[יח, א]
ויקהלו כל עדת בני ישראל שילה וישכינו שם את אהל מועד -
זה היה אחר י"ד שנה משבאו לארץ שבע שכבשו ושבע שחלקו, וי"ד שנים אלו היה אהל מועד בגלגל ואחר כך השכינוהו בשילה ואז נאסרו הבמות כל זמן שהיה בשילה.

ואמרו רז"ל:

כי עשו בית של אבנים מלמטה והיריעות מלמעלה, כמו שאמר דוד: וארון אלוהים יושב בתוך היריעה, כלומר שעדין לא היה אלא בתוך היריעה.

ועוד: ראו זה מן הכתוב שאמר: ותביאהו בית ה' שילה אלמא בית הוה, וכתיב: ויטש משכן שילה אהל שיכן באדם אלמא אהל היה, הא כיצד?
מלמד שלא היה שם תקרה אלא בית אבנים מלמטה ויריעות מלמעלה והיה שם בשילה שפ"ט שנה, עד שהגלו פלשתים את הארון ועליו נאמר: ויטש משכן שילה אהל שיכן באדם.

[יח, ב]
שבעה שבטים -
כי ראובן וגד וחצי שבט מנשה לקחו נחלתם מעבר לירדן ובארץ כנען כבר נפל הגורל ליהודה ולאפרים ולחצי שבט מנשה, כמו שפירשנו למעלה, למה קדמו הם בפסוק והארץ שקטה ממלחמה הראשון.

[יח, ה]
והתחלקו אתה -
פירוש: והתחלקו בה.
פירש בשבעה חלקים - שיכתבו, יהיו מתחלקים אותם שבעה שבטים באותה הארץ.

יהודה יעמוד על גבולו -
כמו שנפל גורלו לדרום ארץ ישראל.
וכן בית יוסף יעמדו על גבולם, כמו שנפל גורלם לארץ צפון של ארץ ישראל וביניהם יקחו נחלתם שבעה שבטים הנותרים בארץ הנכבשת, ואשר עתידה להכבש.

[יח, ו]
ואתם -
אמר כנגד השלוחים לכתוב הארץ.

ויריתי -
והשלכתי.

[יח, ז]
כי כהונת ה' נחלתו -
כמו שאמר בכתוב: אשי ה' ונחלתו יאכלון - והם כהונת ה'.

[יח, ח]
ויקומו -
וכאשר קמו האנשים ללכת הזהירם ואמר להם כך וכך תעשו.

[יח, יב]
מדברה בית און -
סמוך לבית און, לפיכך הבי"ת פתוחה, ר"ל למדבר בית און.

[יח, כח]
וצלע האלף -
הם שתי ערים.
וכן הוא אומר: בארץ בנימין בצלע וכתיב וצלע אלף וכן גבעת קרית הם שתי ערים.

והיבוסי היא ירושלם -
ובגורל בני יהודה אמר ג"כ כי היבוסי היא ירושלם, בחלק יהודה והנה אומר כי היא לבנימן כן הוא, כי לכל אחד מהם היה לו חלק בה.

ואמרו רז"ל:

כי רצועה יוצאה מחלקו של יהודה לחלקו של בנימן ובה מזבח בנוי והיה בנימן הצדיק מצטער עליה לבלעה, שנאמר: חופף עליו כל היום ובין כתפיו שכן.

ויש אומרים:

המזבח היה בחלקו של בנימן, שנאמר: ובין כתפיו שכן.

ויש אומרים:

כי בין שניהם היה המזבח והנה יהודה היה עולה גי בן הנם כתף היבוסי והיה עולה אל ראש ההר אשר על פני גי בן הנם, ימה אשר בקצה עמק רפאים ומראש ההר אל מעין מי נפתוח. ואמרו כי הוא עין עיטם הנזכר בדברי רז"ל.
וחלק בנימן היה כנגדו חלק יהודה היה עולה אל ההר וחלק בנימן היה יורד אל קצה ההר אשר בגי בן הנם אשר בעמק רפאים, והיה יורד אל כתף היבוסי היא ירושלם, נמצא שבין שניהם היה הגבול הזה זה עולה וזה יורד.