[י, א]
אדני צדק -
כל מלכי ירושלים היו נקראים בזמן ההוא מלכי צדק או אדני צדק, כמו שנאמר: ומלכי צדק מלך שלם - הוא ירושלם, כמו שכתוב: ויהי בשלם סכו ונקראו כן בעבור ירושלם, שהוא מקום צדק.

[י, יב]
אז ידבר יהושע -
תרגם יונתן:

בכן שבח יהושע.

ויתכן, כי אחר התפילה הייתה השירה והשירה לא הזכיר, או השירה היא: וידום השמש והתפילה היא: ויאמר לעיני ישראל שמש בגבעון דום.
וכן זוכר אותה בדרש, זו השירה במנין עשר שירות ולשון ידבר מורה על שירה לא על תפילה, כמו וידבר דוד לה' את דברי השירה.

ויאמר בתפלתו לעיני ישראל שמש בגבעון דום –
כלומר הפלא הזה יראה היום לעיני ישראל, או לעיני ישראל דבק עם ויאמר, כלומר התפילה הזאת אמרה בקול לפני ישראל.

ופירש דום –
המתן, כמו: דמו עד הגיענו אליכם, כלומר שיעמוד גלגל השמש במקומו ולא ירוץ כמשפטו.


וירח בעמק אילון -
ולירח אמר גם כן שיעמוד בעמק אילון ואף על פי שגבעון היה בגבול בנימן ואילון בגבול דן, ידמה כי רדפו אותם והכום מגבעון עד אילון ובגבעון היה חצי היו כשהתפלל שיעמוד השמש והאל שמע בקולו, כמו שאמר: ויעמוד השמש בחצי השמים ועמד עד שיעור שבין עמידתו ומרוצתו היה כיום תמים והוא היום הארוך שבשנה, והוא יום תקופת תמוז וכשבא השמש היו בעמק אילון והאיר הירח והיה הירח אז מן הדומה בתחלת החדש או בשלישיתו והתפלל עליו שיעמוד הירח להאיר להם, עד שתכלה נקמתם באויביהם וכן היה, כמו שאמר: וירח עמד עד יקום גוי אויביו וזאת הפליאה כתובה על ספר הישר - והוא ספר תורת משה, והוא מה שאמר הקב"ה יתברך: נגד כל עמך אעשה נפלאות וגו', כמו שפירש א"א ז"ל, כי שתי אותות אמר לו בפסוק ההוא.
קרינת פני משה והוא מה שאמר: כי נורא הוא אשר אני עושה עמך.
ועמידת השמש ליהושע והוא מה שאמר: נגד כל עמך אעשה נפלאות.
ונתן לו אות קרוב להאמין באות רחוק.

בדרש:

שלשים ושש שעות עמדו השמש והירח.
כיצד?
המלחמה הייתה בערב שבת ונתיירא יהושע שלא יחללו ישראל את השבת ופשט ידיו למעלה שיעמוד השמש ביום הששי כשיעור יום שבת, והירח כשיעור ליל שבת ומוצאי שבת, והם שלשים ושש שעות.

[י, יג]
עד יקום גוי אויביו -
כמו מאויביו.
וכן: השמרו לכם עלות בהר:

[י, יד]
ולא היה כיום ההוא -
ואף על פי שהיה שוב השמש אחורנית לחזקיהו, האות ההוא היה לאות ולמופת ונתנו השם, בעבור שיאמין חזקיהו שיחיה מחליו והוא כאחד מן המופתים שנעשו על ידי משה, אבל דרך תפילה שיתפלל אדם על שנוי הטבע ונעתר הבורא לאותה תפילה, אם לא יהיה לתת בו אות ומופת לא היה ולא יהיה וזהו שאמר: לשמוע בקול איש כי ה' נלחם לישראל:

[י, יז]
נחבאים -
בשוא הבי"ת.

במערה במקדה -
במערה שהיתה בגבול מקדה.

[י, יט]
וזנבתם -
תכריתו זנבם והוא סוף המחנה.

[י, כ]
ויבאו -
וי"ו ויבואו כפ"א רפה בלשון ישמעאל וענין הפסוק כן: והשרידים אשר שרדו מהם, באו אל ערי המבצר.

[י, כא]
מקדה בשלום -
למעלה אמר: וישב יהושע וכל ישראל עמו אל המחנה הגלגלה תחלה, אחרי כלות המלחמה שבו הגלגלה, וכאשר אמר ליהושע כי המלכים נחבאים במערה במקדה, בא לו למקדה עד קצה המחנה וצוה מה שאומר שצוה ואחר שזנבו אותם, שבו מקדה וצוה להמית את המלכים.

לאיש את לשונו -
תרגם יונתן:

לא הוה ניזקא לבני ישראל למדחק גבר ית נפשיה.

וכן תרגם אנקלוס:
לא יחרץ כלב לשונו –

לא ינזק כלבא בלישניה

אבל יונתן תרגם:

לשונו נפשיה.

והמפרשים פירשו:

כי למ"ד לאיש נוספת ופירשו איש מהם לא חרץ לבני ישראל את לשונו ולמ"ד זו כלמ"ד הרגו לאבנר, והשלישי לאבשלום והדומים להם שכתבנו בספר מכלל בחלק הדקדוק ממנו.

ואפשר לפרש: למ"ד לאיש משמשת ופירש לאיש מבני ישראל כלומר אין צריך לומר לבני ישראל לרבים מהם שלא חרץ איש מהגוים האלה את לשונו, כי אפילו לאיש אחד מבני ישראל לא חרץ איש מהגוים את לשונו.

[י, כד]
ההלכוא -
באל"ף נח נוסף עם הוי"ו.
וכן ולא אבוא שמוע.
וכן כל הוא שבמקרא וה"א ההלכוא במקום אשר כמו ה"א ההקדיש שמואל והדומים לו, כי לא תבוא ה"א הידיעה על העוברים.

[י, כז]
ויהי לעת בא השמש -
מפני טומאת הארץ היו הנתלים נקברים אף על פי שאינם מבני ישראל, כמו שאומר ולא תטמא את אדמתך, כי המת שאינו נקבר הוא טומאת הארץ, לפיכך ציווה כן יהושע לעשות למלך העי ולחמשת המלכים האלה וכן לעתיד בגוג ומגוג, אמר: וקברום בית ישראל למען טהר את הארץ.

[י, כח]
כאשר עשה למלך יריחו -
להודיע כי לא תפשוהו חי ותלוהו אחר כן, כמו שעשו למלך העי ולחמשת המלכים, אלא הרגוהו בכלל ההרוגים כמו שאמר: ויכהו לפי חרב ואת מלכה.

[י, לב]
ביום השני -
ביום השני לחנייתם עליה.

[י, לז]
ואת מלכה -
והנה היה מלך חברון מחמשת המלכים שתלו, אלא ידמה שהמליכו אחר כן מלך בחברון.

ואת כל עריה -
ואת כל הערים ואנשי הערים אשר על גבולה הקרואות על שמה.

[י, לח]
וישב יהושע -
נראה כי כשעלה מעגלון לחברון עבר על דביר ולא נלחם עליה, כי ראה להלחם בחברון ואחר שלכד חברון שב לדביר ונלחם עליה.

[י, מ]
והנגב -
כתרגומו:

ודרומא.

והאשדות -
כמו: אשדות הפסגה.
כתרגום:

משפך מרמתא.

והוא מדרון ההר או הפסגה נקרא כן, לפי שהמים היורדים על ההר נשפכים מן ההר דרך מדרון.

[י, מא]
ארץ גושן -
אין זה של מצרים.

[י, מב]
פעם אחת -
כלומר שלא הוצרך לצור על עיר ולא האריכו ימי המלחמה, אלא בפעם אחת לכדום כולם, זאת אחרי זאת בלא הפסק.