(א-ב) כבר בארתי שפשטות המאמר ויאמר ה' משמע שעתה א"ל ויקשה איך לקח יהושע תחלה י"ב אנשים מדעת עצמו?-תחלה (ג יב) אמר לשבט בלמ"ד ופה אמר משבט במ"ם?
[ד, ב]
קחו לכם -
מלבד הי"ב אנשים שלקח יהושע (למעלה ב' יב) להיות עדים על הנס, ציווה לו ה' לקחת י"ב אנשים, והנה יהושע לקח איש אחד לשבט, ששימוש הלמ"ד מורה שכ"א יהיה במקום שבטו והיה מוכרח לבחור נשיא השבט כנ"ל, וה' אמר: קחו לכם מן העם שאין צריך שיהיו נשיאים כי צריך איש אחד משבט, שימוש המ"ם יורה שכ"א יהיה משבט מיוחד, ולא שיהיה כמורשה במקום שבטו בכלל, [ולכן למעלה אמר איש ופה אמר אנשים, כי שם היחיד מורה על השתוותם בנשיאות וגדולה כמו שאמרו בפירוש התורה בכל מקום]:

[ד, ג]
וצוו אותם לאמר שאו לכם מזה -
רצה לומר שיראום באצבע המקום שמשם יקחום שיהיו בו ב' תנאים:
א) מתוך הירדן לא מן הצד שאצל השפה.
ב) ממצב רגלי הכהנים, רצה לומר מתחת רגליהם, וצוה שיעבירום עמהם את הירדן ושיניחו אותם במלון.

[ד, ד]
ויקרא -
ואחר שכבר הכין יהושע י"ב אנשים מדעת עצמו, קרא אליהם שיעסקו גם במצוה זאת, אחר שהיה כ"א משבט, רצה לומר משבט מיוחד כדבר ה'.

[ד, ה]
עברו -
כי עמדו בשפת הירדן א"ל שיעברו אל צד הארון השני אל תוך הירדן (ובודאי הראה להם שיקחו מתחת מצב הכהנים) והרימו לכם, בדברי ה' שאמר שאו לכם שתים עשרה אבנים, נוכל לפרש שיקחו כולם את הי"ב אבנים ביחד וישאום במוטות שבזה יוכלו לשאת אבנים כבדות יותר,
(כמו שאמרו בסוטה:
גמירי כל טונא דמדלי איניש על כתפוי וכו')
ויהושע באר הדברים שכל אחד ירים אבן מיוחד וישאהו על כתפו (עי' באורי על תו"כ בפסוק תקריבו את קרבנכם, ויקרא א ב) ובאר הטעם שיהיו י"ב כמספר השבטים שכל שבט הוא עניין בפני עצמו.

(ו-ז) מדוע כפל למען תהיה זאת אות בקרבכם, והיו האבנים האלה לזכרון לבני ישראל עד עולם? גם משמע שהאות יהיה בקרבכם והיינו בדור הזה, והזכרון יהיה עד עולם? ולמה כפל יהושע את הדברים האלה שנית (בפסוק כא כב כג) ? פה אמר כי ישאלון בניכם מחר משמע שישאלו אתכם בדור הזה, וכן אמר מה האבנים האלה לכם, ובפסוק כא אשר ישאלון את אבותם משמע לדורות הבאים ולא אמר מלת לכם?-פה אמר ואמרתם לכם, ובפסוק כב והודעתם? פה אמר אשר נכרתו המים מפני ארון ה' ושם אמר אשר הוביש וכו' מפניכם, ולא אמר שהיה מפני הארון.-שם ספר המעשה באורך ביבשה עבר ישראל וכו' ופה קצר בדבריו?:
[ד, ו]
למען -
גם הוסיף לבאר תכלית לקיחת האבנים כדי שיהיו לאות, והנה מאמר זה כפול (בפסוק כא כב) ושם אמר אשר ישאלון בניכם מחר את אבותם לאמר מה האבנים האלה והודעתם את בניכם לאמר ביבשה עבר ישראל את הירדן הזה, והם שני מאמרים מפורדים, כי פה אמר אשר ישאלון בניכם מחר, משמע שבני הדור הזה ישאלו אתכם וכמו שאמרו מה האבנים האלה לכם, מבואר שפה מדבר על שאלת הדור הזה ולקמן מדבר על שאלת הדורות הבאים, ע"כ לא אמר מלת לכם, והוא, כי האבנים האלה היו מורים אות וזכרון.
האות - הוא שיהיה לסימן אל דור הזה,
והזכרון - הוא שיזכרוהו לדור אחרון, כי בדור הזה שראו הנס בעיניהם לא היו צריכים זכרון רק אות, רצה לומר בל יחשבו שהיה קריעת הירדן בכחם ובזכותם, באו האבנים שלוקחו מתחת מצב רגלי הכהנים נושאי הארון, לאות שנקרע הירדן בכח הארון וקדושת לוחות הברית אשר בו, וזה שאמר: אשר ישאלון בניכם מחר לאמר מה האבנים האלה לכם, כי אתכם ישאלו למה לכם זכרון הלא ראיתם זאת בעיניכם.

[ד, ז]
ואמרתם להם -
(פה לא אמר והודעתם [כמו שאמרו לקמן כב] כי הם והבנים ידעו הענין, רק) תאמרו להם שצריכים לאות שנדע כי אשר נכרתו מי הירדן, לא היה מפנינו רק מפני ארון ברית ה' ובכחו. והראיה כי בעברו בירדן נכרתו מי הירדן, וזה אות כי מפניו היה זה, וחוץ ממה שיהיה בדור הזה לאות והיו האבנים האלה לזכרון לבני ישראל עד עולם, חוץ מזה יהיה עד עולם רצה לומר בדורות הבאים שלא ראו הנס יהיה לזכר אל הנס עצמו, (ודבר זה השני שהוא שיהיה לזכרון בדורות אחרונים באר יהושע [לקמן כא עד סוף הסימן] כמו שיתבאר שמה).

(ח)מדוע כפל, כאשר ציווה יהושע, כאשר דבר ה' אל יהושע?:
[ד, ח]
ויעשו כן -
יען היה שינוי בין הלשון שצוה ה' אל יהושע ובין מה שצוה יהושע אל העם, כי בדברי ה' לא נזכר בבירור שישא כל איש אבן אחת ביחוד, ובדברי יהושע לא נזכר שיעבירום עמם אל המלון, לכן אמר שעשו כאשר ציווה יהושע וישאו שתי עשרה אבנים, רצה לומר שנשאום באופן שצוה יהושע איש אבן אחת על שכמו, וכן עשו כאשר דבר ה' אל יהושע וכו' ויעבירום עמם אל המלון.

[ד, ט]
ושתים עשרה אבנים -
אחר ששמטו האבנים מתחת רגלי הכהנים הקים אחרים תחתם וגם הם נשארו לזכרון במקום שהיה בו הנס.

[ד, י]
והכהנים עומדים -
רצה לומר שנשארו עומדים בשפת הירדן המזרחי עד תום כל הדבר, נראה שהוא מה שנאמר (פ' וילך) קרא את יהושע והתיצבו באהל מועד ואצונו וכו' ויאמר ה' אל משה הנך שוכב עם אבותיך וכל הפרשה, וצוה ה' אל יהושע לדבר פרשה זאת אל העם.

(יא-יח) אחר שאמר ויעבור ארון ה' והכהנים וגמר הענין איך שב שנית ואמר ציווה את הכהנים ויעלו מן הירדן והלא כבר עברוהו? ועוד אחר שמשמעות הכתובים שהכהנים עמדו בשפת הירדן המזרחי כמו שאמרו כבואכם עד קצה הירדן בירדן תעמודו, וכן אמר (ג טו) בפירוש, א"כ היה לו לומר ויעברו את הירדן שגדר העליה אם עולה מן המקום ששם עומד אל השפה שאצלו וגדר ההעברה שעובר מקצה לקצה [ומפני זה אמרו חז"ל שבאמת ציווה להם לעלות לשפת המזרח, ומה שאמר תחלה ויעבור ארון ה', זה היה אח"כ בנס שפרחו באויר, ולפי זה יש בזה מוקדם ומאוחר, ואנחנו רצוננו לשום העקוב למישור ע"פ הפשט]. אחר שהזכיר שעברו כל העם עם הארון איך שב לספר שעברו בני ראובן ובני גד שהלכו לפני העם?-כפי הלשון מורה שמה שאמר (פי"ח) נתקו כפות רגלי הכהנים אל החרבה הוא נשוא המאמר רצה לומר שאז נתקו (שאל"כ היה לו לומר ויהי בעלות וכו' וינתקו וכו' שבו מי הירדן) ואיך יתפרש הכתוב?:
[ד, יא]
ויעבר ארון ה' -
אז עבר הארון מצד השפה המזרחית שעמד שם עד הנה אל השפה המערבית (כי לשון העברה ייפול על העובר מקצה לקצה, הגם שלא יצאו משם עד אח"כ כמו שאמרו בפס' ט"ז ויעלו מן הירדן שזה היה אח"כ שעלו מן השפה המערבית).
ומה שאמר לפני העם, פירש לעיני העם.

[ד, יב]
ויעברו -
עד עתה היו בני ראובן ובני גד נוסעים כסדר הדגלים, ומעתה התחילו לעבור לפני העם בראשם, כמו שאמר חלוצים תעברו לפני אחיכם (דברים ג'), ושם חמושים מצד שהיה דרכם להתחלק לגדודים של חמישים חמשים איש, ושר חמישים בראשם, ושם חלוצים על שנחלצו מן יתר אחיהם ללכת למלחמה כי לא הלכו כולם, שבני ראובן וגד לבדם היו מספרם יותר מן פ"ג אלף.

[ד, יג]
לפני ה' למלחמה -
כי גם זה היה מן התנאי (שהתנה בפ' מטות) שיעברו לפני ה' רצה לומר לשמו ולא כבוטחים על גבורתם כמו שאמרו בפירוש.

[ד, יד]
גדל ה' -
כי ראו שעקר הנס היה בשביל יהושע (כנ"ל ג ז):

[ד, טז]
ויעלו -
רצה לומר שיעלו מן שפת הירדן המערבי אל היבשה, לכן אמר ויעלו לא ויעברו. והטעם כי אחר שאמר לו: בירדן תעמדו לא היה להם רשות לצאת מעצמם בלא רשות.

[ד, יח]
ויהי כעלות -
ספר ג' נסים שנעשו בזה:
א) כי יש הבדל בין חרבה ובין יבשה, שחרבה יאמר או בבחינת שהיו שם מים תחלה הגם שעתה נתייבשו לגמרי, כי מה שאמר וכל ישראל עוברים בחרבה (הגם שהירדן נתייבש לגמרי, וכמו שאמרו [פכ"ב] ביבשה עבר ישראל את הירדן) הוא בבחינת חורב המים שהיו בו תחלה, או גם מקום שלא היה בו מים נקרא חרבה, אם אינו יבש לגמרי רק לח ומרופש, והנה הירדן שבו נעשה הנס נתייבש בהחלט, אבל שפת הירדן שהוא ג"כ לח תמיד ובו לא נעשה נס היה שם חרבה, רצה לומר מקום לח, וזה שאמר: ויהי כעלות הכהנים וכו' נתקו כפות רגלי הכהנים אל החרבה, רצה לומר בעלותם נתקו מן היבשה שהוא אמצע הירדן שהיה יבשה, אל שפתו שהיתה חרבה ולחה קצת.

ב) שתיכף בעלותם שבו מי הירדן למקומם.

ג) וילכו כתמול שלשום רצה לומר כי אחר שנערמו המים כפין ע"ג כפין יחויב שבעת פסק הנס ישטופו בפעם אחד ויתפשטו גם ברוחב חוץ מגדותיו, והיה נס שירדו בהדרגה עד שהלכו כתמול שלשום.

[ד, יט]
והעם -
ספר ג"כ כי נס זה היה ביו"ד ניסן, והנה הכתובים האריכו לשון בבאור מקום וזמן הנס וכל פרטיו, להוציא מלב המכחישים, אשר יאמרו שהיה עת חורב המים, או שידע יהושע לכוין עת עליית המים ונפילתם, הנקרא (עבבע אונד פלוהט) לכן מודיע הזמן שהיה הנס בעשרה בחדש שאז דרך הירדן להיות מלא, והמקום הניכר עוד היום ע"י האבנים, ששם לא יוחרבו המים לעולם ולא יעלו ולא יפלו עם עליית וירידת הירח גם הוכיח זאת מצד המשך הנס שהיה ברגע מצומצם כנוח כפות רגלי הכהנים, ונפסק ברגע זו ממש, ולא נוכל לאמר שכיון עת ששהו הכהנים בירדן דהא אמר וימהרו העם ויעבורו הרי הקדימו העם לעבור ובכ"ז נתכוין הכל ברגע מצומצם, מזה ידעו כי יד ה' עשתה זאת.

ויחנו בגלגל -
לדעת חז"ל:

הלכו בו ביום מהלך שישים מיל:

(כ-כד) מה שאמר הקים יהושע בגלגל בלתי מובן שכבר אמר (פסוק ח') ויניחום שם? ויתר השנוים בין פה ובין מה שאמר יהושע למעלה (פסוק ה' ו' ז') הזכרנו למעלה שם.
[ד, כ]
הקים יהושע בגלגל -
בפסוק ח' ספר כי נושאי האבנים הניחו אותם במלון הנחה בלי סדר. ופה ספר כי יהושע הקים אותם זה על זה בגובה וירם אותם מצבה, וכבר בארנו כי היה באבנים האלה אות וזכרון.
אות - לדור זה שידעו הנס.
וזכרון - לדורות הבאים שיזכרו הנס כמו שאמרו (פסוק ו ז), והנושאים הניחום לצורך האות, ויהושע הקים אותם לזכרון לדורות הבאים, וזה שאמר:.

[ד, כא]
ויאמר -
רצה לומר מלבד שיהיה לאות בדור הזה, הוא לזכרון אם ישאלון בניכם מחר לדורות הבאים.

[ד, כב]
והודעתם ע"י הזכרון תודיעום כי עבר ישראל את הירדן (ופה לא בא לדקדק על סבת המופת (כמו בפסוק ו ז) רק לזכר הנס בעצמו, שהגם שהיה בזכות הארון בכ"ז היה בעבור ישראל):

[ד, כג]
אשר הוביש -
שכמו שהוביש מי ים סוף מפנינו (רצה לומר מפני יהושע שהיה מימצ"ר) כן הוביש מי הירדן מפניכם אתם באי הארץ, ששניהם היו בדרך פלא ושניהם היו לבעבור שני תכליות:
א).
[ד, כד]
למען דעת, שיכירו העמים יד ה' וייראו מפניו יראת העונש.

ב) שיכירו ישראל נפלאותיו וייראו יראת הרוממות, וגם רצה לומר לכן הוכפל הנס בירדן, הנס שכבר היה בים.
א) שגם גויי הארץ הזאת שלא ראו קריעת ים סוף ידעו יד ה'.
ב) למען יראתם כל הימים, ולכן יוסיף ידו ועזוזו בכל דור ודור.

ומלת יראתם בקמץ הרי"ש שלא כמנהג.

ולהרד"ק במכלול

בא לגזרת פעל והוא עבר במקום עתיד.