פסוק א
מרגלים חרש. מחפשים מחשבות הבריות, אם נמס לבבם
לאמר. רצה לומר, וכה אמר:

פסוק ד
ותצפנו. כל אחד במקום מיוחד, כי יותר נוח להטמין אחד אחד
האנשים. אשר תשאלו עליהם
ולא ידעתי. בעת בואם:

פסוק ה
ויהי השער. רצה לומר, בעת בוא זמן סגירת שער העיר, כאשר חשך היום
כי תשיגום. היות זה מקרוב יצאו:

פסוק ו
ותטמנם. הוסיפה להטמינם במקום יותר נסתר
בפשתי העץ. בפשתים שהם עדיין בתוך העץ, והם הקנים של פשתן
הערוכות. בכדי שלא ירגישו שיש מי טמון שם:

פסוק ז
אחריהם. כן חשבו הרודפים לפי דעתם
סגרו. לפי שרצו לבקשם עוד בעיר, לזה סגרו שומרי השער את השער, שלא יצאו מעתה:

פסוק ח
והמה. המרגלים:

פסוק ט
וכי נפלה וגו'. ולא נעצר כח להלחם בכם:

פסוק יא
ולא קמה וגו'. רצה לומר, כל איש רוחו נמוכה ושפלה
הוא אלהים. אם כן היכולת בידו על כולם:

פסוק יב
ועתה. הואיל והדבר ברור
חסד. היות כי עדיין לא עשיתם לי טובה מאומה
ועשיתם וגו'. לזה גם אתם עשו חסד עם בית אבי מבלי הקדמת טובה מהם
אות אמת. סימן אמיתי, למען ידעו כל ישראל לבל ישלחו בנו יד:

פסוק יד
נפשנו וגו'. אם מי ירצה לשלוח בכם יד, נמסור עצמנו למיתה בכדי להציל אתכם
את דברנו זה. את האות שאת מבקשת ונתנה לך, כי אם תגיד לגלות האות, הרבה יעשוהו להציל עצמם
חסד ואמת. היות את עשית עמנו חסד אבל צפית לתשלום גמול, אבל אנו נעשה עמך חסד של אמת מבלי תקות תשלום גמול:

פסוק טו
בעד החלון. כי שערי העיר סגרו
בקיר החומה. פני החלון אל מחוץ לחומה:

פסוק טז
פן יפגעו. כשתלכו עתה לדרכיכם, פן יפגשו בכם הרודפים בשובם.
שמה. בההר:

פסוק יז
נקיים. רצה לומר, רוצים אנחנו להיות נקיים מעון בטול שבועה, ולזה נפרש הדבר היטב:

פסוק יח
אנחנו באים. רצה לומר, בעת נבוא בארץ
הזה. אשר הורדתנו בו
תקשרי. להיות לאות וסימן
בו. מוסב על החלון ורצה לומר, דרך בו:

פסוק יט
דמו בראשו. רצה לומר, עון מיתתו על עצמו כי פשע בנפשו
ואנחנו נקים. כי לא היה מהאפשר לשומרו מן המיתה:

פסוק כ
זה. הסימן והאות הזה:

פסוק כא
כן הוא. רצה לומר, זהו הדרך הנכון
ותשלחם. לפי שהלכו אל ההר בעצתה, אמר ותשלחם
ותקשור. בעת שבאו ישראל בארץ:

פסוק כד
כי נתן. במקרא שלפניו נאמר שספרו המוצאות אותם, וכאשר תמו לספר, אמרו הנה תכלית הדבר הוא, דע כי נתן ה', וגו':