פסוק א
וימעלו וגו'. על שלא שמרו זה את זה מעלה עליהם הכתוב כאלו כולם מעלו:

פסוק ג
אל יעל. רצה לומר, אין צורך בכולם:

פסוק ז
ולו הואלנו. הלואי והיינו רוצים מאז לשבת בעבר הירדן המזרחי ולא לעבור את הירדן, ולא היה באה עלינו הצרה הזאת:

פסוק ח
מה אומר. אחר שהרגיש בעצמו שהרבה אמרים מול מעשה ה', חזר ואמר מה אומר אם לא כדבר הזה, הואיל וישראל הפך עורף בנוסם, ואצעק מכאב לב:

פסוק ט
וישמעו. אשר האויב ירדפם
ומה תעשה לשמך. לבל יחולל, באמרם מבלי יכולת ה' נאבדו:

פסוק י
למה זה וגו'. רצה לומר, אין צורך בתפלה כי אם לבער עובר החרם:

פסוק יא
חטא ישראל. אף שהאיש אחד חטא, מכל מקום, על שלא שמרו זה את זה, מעלה עליהם הכתוב כאלו כולם חטאו
וגם עברו את בריתי. בא להגדיל מעשה הנבלה ההיא, לומר הלא אף אם יחטא איש לאיש לא ינקה, והמה אף כי לא חששו ועברו בריתי שעברו על החרם שהיא כשבועה
וגם לקחו. רצה לומר, אף העובר אחת משאר מצות ה' ענש יענש, והמה גם לקחו מחרמי גבוה, חלק ה'
וגם גנבו. אלו לקחו לעין כל, היו על כל פנים משוים כבוד המקום לכבוד בשר ודם, אבל המה גנבו להשמר מבני אדם, ומה' לא יראו
וגם כחשו. הן לא יבוזו לגנב אם ישוב וניחם ומודה בה ומחזירה, אבל המה גם כחשו
וגם שמו בכליהם. רצה לומר, לא יבוזו לגנב כי יגנוב למלא נפשו כי ירעב (משלי ו ל), אבל המה גם שמו בכליהם להיות שמור לאוצר, לא להוציא לשבור רעבון נפש, ואם כן מעשה הנבלה ההיא כפולה ומוכפלת:

פסוק יב
כי היו לחרם. רצה לומר, היו מסייעים לעובר החרם במה שהעלימו עין, ולא שמרו זה את זה
החרם. העובר החרם:

פסוק יג
התקדשו. לחלוף לפני הארון, לדעת בשל מי הרעה הזאת:

פסוק יד
ונקרבתם. מול הארון
לשבטיכם. כל שבט לבד.
ילכדנו ה'. להיות נלכד לפני הארון לבל יוכל לזוז ממקומו לפי שעה
יקרב למשפחות. אחר יזיזו ממקומם יקרבו שוב למשפחות
לבתים. כי המשפחה תחולק עוד לבתי אבות
לגברים. לאנשים יחידים:

פסוק טו
הנלכד בחרם. הנלכד לפני הארון, בעבור שמעל בחרם:

פסוק יז
משפחת יהודה. גם השבט נקרא משפחה
לגברים. איש איש ראש לבית אב
וילכד זבדי. הוא היה הראש לבית האב:

פסוק יח
לגברים. לאנשים יחידים:

פסוק יט
כבוד לה'. כי כאשר יראו שבדין נלכדת, יהיה כבוד לה'
ותן לו תודה. תן הודאה שאמת הדבר שמעלת בחרם
מה עשית. רצה לומר, מה הם הדברים אשר לקחת מן החרם:

פסוק כ
וכזאת עשיתי. אמרו רבותינו זכרונם לברכה (סנהדרין מב ב) שאמר עשיתי עוד, וכדומה לזה במלחמת הכנעני ובמלחמת מדין, כי גם במלחמת הכנעני נאמר (במדבר כא ב) והחרמתי את עריהם, ובמדין גם כן נתנו הזהב קדש לה':

פסוק כא
והנם. האדרת ולשון הזהב
תחתיה. תחת האדרת:

פסוק כב
וירוצו. לבל יקחום קרובי עכן לכסות על קלונן:

פסוק כג
ויצקם. רצה לומר, פזרם לפני הארון למען יראו הכל שאמת הדבר:

פסוק כד
עמו. הלכו עם יהושע
ויעלו. עם כי הלכו לעמק, אמר ויעלו, כי טרם בואם להעמק, עלו דרך הר אל העמק הנקרא עמק עכור על שם המאורע:

פסוק כה
מה עכרתנו. רצה לומר, מה מאוד עכרתנו, ולזה יעכרך ה'
וישרפו אותם. האדרת והלשון והאהל וגו'
ויסקלו אותם. בניו ובנותיו ושורו וגו' (ויתכן לפי שבניו ובנותיו ידעו מזה כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (סנהדרין מד א) ולא גלו הדבר, לכן נסקלו גם הם, אולם רבותינו זכרונם לברכה (שם) לא אמרו כן):

פסוק כו
עליו. על קברו
עד היום הזה. רצה לומר, עד עולם עומד הוא בגדלו
על כן וגו' עד היום הזה. רצה לומר, עדיין שמו עליו: