פסוק א
בתוך וגו'. היה מובלע נחלת יהודה בתוך הגבול האמור למעלה:

פסוק ב
באר שבע ושבע. היא עיר אחת, ובשתי השמות נקראה:

פסוק ז
עין רימון. הם ב' עיירות, האחת עין, והשנית רימון:

פסוק ח
רמת הנגב. מקום הרם והגבוה בפאת הדרום:

פסוק ט
מחבל. מהמחוז הניתן בתחלה לבני יהודה נתנו אחרי זה לבני שמעון לנחלה
כי היה. כי הנחלה הניתן בתחלה לבני יהודה היתה מרובה מהראוי להם, ולזה נחלו בני שמעון בתוכם:

פסוק י
עד שריד. העומדת בסוף גבול ארץ ישראל, במקצוע צפונית מערבית:

פסוק יא
ועלה גבולם. משריד בפאת המערבי מצפון כלפי הדרום
לימה. אל הים, ומשם למרעלה וגו':

פסוק יב
ושב משריד. ושב הגבול משריד ללכת ממערב כלפי המזרח בפאת הצפונה, והלך על גבול כסלות תבור וגו':

פסוק יג
ומשם. ומן יפיע עבר כלפי הדרום במזרחו של גת החפר, והיתה אם כן מנחלת זבלון
עתה קצין. רצה לומר, ממזרח גת החפר עבר לעתה קצין, והוא שם מקום.
המתאר הנעה. אשר היה מסבב את הנעה:

פסוק יד
ונסב אתו. הגבול הזה סיבב את רמון בצפונה של חנתון אשר עמדה בצפון רימון, אם כן רימון וחנתון והנעה היו משל זבולון
והיו תוצאותיו. סוף הגבול של הרוחב כלה אל גי יפתח אל, אשר עמדה בגבול צפוני של אשר:

פסוק טו
וקטת וגו'. רצה לומר, עם קטת וגו' היה שתים עשרה, כי במקרא זה חשב חמשה עיירות ושבעה מאותן שזכר בהגבול, והנשארים היו לבני השבט שמצדו:

פסוק יח
ויהי גבולם. הגבול הלך ביזרעאל והיא היתה סמוכה לנחלת מנשה, כי עמק יזרעאל היתה של מנשה כמו שכתוב למעלה (פסוק טז)
והכסלות. ומיזרעאל הלך לכסלות וגו':

פסוק כב
ובית שמש. לא זהו בית שמש הנזכר בנחלת נפתלי (פסוק לח) היושב בצפון יששכר, ולא זהו שהיה בגבול יהודה (לעיל טו י)
גבולם. על שני הגבולים יאמר, על הצפוני ועל הדרומי, שניהם כלו אל הירדן:

פסוק כה
ויהי גבולם. הגבול הלך בפאת המערב, מדרום כלפי הצפון לחלקת וגו':

פסוק כו
ופגע. הגבול פגע בכרמל העומדת במערב:

פסוק כז
ושב. הגבול שב ממערב כלפי המזרח בפאת הצפוני, והלך אל בית דגון
בזבולן. בגבול זבולון שהיה בצפונו
ובגי יפתח אל צפונה. מצפון לגי יפתח אל, והיתה אם כן מנחלת אשר, ולמולה כלתה רוחב גבול זבולון כמו שכתוב למעלה
בית העמק. מגי יפתח אל, בא הגבול לבית העמק וגו'
משמאל. מצפון כבול, והיתה אם כן משל אשר:

פסוק כח
ועברון. משמאל כבול בא לעברון וגו':

פסוק כט
ושב הגבול. מצדון רבה חזר הגבול מצפון כלפי הדרום אל הרמה וגו'
ושב הגבול חוסה. מעיר מבצר צור חזר הגבול ממזרח כלפי המערב, אל חוסה
מחבל אכזיבה. כי מחוסה בא הגבול לחבל אכזיבה, ומשם כלה הגבול אל הים הגדול:

פסוק ל
ועומה ואפק ורחוב. רצה לומר עם שלשת הערים האלה אשר לא עמדו על הגבול היה לו ערים עשרים ושתים, והם שלש אלו ותשע עשרה מאלו שעמדו על הגבול, והנשארים היו לבני השבט אשר אצלו:

פסוק לב
לבני נפתלי למשפחותם. הנחלק לבני נפתלי לכל משפחה ומשפחה:

פסוק לג
ויהי גבולם. גבולם הלך בפאת הדרומי ממערב, כלפי המזרח מחלף וגו':

פסוק לד
ושב הגבול ימה. חזר הגבול ממזרח כלפי המערב בפאת הצפוני, ובא לאזנות תבור
מנגב. מנגב של זבולון, והוא צפונה של נפתלי
מים. ממערבה של נפתלי, והוא מזרחה של אשר
וביהודה הירדן. ובגבול יהודה פגע בהירדן העומד במזרח, כי גבול צפון יהודה כלה בקצה הירדן הדרומי, ולנפתלי היה כל הירדן לנחלה, אם כן פגע בגבול יהודה בסוף הירדן, והוא הדין שפגע בכל השבטים שהיה גבולם עד הירדן, אבל בא לומר שאף שהיה נחלת יהודה בסוף הדרומי, מכל מקום פגע גם בו:

פסוק לה
וערי מבצר. רצה לומר, ואלה ערי המבצר של נפתלי הצדים וגו':

פסוק לח
תשע עשרה. רצה לומר, עם ערי המבצר היה לו תשע עשרה, ששה עשר ערי מבצר ועוד שלש מאלו שעמדו על הגבול, והנשארים היו לבני השבט שאצלו:

פסוק מא
צרעה ואשתאול. יתכן שאין אלו שהיו בגבול יהודה, ונחלת דן היה במקצוע צפונית מערבית של יהודה:

פסוק מג
ועקרון. לא זהו שהיה בגבול יהודה:

פסוק מו
עם הגבול וגו'. רצה לומר, הערים ההם היו מנחלת דן, עם הגבול של מול יפו:

פסוק מז
ויצא גבול בני דן מהם. רצה לומר, גבול נחלת דן יצא בגורל פחות מהראוי להם, ולא הספיק להם, ולזה עלו לאחר זה להלחם בלשם, והוא ליש האמורה בספר שופטים (יח ז), והיתה מחוץ לגבול ארץ ישראל ולא בגבולה (ובמקצוע צפונית מזרחית היתה מול נחלת נפתלי, כי אמרו רבותינו זכרונם לברכה (בכורות נה א) ירדן נקרא על שם שיורד מדן, והוא לשם, והירדן הלא יתחיל במקצוע צפונית מזרחית, וזה שאמר הכתוב (שמואל א ג כ) מדן ועד באר שבע, ורצה לומר, מקצה ארץ ישראל עד קצהו באלכסון, כי דן היה במקצוע צפונית מזרחית, ובאר שבע היה במקצוע דרומית מערבית, כי משל נחלת שמעון היתה שלקחו בהמקצוע ההיא):

פסוק מח
הערים האלה. האמורים למעלה:

פסוק מט
לנחול. להנחיל על ידי הגורל
לגבולתיה. לפי הגבולים האמורים למעלה:

פסוק נ
על פי ה'. שאלו באורים ותומים, וע"פ נתנו לו את העיר אשר שאל, והיא תמנת סרח:

פסוק נא
נחלו. הנחילו לישראל בגורל
וראשי האבות למטות. ראשי בתי אבות של מטות בני ישראל
בגורל. חוזר לתחלת המקרא, לומר אלה הנחלות אשר נחלו בגורל.
ויכלו מחלק. השלימו חלוקת הארץ בגורל: