[יז, א]
כי הוא בכור יוסף -
כלומר לפי שהיה הוא בכור יוסף ומכיר היה בכורו והיה איש מלחמה, זה גרם לו שבאה לו הנחלה בארץ הגלעד, כי בני גד ובני ראובן שאלו אותה הארץ, מפני שהיה להם מקנה רב והיא הייתה ארץ מקנה, אבל חצי שבט מנשה לא היה לו אלא מפני גבורתו של מכיר שלכד הארץ וזו הברכה הייתה לו, מפני שהיה אביו בכור יוסף והוא היה בכור גם כן, ובעבורו רמז משה בברכתו בכור שורו הדר לו וקרני ראם בהם עמים ינגח יחדיו.

[יז, ה]
ויפלו חבלי מנשה עשרה -
בפתח החי"ת ומה שספר החבלים שנפלו למנשה, להודיע חלקי בנות צלפחד, כי חצי שבט מנשה הנותרים היו שישה בתי אבות אביעזר וחלק ואשריאל ושכם וחפר ושמידע ונטלו שישה חלקים ובנות צלפחד נטלו ד' חלקים, חלק אביהם שהיה מיוצאי מצרים וליוצאי מצרים נתחלקה הארץ לדעת רבותינו ז"ל, ואף על פי שיש ביניהם מחלוקת בדבר הרוב השוו בזה, כי ליוצאי מצרים נתחלקה הארץ.

והנה בנות צלפחד נטלו חלק אביהם שהיה מיוצאי מצרים וחלקו עם אחיו בנכסי חפר שהיה גם הוא מיוצאי מצרים וחלק בכורה שהיה צלפחד בכור, וחלק אחי אביהם אחר שהיה מיוצאי מצרים ומת במדבר בלא בנים, וזכה צלפחד בירושתו עם אחיו.

[יז, ז]
מאשר המכמתת -
הגבול היה יוצא מגבול אשר למכמתת, שהוא שם מקום והוא היה על פני שכם.

[יז, יד]
וידברו בני יוסף -
שבט בני מנשה אבל בני אפרים לא היה להם לצעוק, כי יותר היו בצאתם ממצרים ממה שהיו בבואם לארץ, אבל בני מנשה היה יותר מספרם כשנכנסו לארץ ממספרם כשיצאו ממצרים - עשרים אלף וחמש מאות, לפיכך צעקו לפי שאבותיהם שהיו מיוצאי מצרים היו מעטים והיו הם עם רב ולא נטלו חלקם, אלא כנגד אבותיהם שהיו יוצאי מצרים, שנאמר: לשמות מטות אבותם ינחלו.

ומה שאמר: לאלה תחלק הארץ איש לפי פקודיו להוציא את הטפלים שהיו אז פחותים מבני עשרים, שלא נטלו חלק בארץ אלא לבני עשרים שנה נתחלקה ולחשבון יוצאי מצרים ולפחותים מבני עשרים לא נתחלקה, אף על פי שהגיעו לכלל עשרים בשעת חילוק הארץ.
ומה שאומר: גורל אחד וחבל אחד, לפי שארץ ישראל נתחלקה לשבטים ועשו שנים עשר חלקים שוים, מי שהיה עם רב בשבטו לא היה לו אלא כמו השבט האחר שהיו מעטים, ומפני זה צעקו בני יוסף לפי שלא נתנו למנשה אלא כמו שבט אחר שהיה מעט ממנו, ואף על פי שהיו עם רב.

וראיה עוד כי בני מנשה היו הצועקים ולא בני אפרים, תשובתם ליהושע: לא ימצא לנו ההר וגו' לאשר בבית שאן ובנותיה, והוא היה למנשה ומה שנתחלקה הארץ על פי ה' ועל פי הגורל, מפני החלק היפה והחלק הרע כי מי שבא לחלקו חלק היפה על פי הגורל היה לו ומי שבא לחלקו חלק רע על פי הגורל היה לו, ואף על פי כן היו מעלין בכספים ומי שהיה לו חלק היפה היה מעלה בכספים למי שהיה לו חלק רע.

ועל זה הסדר הייתה חלוקת הארץ, אלעזר מלובש באורים ותומים ויהושע וכל ישראל עומדים לפניו וקלפי שבטים וקלפי תחומים מונחים לפניו, והיה מכוין ברוח הקדש ואומר: אם זבולון עולה תחום עכו עולה, טרף בקלפי של שבטים ועלה בידו זבולון, טרף בקלפי של תחומין ועלה בידו תחום עכו, והיה מכוין ברוח הקדש עוד, ואומר אם נפתלי עולה תחום גינוסר עולה, טרף בקלפי של שבטים ועלה בידו נפתלי בקלפי של תחומין ועלה בידו תחום גינוסר, וכן בכל שבט ושבט והשבט היה מחלק חלוקות לבתי אבות לפי יוצאי מצרים, וזהו שאמר: לרב תרבה נחלתו ולמעט תמעיט ומי שהיו רבים בתי אבות בצאתם ממצרים, נטלו חלקים רבים ואע"פ שהיו עתה מעטים, ומי שהיו מעטים בצאתם ממצרים נטלו חלקים מעטים ואף על פי שהיו עתה מרובים כמו בני יוסף, ואע"פ שצעקו בני יוסף לא הועילה להם צעקתם, כי לא היה יכול יהושע להוסיף להם נחלתם אלא כמו שנתנה להם על פי ה' על פי הגורל, אבל יהושע נתן להם עצה שיכרתו היער שהיה סמוך לחלק והוא היה ההר שהיה לאפרים ועמק ההר ההוא היה למנשה, ואמר להם שהם יתפשטו בחלק אפרים ובארץ הפריזי והרפאים, וזהו שאמר: כי אץ לך הר אפרים, כלומר אם דחוק לך הר אפרים תוסיף לך עוד אחר, שתכרות יער ההר תוסיף לך עוד בארץ הפריזי והרפאים הסמוכים.

[יז, טו]
ובראת והיה לך -
פירש: תכרות יער הפריזי והרפאים ויהיה לך ההר ההוא ליישוב ותרחיב בו נחלתך ברצון בני אפרים, כי הם יתרצו בזה כי טוב להם שיהיה יישוב משיהיה יער.

ועוד: כדי שיורישו הפרזי והוא הכנעני שזכר, כי כל שבעה אומות נקראים כנענים כי כולם היו בני כנען, לפיכך אמר להם ולא יהיה לך גורל אחד, כלומר שתוסיף גורלך בנחלת בני אפרים. והם אמרו: לא ימצא לנו ההר, אף על פי שנכרת היער.

ועוד: אם תאמר שנוסיף בערי הפרזי והרפאים רכב ברזל לכנעני היושב בעמק ההר ההוא, ואנחנו יראים ממנו, אמר להם יהושע לאפרים ולמנשה לאפרים אמר שיעזרו לבני מנשה ויתרצו בכרתם היער לטובתם, ולמנשה אמר אחר שאתה עם רב כח גדול לך ויכול אתה להוריש את הכנעני יושב העמק, ואם לא תורישנו יזיק לך כי רכב ברזל לו, לפיכך צריך שתתחזק עד שתורישנו.

ובראת -
עניין כריתה, וכן וברא אותהן בחרבותם.

ויונתן תרגם:

ותתקין לך תמן אתר.

ויש מפרשים:
עניין בחירה מענין: ברו לכם איש.