פסוק א
ואלה. רצה לומר, אלה הערים האמורים בסוף הענין:

פסוק ב
בגורל נחלתם. בגורל חלק להם נחלתם:

פסוק ג
כי נתן משה. יבאר מדוע חלק יהושע נחלה לתשעת המטות וחצי, ואמר עם כי משה נתן לשני המטות וחצי, וללוים לא נתן נחלה, כי אין לתת להם כאשר צוה ה', ולא נשארו אם כן ראויים לנחלה כי אם שמונת המטות וחצי, עם כל זה הוכרח יהושע לחלק נחלה לתשעת המטות וחצי:

פסוק ד
כי היו. רצה לומר, לפי שבני יוסף נחלקו לשתי מטות, והיו אם כן תשעה וחצי לבד הלוים, אבל ללוים לא נתנו נחלה לא משה ולא יהושע
לשבת. רצה לומר, לבד לדור בהם, ולא להיות שלהם לגמרי:

פסוק ה
כאשר צוה ה'. שלא לתת נחלה ללוים
ויחלקו. ביניהם חלקו ולא נתנו ממנה ללוים:

פסוק ו
ויגשו בני יהודה. לעזור לכלב בשאלת בקשתו.
על אודותי וגו'. שנחיה ונבוא אל הארץ ולא נמות במדבר:

פסוק ז
עם לבבי. כי בפיו היה בעצה אחת עם יתר המרגלים, כי פחד מהם, ובבואו לפני משה כחש אותם:

פסוק ח
ואחי. המרגלים כולם המסו לב העם
מלאתי. השלמתי להחזיק דבר ה':

פסוק ט
אם לא. הוא ענין לשון שבועה, כאלו אמר אם לא יהיה הדבר הזה אזי יהיה עונשו כך וכך, וגזם ולא אמר, וכן (איוב א יא) אם לא על פניך יברכך
אשר דרכה רגלך בה. זה חברון, שנאמר (במדבר יג כב) ויבא עד חברון, וכלב לבד בא לחברון:

פסוק י
אשר הלך וגו'. במשך השנים האלו:

פסוק יא
עודני היום חזק. לפי שבא לשאול את חברון, חשש פן ישיב יהושע לאמר הלא זקנת ותש כחך, ואיך תכבוש את חברון, לזה אמר עודני חזק כמאז
ככחי אז. כמו הכח שהיה בי אז, כזה הכח בי היום, הן להלחם בעצמי, הן לצאת ולבוא לפני העם להורותם תכסיסי המלחמה:

פסוק יב
ההר הזה. זה חברון
ביום ההוא. אשר הלכנו לתור את הארץ
כי ענקים שם. ומי יעצר כח להלחם בם
אולי ה' אותי. אולי יהיה ה' עמי, לכבשם ולגרשם, כאשר דבר לתת לי:

פסוק יג
ויברכהו. שיצלח בהלחמו בם
את חברון. שדה העיר וחצריה, אבל העיר עצמה היתה עיר מקלט, והיא ומגרשיה היו לכהנים כמו שכתוב למטה (פסוק יד):

פסוק יד
על כן. רצה לומר, לא באה לו בחלקו וגורלו בתוך בני משפחתו ושבטו, כי אם בעבור זה באה לחלקו, חוזר ומפרש יען אשר מלא וגו':

פסוק טו
קרית ארבע. קרית איש שהיה שמו ארבע והוא היה אדם הגדול בענקים, ורצה לומר, גם למול ענקים היה נחשב לגדול וגובה הקומה
והארץ שקטה ממלחמה. כאלו אמר הנה הדבר הזה, עם שנכתב פה אחר כל המלחמות, מכל מקום נהיה הדבר בזמן המלחמה, ולאחר זה שקטה הארץ ממלחמה: