשונה המוחלטת שברא יש מאין לא יברא עוד יש מאין רק יוציא יש מיש ע"י המרת הצורות, כמו שבארנו זאת בכל מקום . ולכן שאל רבא עמה שאמר אם בריאה יברא ה', כי לשון בריאה גדרו על הוצאת הדבר יש מאין, כמבואר אצלנו בפירוש בראשית, אולם שינוי טבע העצם הנמצא זה אינו הוצאה יש מאין, רק שינוי טבע היש ומקריו, וזה יעשה ה' תמיד בעת הצורך, ונקרא נס על שישנה בו טבע העצם המורגל, בנפלאותיו יקרר האש, יעמיד השמש, יעמדו כמו נד נוזלים, וכ"ז רק שינוי טבע העצם באיכות או בתנועה שהם מקרי העצם, לא עצמו.

וחוץ מזה לא השכיל. בזה המקום גם לפי שיטתו, כי ירידת המים במורד אינו טבע מתעצם במים עצמם כמו שהחום והשריפה טבע מתעצם ביסוד האש עצמו, כי סבתו היא דחיקת האויר שמכביד על המים ומורידם למטה, והלא המים יעלו באדים וישימו עבים רכובם, ויהיו תלוים ועומדים בכלי שפיה סתום למעלה שאין האויר דוחק מלמעלה, והרי שזה שהמים יורדים יבא מסבה חיצונית לא מטבעם, ואם הורק האויר המרחף על פני המים במקום שנכרתו המים יחוייב שיתיצבו כמו נד נוזלים כמו שיעלו אל הקנה שהורק האויר ממנה ע"י הלופט פומפי, ואיך לא יעמדו מפני אדון כל הארץ, והכתוב באר כי לא ברוח עצר בעד המים שא"כ היו מתפשטים לצד הרוחב אל אדם העיר אשר בצד צרתן, ולא בגשם עב ספיריי, כי היה סמוך לרגלי הכהנים. והיו מרגישים בו, והכתוב אומר אל תתחכם יותר למה תשומם: