(ד-ז) איך יצויר שהיו כל ישראל ערלים כמשמעות הכתובים פה, והלא שבט לוי וכן אותם שהיו פחות מבן עשרים בעת חטאו המרגלים, הם נכנסו לארץ והם היו מולים? והלא במדרש אמר ששבט לוי שמרו ברית מילה גם במדבר?-מדוע לא כפו אותם ב"ד של משה להמול, ואם מפני שלא נשבה להם רוח צפונית, הלא (ביבמות ע"ב) אמרו דהאידנא דדשו בה רבים שומר פתאים ה', ואם מפני שלא ידעו מתי יסעו, מדוע לא הודיע להם משה בזמן שישבו ימים רבים במקום אחד, כי עתה עת להמול?
ועוד דא"כ איך מלו שבט לוי כל אותם הימים? וכן הכתובים בעצמם מכופלים ומיותרים ולא יתפרשו בלא כובד ודוחק?
[ה, א]
ויהי כשמוע וכו', וימס לבבם -
יודיענו:
א) שנתקיים מה שאמר: למען דעת כל עמי הארץ את יד ה' כי חזקה היא,
ב) שלכן לא התיירא מלמול אותם בעת ההיא, ולא ירא פן יכו אותם יושבי הארץ בהיותם כואבים.

[ה, ב]
עשה לך חרבות צורים -
תרגם יונתן:

אזמלין חריפין,

ונסמך התואר על המתואר, כמו: מי המרים, בני שלשים, ובבני ראובן (פ' נח) פירש:

גלבין דטינרא,

ופירש צורים, כמו: ותקח צפורה צור, ורצה לומר דאחר שאז הזה עליהם ג"כ לטהרם מטומאת מת.

כמו שאמרו חז"ל (יבמות דף ע"ב):
לכן לא יכול למולם בחרב ברזל שהוא כלי וחרב הרי הוא כחלל ויחזור ויטמא כמבואר ברמב"ם (פ"ה מה' ט"מ) לכן מלם בצור שאינו כלי ושוב מול כו' שנית שכבר מלו אותם ביציאת מצרים קהל גדול יחד ועתה שנית, ולמה שנבאר ששבט לוי לא בטלו את מילה לא במצרים ולא במדבר, אמר שנית כי רק אלה שמלת בראשונה תמול שנית לא לשבט לוי.

[ה, ד]
וזה הדבר -
רצה לומר זה היה הסבה שמל יהושע, ורק לאלה שנולדה בם סבה זאת מל, רצה לומר כי אי אפשר לומר שהיו כולם ערלים, דהא אותם שהיו פחותים מבן כ' בעת שלוח המרגלים שהיו מולים נכנסו לארץ, וכן על שבט לוי לא נגזרה הגזרה.

וגם מבואר במדרש:

ששבט לוי לא בטל את המילה במדבר, כמו שאמרו: ובריתך ינצורו,

וא"כ לא הוצרך למול רק הבנים שהוקמו תחת אבותם, רצה לומר שאבותם מתו במדבר בחטא המרגלים, והטעם כי האמתלא שהיה לדור הזה לבטל את המילה,
כתבו המפרשים:

מפני שהיו נעים ונדים בדרך ולא ידעו יום נסיעתם התיראו מלמול מפני סכנת הולד, כמו שאמרו אמול ואצא סכנה היא לולד.

וחז"ל אמרו:

מפני שלא נשבה להם רוח צפונית, ושבט לוי וכן הצדיקים שביניהם לא שמו לב על חששות אלה ומלו את בניהם, דאי משום רוח צפונית אמרו בגמ' דהאידנא דדשו ביה רבים שומר פתאים ה', ואי משום חולשה דאורחא היו נשארים חוץ לענן עד חיותם. וסמכו על השגחת ה', ומשה ע"ה נענש על שלא מל בנו, כמו שאמרו: ויהי בדרך במלון, וצפורה מלה אותו בדרך, רק אלה שלבם לא היה שלם עם ה' חפשו עלילות ולא מלו בניהם וב"ד של משה לא יכלו לכוף אותם על זה באשר היה להם אמתלא.

וזה שבאר פה את מי מל ולמה מל, כי כל העם היוצא ממצרים כל אנשי המלחמה[רצה לומר אלה שהיו יותר מבן עשרים] מתו בדרך, וסבת מיתתם היתה בצאתם ממצרים כי עוד לא הטהרו מטומאת מצרים ודעותם הנפסדות.

[ה, ה]
כי מלים -
כל היוצאים היו מולים (ומהם לא מל מי שנכנס מהם לארץ שהם שבט לוי ופחות מבן עשרים) וכל העם הילודים כו' לא מלו, רצה לומר אבותם לא מלו אותם (כי פעל מל בקל הוא תמיד פעל יוצא).

[ה, ו]
כי -
באר הטעם למה לא מלו את בניהם ולמה לא כפו בית דינו של משה אותם על המילה, אומר הב"ד לא יכלו לכופם, כי ארבעים שנה הלכו וכו' והיו נעים ונדים תמיד במדבר והיה להם אמתלא לבטל המילה משום חולשא דאורחא, והגם שאם היו ישרים בלבותם לא היו שמים לב לזאת כמו ששבט לוי מלו, הלא סבת הנעתם במדבר היה עד תם כל הגוי וכו' אשר לא שמעו בקול ה' ולא היו צדיקים והראיה אשר נשבע ה' להם לבלתי הראותם את הארץ, כי ידע שאין זכאים לכך.

[ה, ז]
ואת בניהם -
שנולדו להם במדבר אשר אותם הקים תחתם כמו שאמרו וטפכם אשר אמרתם לבז יהיה והבאתי אותם וכו' אתם מל יהושע כי ערלים היו כי אבותם לא מלו אותם בדרך, רצה לומר כי היה להם אמתלא בסבת הדרך שנעים ונדים בו, אבל את שבט לוי ובנים אשר נולדו לאלה שהיו בזמן הגזרה פחותים מבן עשרים שהיו צדיקים לא הוצרך יהושע למול.

[ה, ח]
וישבו תחתם -
באשר הם חשו עד עתה לסכנת הדרך, לא זזו עד שנתרפאו.

[ה, ט]
היום גלותי -
כי מה שנתרשלו במצוות מילה היה מצד כי עוד לא היטהרו מגלולי מצרים ששם היו ערלים, כמו שאמרו בדרך בצאתם ממצרים והיום גלותי חרפה זו מעליכם, והערלה הייתה חרפה, כמו שאמרו: לאיש אשר לו ערלה כי חרפה היא לנו, ורצה לומר שנחלתם חרפה זו ממצרים.

[ה, י]
ויעשו את הפסח -
כי בעוד היו ערלים לא יכלו לעשותו.

(יא-יב) מה שפירש"י ע"פ דברי חז"ל שאכלו מעבור הארץ היינו מן החדש ממחרת הפסח שהוא שישה עשר בניסן אחר הקרבת העומר לא יסכים עם הפשט, שמחרת הפסח בכל מקום בתורה הוא מחרת שחיטת הפסח שהוא יום ט"ו? ועוד מדוע אמר תחלה מעבור הארץ ואח"כ אמר מתבואת ארץ? ועוד דא"כ הווא ליה למימר וישבות המן באכלם מעבור הארץ ומלת ממחרת מיותר? וגם יהיה אריכת הלשון כי לפי זה הווא ליה למימר וישבת המן ממחרת הפסח ויאכלו מצוות וקלוי מתבואת ארץ כנען? גם מה שאמר בשנה ההיא אינו מדויק כי הלא כן אכלו מעתה ועד עולם?
[ה, יא]
ויאכלו מעבור הארץ -
לפי הפשט יש הבדל בין עבור ובין תבואה.
עבור - הוא יבול הארץ משנה העברה (ונקרא עבור על שעברה הארץ עליה פריה עוד הפעם) ותבואה - היא תבואת השנה ההיא שהביאה הארץ בשנה הזאת.

ומחרת הפסח -
בכל התורה הוא יום ט"ו בניסן שהוא מחרת שחיטת הפסח, כמו ממחרת הפסח יצאו בני ישראל (במדבר לג) ופירש שביום ט"ו בניסן אכלו מצות לצאת ידי מצוות היום.
וקלוי לפרפראות מעבור הארץ, שהוא מתבואה הישנה כי לא יכלו לאכול מתבואה החדשה, מפני שלא נקרב העומר (ואגב יודיע שכל זה שהיה בידם מן לא אכלו תבואה, רק באותו יום לצורך מצות מצווה ומעט קלוי לפרפרת, וזה שאמר בעצם היום הזה).

[ה, יב ]
וישבת המן ממחרת -
וע"י שהתחילו לאכל מעבור הארץ נשבת המן ממחרת אותו היום, רצה לומר ביום שישה עשר בניסן, ואחר שלא היה להם מן וגם שנקרב העומר ויאכלו מתבואת ארץ כנען בשנה ההיא (מלת בשנה ההיא תואר אל התבואה) רצה לומר תבואה החדשה.

(וזה כפיר"ת שהביאו התוס' קדושין (דף לז ע"ב) ר"ה (דף יג ע"א) וכן פירש הגמ' שם:

בשלמא למ"ד מושב כל מקום שאתם יושבים משמע היינו דכתיב ויאכלו מעבור הארץ ממחרת הפסח, ממחרת הפסח אכיל מעיקרא לא אכיל אלמא אקריב עומר והדר אכיל, אלא למ"ד מושב לאחר ירושה וישיבה ניכול לאלתר, לא הוי צריכי דהוי מסתפקי ממן שבכליהם, וקושית הגמ' אינו ממה שאמר: ויאכלו מעבור הארץ ממחרת הפסח רק ממה שאמר וישבות המן ממחרת (שהוא בט"ז ניסן) ויאכלו מתבואת ארץ כנען, וזה שאמר ממחרת הפסח אכיל מעיקרא לא אכיל, כי ממחרת הפסח שבלשון הגמ' הוא שישה עשר, ורצה לומר בששה עשר אכלו לא מעיקרא, דהא בקרא כתיב ויאכלו מעבור הארץ ממחרת הפסח שביום מחרת הפסח (שבלשון תורה הוא יום ט"ו) אכלו מעבור מן הישן, רק למחרתו, בששה עשר שהוא מחרת הפסח בלשון הגמ' אכלו מתבואת ארץ כנען.

(ומפרשי הש"ס הבינו שמה שאמר ממחרת הפסח אכיל מוסב על מחרת הפסח דכתיב בכתוב, ובאמת הוא לשון חכמים דקרי לששה עשר בשם מחרת הפסח, ומיושב ק' התוס' שם על פירש ר"ת).

וכן יתפרש מה שאמר בירושלמי (פ"ב דחלה ה"א):

עמה שאמר ר"י דחדש אינו נוהג רק לאחר ירושה וישיבה התיב ר' בון בר כהנא ויאכלו מעבור הארץ ממחרת הפסח לא בששה עשר, התיב ראבני ישראל והכתיב ממחרת הפסח יצאו בני ישראל מארץ מצרים לא בט"ו יצאו, עכ"ל.
ורצה לומר שניהם מקשין על דברי ר' ישמעאל, ר' בון מקשה הכתיב ויאכלו מעבור הארץ [מהישנה] ממחרת הפסח [בט"ו] ולא בששה עשר (שאז אכלו מהחדש כמו שאמרו וישבת המן ממחרת [בט"ז] ויאכלו מתבואת ארץ כנען) וראבני ישראל מותיב לחזק קושיית ר' בון בל תאמר דמחרת הפסח דקרא הוא ט"ז ניסן כמו שהוא בלשון חכמים, וא"כ לא משתמע מידי מכתוב זה לכן מביא ראיה דמחרת הפסח שבלשון הכתוב הוא יום ט"ו).