פסוק א
אל תירא. לפי שכבר נפלו בזה המקום, היה ירא לגשת עוד, לזה אמר לו אל תירא
כל עם. צוה לעשות כל ההכנות והתחבולות האלו להטעות הגוים למען יחשבו שכל נצחונם הוא בעבור רוב העם והתחבולות ולא יד ה' עשתה זאת, ועל זה יאספו כולם יחד להיות גם המה עם רב ולהמתיק עצה ותחבולות ברוב יועצים, ובזה יהיה טובה לישראל כי את כולם יכו כאחד מבלי יצטרכו ללכת מעיר לעיר להכות בם:

פסוק ב
מאחריה. לא מן העבר אשר תבואו אליה:

פסוק ד
נכונים. ללכת מהר, בעת המצטרך:

פסוק ה
ונסנו. בכדי להטעותם:

פסוק ו
ויצאו. ואז יצאו לרדוף אחרינו
עד התיקנו. רצה לומר, הניסה תועיל עד אשר נעתק אותם מן העיר לרדוף אחרינו, כי יאמרו שבאמת בעבור הפחד, נסים הם כאשר במלחמה הראשונה
ונסנו. ונוסיף לנוס עוד להרחיקם מן העיר:

פסוק ז
מהאורב. מהמקום שתהיו אורבים
את העיר. את הנשארים בעיר:

פסוק ח
כדבר ה'. שצוה לשרפה כמו שכתוב למעלה (פסוק ב) ועשית לה כאשר עשית ליריחו
ראו צויתי. רצה לומר, הזהרו ואל תמרו פי:

פסוק י
ויפקוד. השגיח בהם אם המה מוכנים למלחמה:

פסוק יב
וישם אותם אורב. שם עוד אורב אחד, יותר קרוב אל העיר:

פסוק יג
וישימו העם. העם עצמם הזמינו למלחמה את המחנה וגו', וגם הזמינו את עקבו והוא האורב.
בתוך העמק. להתקרב אל העיר:

פסוק יד
למועד. לזמן שיצאו במלחמה הראשונה:

פסוק טו
וינגעו. הראו עצמם כאלו היו מנוגעים, רצה לומר, מוכים ונחלשים:

פסוק טז
ויזעקו. נתקבצו מזעקת המאסף:

פסוק יח
נטה בכידון. לעשות סימן להאורב לבא אל העיר:

פסוק כ
אל הרודף. הם אנשי העי, שהיו מתחלה רודפים לישראל:

פסוק כב
ואלה. אנשי האורב:

פסוק כד
ויכו אותה. הנשים והטף:

פסוק לב
משנה תורת משה. ספר אלה הדברים קרוי משנה תורה, כי בו נאמר שנית מה שנאמר בארבעת הספרים שלפניה:

פסוק לג
נגד הכהנים הלוים. הכהנים בני לוי אשר עמדו עם הארון באמצע ואמרו הברכה והקללה
חציו. ששה שבטים
לברך וגו' בראשונה. בתחילה פתחו ואמרו ברוך האיש אשר לא יעשה פסל וגו', ואחר זה אמרו ארור האיש וגו', (משנה סוטה ז ה) וכן כל הארורים:

פסוק לד
קרא. יהושע היה הקורא, כמו שכתוב במקרא שלאחריו
את כל דברי התורה. וחוזר ומפרש שקרא הברכה והקללה ככל הכתוב בתורה והם פרשת והיה אם שמוע תשמעו וגו' והיה אם לא תשמעו וגו' האמורות בסדר כי תבא (דברים כח), והדומים להם:

פסוק לה
לא היה דבר. מן הברכה והקללה
אשר צוה. רצה לומר, האמור בתורה: