פסוק א
לזקני ישראל וגו'. שיעמדו הם במקום כולם
לפני האלהים. לפני הארון אשר הביאו לשכם לכרות לפניו הברית, וכמו שאמר בסוף הענין:

פסוק ב
בעבר הנהר וגו'. הזכיר החסדים שעשה עמהם, ואמר הלא מעולם ישבו אבותיכם בעבר הנהר, ומאד נשתקעו באמונות כוזבות, כאנשי הארץ ההיא
תרח אבי וגו'. רצה לומר, הלא תרח היה אבי אברהם ואבי נחור, ושניהם, האב ונחור בנו, עבדו עבודה זרה:

פסוק ג
ואקח. בחסדי נטיתי לבו מדרך אביו ואחיו, ואקח אותו מביניהם, שלא יהיה נמשך אחר דעתם הכוזב
ואולך אותו וגו'. על כי היא ארץ קדושה וראוי להשראת שכינה
וארבה. רצה לומר, אף שהרביתי זרעו מישמעאל, כמו שכתוב (בראשית כא יג) וגם את בן האמה וגו' כי זרעך הוא, והוא הלא רק עליו שאל, כמו שכתוב (שם יז יח) לו ישמעאל יחיה לפניך, מכל מקום עוד נתתי לו את יצחק, כאשר הבטחתיו:

פסוק ד
את יעקב ואת עשו. כי לטובה יחשב ליעקב שהיה עם עשו בכרס אחד, כי הוא שאב כל הזוהמא, ויעקב יצא נקי
ואתן לעשו וגו'. רצה לומר, מיד נתתי לו חלקו ושלא ישתעבד במצרים להיות נחשב מזרע יצחק להתקיים בו כי גר יהיה זרעך וגו' ודור רביעי ישובו הנה. (בראשית טו)
ויעקב וגו'. להיות הם נחשבים לזרע, ועליהם יאמר כי גר יהיה זרעך, ובהם יתקיים ודור רביעי ישובו הנה:

פסוק ה
ואגוף. על ידי משה ואהרן.
כאשר עשיתי. רצה לומר, כאשר ידוע לכם מה עשיתי בקרבו:

פסוק ז
וישם מאפל. כמו שכתוב (שמות יד כ) ויהי הענן והחשך
ויבא וגו'. ובזה הביא עליו את הים, כי אם לא היה האופל, היה אם כן רואה אשר ישראל הולכים בים ביבשה, ולא היה אם כן רודף אחריהם, בראות הנס ההוא, ולא היה אם כן נטבע במי הים, אבל לפי שהלך בחושך, לא ידע מכל זה, ובאו אחריהם בים מבלי דעת כי ים הוא, ובבואו נטבע בו:

פסוק ט
וילחם בישראל. חוזר ומפרש שהמלחמה היתה במה ששלח אחר בלעם לקללם להלחם עמהם בפה:

פסוק י
לשמוע לבלעם. להספיק בידו לקלל כפי מחשבתו
ויברך. ועוד ברך אותם בברכה
מידו. מיד בלק, שערך מלחמה בפיו של בלעם:

פסוק יא
בעלי יריחו. וחוזר ומפרש האמורי וגו', כי כל מלכי הגוים ההם היו אדונים ביריחו, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (תנחומא משפטים יז) שכל אחד היה לו חלק מה ביריחו לגודל חביבותה, וכולם נתקבצו להלחם בישראל, ונפלו בידם:

פסוק יב
את הצרעה. היא הטילה בהם ארס ולא יכלו להלחם, וכאלו היא גרשה אותם, וחוזר ומפרש את שני מלכי האמורי, סיחון ועוג
לא בחרבך. כי בדרך הטבע לא היית יכול לעמוד כנגדם:

פסוק יג
אתם אוכלים. את פריהם:

פסוק יד
ועתה. הואיל והרבה להיטיב עמכם
והסירו וגו'. רצונו לומר הסירו מהלב, מכל וכל, מחשבת עבודה זרה
ובמצרים. כי רבים מהם עבדו במצרים עבודה זרה, כמו שכתוב (יחזקאל כ ח) ואת גלולי מצרים לא עזבו:

פסוק טו
בחרו לכם וגו'. חשב כאשר יבחרו מי, אז יביא טענות למאס אותם
ואנכי וגו'. ולא נהיה נמשכים אחריכם:

פסוק יח
גם אנחנו. כמו אתה וביתך:

פסוק יט
לא תוכלו. כוונת יהושע היתה שיגלו מצפוני לבם באר היטב, ולקשרם במוסרי הברית, אומר דבריו להטעותם, שיחשבו כאילו הברירה בידם לבחור מי שירצו הם, ולדעת מה ישיבו
אלהים קדושים. קדוש בכל מיני קדושות, ומאד קשה להיות נזהר בעבודתו
אל קנוא הוא. נוקם הוא מעוברי רצונו, ולא ישא הפשעים:

פסוק כ
כי תעזבו. וכאשר תעזבו אותו ישוב להרע לכם ולכלות אתכם
אחרי אשר היטיב לכם. רצה לומר, ותהיה אם כן הרעה כפולה, כי האדם הרגיל בטובה, כפול צערו ממי שלא ראה בטובה מעולם:

פסוק כא
לא. רצה לומר, לא נעזוב אותו, כי את ה' נעבוד כל הימים, ונהיה נזהרים בעבודתו:

פסוק כב
עדים אתם בכם. אתם היו עדים בעצמיכם שבחרתם לעבוד את ה'
ויאמרו עדים. רצה לומר, נהיה עדים בעצמינו:

פסוק כג
ועתה הסירו. הם לא הניחו ליהושע לגמור את דבריו והשיבו עדים, ואחר זה חזר יהושע לגמור דבריו, ואמר ועתה הסירו מלב מכל וכל מחשבות עבודה זרה:

פסוק כד
ויאמרו העם. חזרו העם לגמור דבריהם, שאמרו, נהיה עדים בעצמינו אשר קבלנו לעבוד ה' ולשמוע בקולו:

פסוק כה
ויכרת וגו'. לקבל עבודת ה' מאהבה
וישם לו. סדר לישראל חוקי התורה ומשפטיה:

פסוק כו
את הדברים האלה. אשר דבר עם ישראל בשכם.
בספר וגו'. תרגם יונתן, ואצנעינון בספר אורייתא דה', רצה לומר, נתנה במקום שמונח בה התורה
במקדש ה'. היא שכם, ולשעתו קראו מקדש, לפי שהיה שם הארון:

פסוק כז
כי היא שמעה. רצה לומר, במקום הזה נאמר, וכאלו שמעה היא
אמרי ה'. כי כל הדברים האלה בנבואה נאמרו, ולא מלבו:

פסוק לא
אשר האריכו ימים. עד כלות עשרים ושמונה שנה מיום שעמד יהושע, כך כתוב בסדר עולם (סי' יב)
ואשר ידעו וגו'. רצה לומר, בימי הזקנים האלה עבדו את ה' אשר ידעו מעשה ה', כי בעיניהם ראו, ובזה היו מישרים את לבות ישראל לאביהם שבשמים:

פסוק לב
העלו בני ישראל. אף כי משה העלם ממצרים אבל לפי שמת במדבר ולא הספיק להביאם לשכם והביאום הם, לכך נקרא על שמם, (סוטה יג ב)
ויהיו לבני יוסף לנחלה. שדות החלקה ההיא היו לבני יוסף לנחלה, ולזה קברו שם את יוסף אביהם. או יאמר שעצמות יוסף חשבו להם בני יוסף לנחלה טובה, כי מאד נהנו והוטב להם במה שנקבר באחוזתם:

פסוק לג
אשר נתן לו. בני ישראל נתנו אותה לו במתנה, עם שלא נתן נחלה לשבט הלוי: