פסוק א
לבני יוסף. הם מנשה ואפרים ונטלו סמוכים זה לזה אבל כל אחד נטל חלק לבד, וגם נחלתם מלאו כל האורך של ארץ ישראל ממזרח למערב, וכמו נחלת יהודה
מירדן יריחו. מן הירדן שממול יריחו התחיל למשוך הגבול ובא אל מזרח מי יריחו, והוא גבול הדרומי מן המזרח כלפי המערב
המדבר עולה מיריחו. רצה לומר, ממי יריחו עלה אל המדבר ובא בהר בית אל ולא זהו בית אל הקרויה לוז:

פסוק ב
לוזה. רצה לומר, מנגב לוז כמו שכתוב בגבול בנימן:

פסוק ג
ימה. לצד המערב
עד גבול וגו'. רצה לומר, מנגב לבית חורון תחתון
תוצאותיו. סוף הגבול כלה אל הים הגדול:

פסוק ד
וינחלו. בהרצועה ההיא נחלו מנשה ואפרים:

פסוק ה
למשפחותם. להנחלה הנחלקת לכל משפחותם
מזרחה. גבול הרוחב הפונה למזרח היה מעטרות אדר שעמדה בצפונו של בנימן, עד בית חורון עליון שעמדה בנחלת אפרים. ולפי שמבית חורון עליון נתארך עוד הגבול כלפי מערב כמו שכתוב בענין, אם כן גם שם היה גבול ברוחב, לזה אמר מזרחה, רצה לומר, גבול הרוחב הפונה למזרח, ולא הגבול הפונה למערב:

פסוק ו
ויצא הגבול הימה. מבית חורון עליון יצא הגבול להתארך עוד כלפי המערב מצפון למכמתת שהיתה מנחלת מנשה
ונסב הגבול. להרוחב כלפי הצפון למזרחה של תאנת שלה, ועבר את כל אורך תאנת שלה, ולא עבר סמוך לה כי אם ממזרח של ינוחה אשר עמדה למזרחה של תאנת שלה, ולא היה מנחלת אפרים לא תאנת שלה ולא ינוחה, ומנחלת מנשה היו:

פסוק ז
וירד. כי שם כלה הרוחב וירד משם כלפי המזרח אל עטרות
ופגע ביריחו. הגבול פגע ביריחו, רצה לומר, במי יריחו, ועבר דרך בה וכלה הגבול אל הירדן:

פסוק ח
מתפוח. היא עמדה אצל הירדן בגבול מנשה, אבל היתה לאפרים, כמו שכתוב בענין, וממנה היה נמשך גבול כלפי המערב ובא אל נחל קנה מנגב וסופו כלה אל הים, ובמקרא שלאחריו מפרש מה ענין הגבול הזה
זאת. רצה לומר, הגבול האמור במקראות שלפניו, סביב נחלת מטה בני אפרים הנחלק לכל משפחה ומשפחה:

פסוק ט
והערים המבדלות. רצה לומר, הערים של בני אפרים אשר היו מובדלות ומופרשות מגבול נחלתו, המה עמדו בתוך נחלת בני מנשה, בהגבול האמור במקרא שלפניו
כל הערים. אשר עמדו באורך הגבול ההיא המה וחצריהן היו של בני אפרים:

פסוק י
ולא הורישו. חוזר על בני אפרים, כי גזר היה מנחלתם מן הערים אשר עמדו בהגבול ההולך מתפוח אל הים
למס עובד. רצה לומר, לא מס ממון, כי אם מס עבודה בגוף: