[ו, א]
ויריחו -
עתה בא לפרש מה הייתה הנבואה שבאה עליו ע"י הופעת המלאך, כי יריחו (ששם היה יהושע וחושב מחשבות לכבשה) הייתה סוגרת מכבר, ועתה מסוגרת ומחוזקת יותר מפני בני ישראל בחומה דלתים ובריח, גם לא מצאו איש יראם את מבוא העיר כמו שהיה בלוז (שופטים א') כי אין יוצא ואין בא.

[ו, ב]
ויאמר -
ואז אמר ה' אליו שבכ"ז יתן יריחו בידו וגם את מלכה וצבאיו הגם שהם גבורי חיל ולא בכח תגבר רק בדרך נס.

(ג) מדוע כפל והסבותם, הקף?:
[ו, ג]
וסבתם -
ולא שיסב הארון עם יהושע לבד רק כל אנשי המלחמה יסובו.

הקף -
(יש הבדל בין סבוב ובין הקף.
שסבוב יאמר גם על הסבוב הבלתי שלם,
והקף לא יבא רק על הסבוב השלם מכל הד' רוחות כמו שאמרו בפירוש התורה (ויקרא א' פסוק על המזבח סביב)) מוסיף שיקיפו אותה מארבע רוחותיה.

[ו, ד]
ושבעה -
החלוץ הלך לפני הכהנים והכהנים בשופרות אחרי החלוץ לפני הארון, כמו שאמרו בפסוק ט': והכהנים יתקעו, רצה לומר בכל ז' ימים, והנה ביום שמחה היה דרכם לתקוע וביום מלחמה על הצר היה דרכם להריע, כמו שאמרו: וכי תבואו מלחמה וכו' והרעותם וכו' וביום שמחתכם וכו' ותקעתם וכו' הודיעם שעתה יתקעו הכהנים לאות שמחה ונצחון.

[ו, ה]
במשוך בשמעכם -
רצה לומר תיכף עם התקיעה הגדולה יריעו העם עד ששני הקולות יתערבו ויהיו תכופים, ובזה תבין הפסוק לקמן (טז).

[ו, ו]
ויקרא -
כבר כתבתי כי בעת בא דבור זה אליו היה עם הארון והעם לפני יריחו כי רצה להתחיל במלחמה ועד עתה נשאוהו הלוים וצוה שהכהנים ישאוהו, כי אחר שיעשה נפלאות על ידו ראוי שישאוהו הכהנים (כמו שאמרו למעלה ג ה).

(ז) מהו עברו וסובו אנה יעבורו?
[ו, ז]
עברו -
כי תמיד הלך הארון בראש העם (כנ"ל ג ב) ועתה נצטוו שילכו העם לפני הארון (כנ"ל ד) לכן אמור עברו לפני הארון, והנה עד עתה הלך החלוץ שהם בני ראובן ובני גד לפני בני ישראל (כנ"ל ד י"ב) ועתה נתהפך הסדר שהחשוב יהיה באחרונה הלך הארון ולפניו החלוץ, ולפניהם העם כולו, וזה שאמר: והחלוץ יעבור לפני ארון ה', ויהיה ממוצע בין העם והארון. ובאשר היה אפשר שהעם יעמדו על עמדו והחלוץ ישוב לאחריו לילך אחר העם ואח"כ ישוב הארון לאחרי החלוץ, אך אין זה כבוד להארון וצוה שהארון והחלוץ שאחריו יעמדו ותחלה עברו העם, עד שבאו בראש ואח"כ עברו החלוץ ויעמדו בין העם ובין הארון והארון היה באחרונה.

וטעם הסדר הזה להראות כי הניצוח יהיה ע"י הארון, וצריך שיהיה החלוץ קרוב אליו, כאשר יחנו הכרתי והפלתי סביב שר הצבא, וגם כי היה התנאי כן כמו שאמר: ועבר לכם כל חלוץ לפני ה' למלחמה, וזה מבואר יותר במה שאמר למעלה סימן א' פסוק יג, שתחלת התנאי שהתנה עמהם משה היה שילכו חלוצים לפני ה', כי חשב שתהיה המלחמה כולה בדרך נס, ואז לא היו הולכים לפני בני ישראל רק לפני הארון שהוא הלוחם והכובש ואחר זה ראה שתהיה המלחמה קרובה אל הטבע ובדרך כבוש והיה צריך שילכו לפני בני ישראל שהם הלוחמים והכובשים, אבל במלחמת יריחו שהיה הכבוש ניסיי נתקיים מה שאמר ועברו לכם כל חלוץ לפני ה', ולא הלכו לפני בני ישראל רק לפני הארון.

(ח) מה שאמר ויהי כאמור יהושע חסר הבנה, כי חסר נשוא המאמר מה היה אז? ופירש המפ' דחוק למה כפל עברו ותקעו הלוך ותקוע?
[ו, ח]
ויהי כאמר יהושע וכו' עברו ותקעו -
רצה לומר בל תחשוב שבעת עמדו הכהנים והארון והמתינו עד עברו כל העם והחלוץ לפני הארון (כנ"ל ז) לא תקעו, כי לא נצטוו לתקוע רק בעת יסבבו את העיר, לכן באר כי בעת שאמר יהושע אל העם [בעת שאמר להם הציווי שבפסוק ז' עברו וסבו את העיר] ואז כבר עמדו שבעה הכהנים הנושאים שבעה שופרות לפני ה', בעת ההיא עברו ותקעו, רצה לומר העם עברו אז לפני הארון והכהנים תקעו כל הזמן שעברו העם עד שבעבור העם בא הסדר שארון ברית ה' הלך אחריהם רצה לומר אחרי העם.

[ו, ט]
והחלוץ הולך לפני הכהנים -
ממוצע בין העם והארון (כנ"ל ז) ולא תאמר שכל הכהנים היו סמוכים אל הארון רק ז' הכהנים תקעי השופרות, כי יתר הכהנים הלכו עם שבט לוי בין העם, והמאסף שהוא שבט דן היה אחרי הארון, כי יתר השבטים כולם היו לפניו לפני החלוץ, הלוך ותקוע וגם בעת הליכתם לא הפסיקו מלתקוע (כי בפסוק הקודם דבר ממה שתקעו בעת עמדו עד עברו העם).

[ו, י]
לא תריעו -
תרועת שמחה ואף לא תשמיעו את קולכם בצעקה ואף לא יצא מפיכם דבר בלחש עד יום, ביום השביעי.

[ו, יא]
ויבואו המחנה -
שבו לגלגל ששם היה המחנה, (כמו שאמרו לקמן ט, וא"ו. יו"ד, וא"ו, ובכל מקום).

(יב-יג) מדוע השכים היום ולא ביום הראשון? ומדוע ספר שנית שנשאו הכהנים ושבעה כוהנים נושאים ז' שופרות הווא ליה למימר בקיצור שנעשה כמו ביום הראשון, וכן כפל הלוך ותקוע הלך ותקוע?
[ו, יב]
וישכם -
ביום הראשון לא הוצרכו להשכים כי היו בתחום יריחו (כנ"ל ה, יג, ואו א).

וישאו הכהנים -
עתה נשאוהו הכהנים תיכף מגלגל עד יריחו מה שלא היה כן ביום הראשון שעד יריחו נשאוהו הלוים, כי הדבור בא בהיות יהושע ביריחו (כנ"ל ואו).

[ו, יג]
ושבעה הכהנים -
גם בזה נשתנה היום מיום הראשון, שמגלגל עד יריחו לא נשאוהו הכהנים ולא הלך בסדר הזה שילך החלוץ לפני הכהנים ועתה התחיל סדר זה תיכף מצאתם מן המחנה, וכן היה שינוי מה שהיו הולכים הלוך ותקעו בשופרות, רצה לומר תיכף בלכתם מגלגל התחילו לתקוע וכן כל משך מהלכם לא הפסיקו מלתקוע, ועל זה אמר שנית: הלוך ותקוע בשופרות.

(טו) בפסוק זה יש כפל מבואר?
[ו, טו]
כמשפט הזה וכו' -
רצה לומר כי מה שקצב אל כל המשעים שנעשו בענין ההוא מספר השביעיות, שבעה כוהנים ושבעה שופרות ושבעה ימים ושבעה הקפות, היה בכונה אל מספר השביעי שהוא קדש, בימים ובחדשים בשנים ובשמיטות וכל דבר כידוע, ופה היו בהקפות שני שביעיות:
א) בימים שהקיפו ז' ימים בכל יום הקף אחד וזה נשלם בהקפה ראשונה של יום השביעי, ועל זה אמר: ויסבו את העיר כמשפט הזה רצה לומר הקפה אחת ואז היו שבע פעמים עם הקפות הקודמות בימות החול, ועתה צרפו הקפה זאת אל חשבון הקפות שלאחריו למספר שבעה שהיו רק ביום ההוא מצד שהוא יום השביעי שהוא קדש, ועל זה אמר: רק ביום ההוא סבבו שבע פעמים.

(טז-כ) מה שאמר תקעו הכהנים ויאמר יהושע הריעו משמע שתקעו גדולה, ולמה אמר אח"כ (פסוק כ') שנית וירע העם ויתקעו, ואמר שלישית, ויהי כשמוע העם את קול השופר ויריעו?
[ו, טז]
ויהי, תקעו הכהנים בשופרות -
(אין פירש שתקעו התקיעה גדולה, דא"כ היו מחויבים להריע תיכף (כנ"ל ה) רק פירש) הכהנים תקעו עדיין כמו עד עתה, ולא משכו עוד בקרן היובל, ויהושע שהיה רוצה לרמוז לכהנים לתקוע תקיעה גדולה שהוא סימן לגמר התקיעות והנצחון ובזה היה צריך שיריעו העם, והיה צריך להקדים להודיע להם איך יתנהגו עם העיר ועם שללה (כי אחר שתפול החומה יעלו איש נגדו ולא יהיה אז עת לצוות ולהזהיר) הקדים לאמר להם, הריעו, רצה לומר בא עת שתריעו לסימן כי נתן ה' לכם את העיר.

[ו, יז]
והיתה -
ויען שהכבוש יהיה בנס ע"י ה', ראוי ששללה יהיה הקדש לה' הכובש, רק רחב הזונה, אינה בכלל העם והשלל ע"י שהחביאה המלאכים (והנה פה לא אמר מפני שנשבעו לה, כי העם לא נשבעו, ושבועת המרגלים לא תחייב העם כולו, רק להמרגלים עצמם אמר (כב) כאשר נשבעתם לה, כי הם מחויבים מפני השבועה) והנה רחב בעצמה הייתה ראויה להנצל גם מצד עצמה אחר שנתגיירה בפני המרגלים וקבלה אמונת ה', כמו שאמרו למעלה. וזה היה קודם שעברו את הירדן שלכולי עלמא היו מחויבים לקבלה (כנ"ל ב' יב) רק שבכל זאת היה צריך להחרים רכושה שהיה בכלל חרם יריחו וכן להחרים את משפחתה, ולכן אמר שע"י שהחביאה את המלאכים תחי' היא וכל אשר אתה, וזה כולל גם רכושה שורה וחמורה וכל אשר לה, ולכן אמר ורק אתם שמרו מן החרם, הגם שלא חל החרם על רכוש רחב, חל על יתר הדברים ואתם אינכם בכלל ההיתר.

[ו, יח]
ורק אתם שמרו -
את עצמם ואת אחרים [שלכן לא אמר השמרו בנפעל] ובאר שתשמרו את עצמכם פן תחרימו אתם, ושישמרו את אחרים כי ימשך נזק להכלל כולו, וזה שאמר: ושמתם את מחנה ישראל לחרם.

[ו, יט]
וכל כסף -
רצה לומר החפצים הבלתי ראוים לאוצר ה' יוחרמו, וכל כסף וזהב שהם ראוים להקדש יבא לאוצר ה'.

[ו, כ]
וירע ויתקעו -
בדבר יהושע זאת הריע העם ותקעו הכהנים התקיעה הגדולה כי שניהם היו תכופים זה לזה (כנ"ל ה') ובאר איך היו, כי תיכף כשמוע העם את קול השופר תקיעה הגדולה תיכף ויריעו, עד שהתערבו הקולות יחד.

ויעלו העם, איש נגדו -
כי נפלה החומה סביב סביב, ובכל זה לא נפל בית רחב שהיה חלק ממנה חוץ מן החומה (כנ"ל ב טו) ולא היה בכלל החומה.

[ו, כא]
ויחרימו -
תחלה ספר מה שעשו עם כל אשר רוח חיים באפיו, אדם ובהמה החרימו חוץ מרחב.

(כב-כה) למרגלים אמר שיחיו את רחב מטעם השבועה ויהושע (פסוק יז) אמר כי החבאתה את המלאכים ואמר שלישית (פסוק כה) החיה יהושע כי החביאה את המלאכים וכבר אמר זה?
[ו, כב]
בואו בית האשה הזונה -
כי עליכם החיוב כי נשבעתם, וגם תעשו כפי פרטי השבועה ותנאיה.

[ו, כג]
הנערים -
באו כנערים בזריזות וקיימו כפי שבועתם.

[ו, כד]
והעיר -
עתה ספר מה שעשו עם יתר הדרים, העיר וכל החפצים שרפו, והמתכיות נתנו לאוצר בית ה'.

[ו, כה]
ואת רחב -
יען יהושע לא היה מחויב לקיים שבועת המרגלים, ספר כי החיה אותה ויותר מזה, שישבה בקרב ישראל שנתנו לה מעון ומחיה וקבלוה בדת ישראל, יען שהחביאה את המלאכים.

[ו, כו]
אשר יקום ובנה –
פירש הרמב"ם:

שהיה לזכרון הנס שכל הרואה חומת העיר החרבה יזכור את הנס.