(א) עכן לקח מן החרם ואיך מעלו בני ישראל מעל? האיש אחד יחטא ועל כל עדת ישראל יקצוף?
[ז, א]
וימעלו -
מודיע:
א) כי כל ישראל קשורים כגוף אחד, עד שכל איש ואיש מהם יחוסו אל הכלל כיחוס אבר אחד מן הגויה אל הגויה, וכמו שע"י חולי או הפסד אבר אחד יתהוה חולי או מום בגוף כולו, כן במה שלקח עכן מן החרם נחשב כאילו מעל העם כולו, וזה שאמר וימעלו בני ישראל ויקח עכן.

ב) שיש הבדל בין העונש הבא בפועל ובין העונש הבא ע"י סילוק השגחה, שעת יעניש ה' בפועל לא יעניש את הבלתי חוטא בעבור החוטא, כמו שהיה אח"כ שנסקל עכן לבדו, לא כן העונש המסובב במקרה ע"י שיסלק ה' את השגחתו, זה יחול על הכלל כולו שבהיות ביניהם חוטאים יסתיר ה' פניו מהם כולם כמו שאמרו (לקמן כב כ') הלא עכן מעל בחרם ועל כל עדת ישראל היה קצף וכולם עלולים למקרה ופגע עד שלפעמים יוכה הבלתי חוטא כשהיה במקום סכנה והחוטא שלא נמצא שם לא נפגע כמו שאמרו (שם) והוא איש אחד לא גוע בעונו, וזה שאמר ויחר אף ה' בבני ישראל, רצה לומר שסלק השגחתו מהם, וכן פירש מהרי"א.

(ב-ג) למה האריך להודיע מקומות הסמוכים לעי? מה שאמר ויאמר אליהם עלו ורגלו מיותר כי הלא ידענו זה ששולחים את המרגלים לרגל-הוא אמר לרגל את הארץ, והם רגלו רק העי. מלת האנשים מיותר. למה כפל אל יעל כל העם ואל תיגע שמה כל העם?
[ז, ב]
וישלח -
ספר איך שלטה בם יד המקרה תיכף ותשליכם עצתם כי יהושע שלח מרגלים מיריחו העי אשר עם בית און ספר סימני העיר להוכיח כי באמת היה ראוי שילכו שמה כל ישראל, כי הגם שהיתה עיר קטנה הלא הייתה סמוכה לבית און ולבית אל, ונקל הדבר שיצאו אנשי בית אל ובית און לעזרתם כמו שהיה באמת בפעם הב' שכתוב (לקמן ח' יז) ולא נשאר איש בעי ובית אל אשר לא יצאו אחרי בני ישראל, ויהושע הלא אמר להם עלו ורגלו את הארץ כי לא שלחם לרגל עי לבדה רק את הארץ שהיא המדינה כולה עי ומקומות אשר סביבה, ואם היו מרגלים כפי פקודתו היו רואים כי ערים רבים שכנים לשם, ולא היו אומרים אל יעל שם כל העם, אבל הם שינו פקודתו ויעלו האנשים רצה לומר מדעת עצמם, וירגלו את העי לבד לא את הארץ כולה, ולכן –

[ז, ג]
וישובו -
ויאמרו אל יעל כל העם וכפלו דבריהם.
א) דרך תשובה על שליחותם לאמר שאין צריך שיעלו כל העם,
ב) דרך עצה, אחר שאין צריך א"כ אין ראוי ליגע העם בחנם.

[ז, ד]
ויעלו וינוסו -
לא ערכו מלחמה רק תיכף התחילו לנוס, הגם שבפעם הזאת לא עזרו אנשי בית אל נסו מפני אנשי העי לבד.

[ז, ה]
כשלשים -
הכ"ף כ"ף האמיתית.

וחז"ל דרשו:

זה יאיר בן מנשה ששקול כרובה של סנהדרין, רצה לומר שהכו ל"ו איש ואחד היה ביניהם ששקול כשלשים וששה איש הנופלים.

וירדפום -
וגם ערבו לבם לרדפם עד השברים, וגם נמס לב העם.

[ז, ו]
ויקרע -
על אלה שנהרגו.

ויפל על פניו -
להתפלל.

ויעלו עפר -
לאמר הרי אנו חשובים כעפר.

[ז, ז]
אהה ה' אלהים -
אחר שראה כי לא יצא אלוהים בצבאותם, ועזבם שילחמו כפי הטבע והמקרה, טען על זה משתי פנים:
א) על העבר, כי העם אשר ילך לרשת משכנות לא לו, יהיה בשני פנים, אם בשיודעים בבירור כי ינצחו כי חזקים הם ואז ילכו לכבוש, (הגם כי יש להם ארץ מושב) להגדיל מלכותם ולהרחיב גבול ארצם, או בשאין להם ארץ לשבת בה שאז יסתכנו להלחם לנצוח או להנצח. עפ"ז שאל למה העברת העביר את העם הזה כו' לתת אותנו ביד האמורי, אחר שחשבת לתת אותנו ביד האמורי רצה לומר לעזבנו אל המקרה, כפי שתעלה המערכה, שיש צד ג"כ שינצח האמורי ונהיה בידו להאבידנו, למה העברת אותנו לפה להסתכן במלחמה וכי לא היה לנו ארץ נושבת?!

הלא לו הואלנו -
רצה לומר הלא היינו מרוצים לשבת בעבר הירדן ולא היה לנו דבר מכריח להשליך נפשנו להלחם אחר ששם היה לנו מקום מושב.

(ז-ט) תפילה זאת בלתי מסודרת, ומה זה שאמר ולו הואלנו, מהו בי אדוני מה אומר אחרי, שנלחצו המפ' בבאורו:
[ז, ח]
בי אדוני -
עתה טוען,
ב) על העתיד שגם אם חשבת כי נוכל לנצח בדרך הטבע כי חזקים אנחנו מגויי הארץ [ומה שנפלנו בעי היה מפני שלא יצאו רק ג' אלפים איש, וכזה וכזה תאכל החרב ומה בכך שנפלו ל"ו איש, כן דרך המלחמה], זה היה נכון עד עתה שנפל פחדנו על תושבי הארץ ולא קם עוד רוח באיש לערוך נגדנו מלחמה היינו נוצחים בקל גם במלחמה טבעית לא כן עתה, מה אומר עתה אחרי אשר הפך ישראל עורף שעתה סר פחדם ויתחזק לבם להתקשר נגדנו, וא"כ מעתה הלא –
[ז, ט]
וישמעו הכנעני כו' ונסבו עלינו -
כולם באגודה אחת.

והכריתו את שמנו -
שיצא לנו עד עתה בגבורה, ובמה שיכרת שמנו הלא יתחלל שמך הגדול, שע"כ שיצא לנו שם נודע שמך למשגב.

[ז, י]
קום לך -
למה תטעון, אחר שיש סבה שגרמה סילוק ההשגחה צריך שתסיר הסבה הזאת, והוא כי –

[ז, יא]
חטא ישראל -
פירש שהיה החטא כפול:
א) מהות החטא, כי גם עברו את בריתי שהוא חלול שבת כי הוציאו והביאו מרשות הרבים לרשות היחיד ויום כבוש יריחו היה בשבת ועל השבת נכרת ברית, כמו שאמרו: לעשות את השבת לדורותם ברית עולם, וגם לקחו מן החרם, עברו על שבת ועל חרמי שמים.

ב) עניין החטא וגם גנבו שלא לקחו בפרהסיא רק בגניבה והסתר, ובזה וגם כחשו מכחישים בהשגחה ועשו עין שלמעלה כאילו אינה רואה.

ג) בתכלית החטא, כי לא יבוזו לגנב כי יגנוב למלא נפשו כי ירעב, אבל הוא לא נצרך לגניבה כי גם שמו בכליהם, שהטמינו בארץ כי אין לו צורך בה.

(יב-יג) למה כפל ולא יוכל לקום וכו' כי היו לחרם, לא אוסיף להיות עמכם אם לא תשמידו החרם. ומדוע אמר יהושע לא תוכל לקום עד הסירכם החרם, ולא אמר ג"כ שלא יהיה ה' בקרבם עד ישמידו החרם:
[ז, יב]
ולא -
ולכן לא יוכלו בני ישראל לקום לפני אויביהם, ובאר שזה יהיה משני צדדים:
כי לא יקומו לא מצד הטבע כי ערף יפנו, יען כי היו לחרם שסגולת החרם להטיל מארה בכחם ולהחלישם גם בטבע.
וכן לא יקומו ע"י ההשגחה, כי לא אוסיף להיות עמכם אם לא תשמידו החרם.
גם התנה כי לשיקומו לפני אויביהם דהיינו שתחזור גבורתם הטבעית די אם לא יהיה החרם בקרבם, רצה לומר שישרפו מה שנגנב מן החרם, וכמו שאמרו (בפסוק שאח"ז) לא תוכל לקום לפני אויביך עד הסירכם החרם. אבל לשיהיה ה' עמהם צריך שישמידו החרם מקרבם והוא להשמיד האיש שעבר על החרם ולא די במה שלא יהיה החרם במציאות, כי צריך להשמיד את העובר על החרם מעל פני האדמה.

[ז, יג]
לא תוכל לקום, עד הסירכם החרם -
לא הזכיר להם התנאי השני שלא יהיה ה' בקרבם עד שישמידו החרם שהוא להשמיד המועל בחרם כנ"ל פסוק הקודם, כי לא רצו שידעו שיתחייב העובר מיתה, כי אז לא ירצה החוטא להודות, לכן הודיע לכם רק תנאי הא' הנ"ל.

[ז, טו]
ישרף באש -
שמצד העברת החרם שהיה עומד לשרוף דינו בשריפה.

כי עבר -
רצה לומר שחטא נגד המקום שעבר בריתו ונגד ישראל שעשה נבלה בישראל כי נענשו ע"י. ופירש שמצד העברת החרם ראויים לשרפה. ובכ"ז הוא נסקל מצד שחלל שבת וחייב סקילה כדין מי שחייב שתי מיתות שנדון בחומרה ועי"ז סקלו גם שורו וחמורו בל יוקל מיתתם מבעליהן.

(יז) הווא ליה למימר ויקרב את שבט יהודה למשפחותיו כמו שאמרו בכולם? מדוע אמר וילכוד את משפחת הזרחי ובכולם אמר וילכד בנפעל?
[ז, יז]
ויקרב את משפחת יהודה -
לא אמר פה ויקרב את שבט יהודה למשפחות כמו שאמרו בכולם, וכן בכולם אמר וילכד בנפעל ופה אמר וילכוד. כי אלה כולם לכדם הארון, רצה לומר שהקריב ראובן שמעון ולוי, ויהודה נלכד מן הארון, ואז לא הקריב יתר השבטים שאחריו, לז"א ויקרב א"י לשבטיו רצה לומר שבט אחר שבט, כי לא גמר להקריב כולם. לא כן במשפחות שמשפחת הזרחי הייתה באחרונה והקריב כל משפחות יהודה ולא קלטם הארון ומשפחת הזרחי שנשארה באחרונה לא הצריך להקריב לפני הארון, כי עליו נפל הגורל וילכוד יהושע אותו.

[ז, יט]
שים כבוד לה' -
בל תכחיש הגורל שהיה עפ"י ה' שזה חלול כבודו ית', ותן לו תודה התודה על יתר עבירות. ומפרש נגד: שים כבוד,
הגד לי מה עשית.

ונגד: ותן לו תודה,
אמר: אל תכחד ממני יתר עבירות שעשית.

[ז, כ]
אמנה אנכי חטאתי -
בחרם זה.

וכזאת וכזאת עשיתי –
בחרמות אחרים בימי משה, והנה בא להצדיק את עצמו מכמה טעמים:
א) שכבר היה רגיל בעבירה זו ונעשה לו כהיתר, ועל זה אמר: וכזאת וכזאת עשיתי.

ב)
[ז, כא]
וארא בשלל -
יען חשבתי אחר שהוא שלל מותר לקחתו.

וכן אמרו חז"ל:

ראיתי מה שאמר בתורה: ואכלת שלל אויביך,

ג) שהיתה אדרת שנער של מלך בבל שהוא ממדינה אחרת וחשב שלא החרים יהושע רק ממון יריחו לא של בן מדינה אחרת.

ד) טובה ויצרו השיאו לחמוד אותה.

ה) ומאתים שקלים כסף ולשון זהב וחשב כי המתכיות אינם בכלל, אחר שבלתי עומדים להישרף רק אוצר ה' יבוא ועבר רק על לאו דמעילה.

ו) והנם טמונים באהלי ולא השתמש ולא נהנה מהם ובזה לא מעל ג"כ כי בזהב שאינו נפגם, אינו מועל עד שיהנה בשווה פרוטה (כמבואר ברמב"ם ה' מעילה פ"ו) ופה לא נהנה ולא פגם, וזה שאמר: והכסף תחתיה תחת האדרת מכוסה ולא נפגם. ובמאמר זה ראינו ג"כ איך הצטדק יהושע שהענישו בלא עדים כי היו בו כל הסימנים:
א) ממהות הדבר שנגנב שהיו בו ג' מינים,
ב) ממשקלם משקל הזהב והכסף,
ג) ממקומם טמונים בהאהלי,
ד) מהנחתם והכסף תחתיה, ובא במלת בהאהלי כינוי עם ה' הידיעה, שהיה לו אהל מיוחד, חלוק מבני ביתו, והיו בו שני חדרים א' גדול ועקר, וציין בכינוי אהל שלו לא של ב"ב, ובהה"א ציין אהל הגדול שלו הידוע.