[יט, ב]
באר שבע ושבע -
עיר אחת.

[יט, ט]
רב מהם -
היה חלקם יותר ממה שראוי להם כי כבשו הרבה מהארץ ובני שמעון עלו עמם להלחם, כמו שכתוב בספר שפטים: ויאמר יהודה לשמעון אחיו וגו'.

[יט, יג]
גתה חפר -
הוא גת החפר אשר משם היה יונה בן אמתי הנביא, כמו שנאמר עליו אשר מגת החפר.
המתואר.
כתרגומו:

דמסתחר.

[יט, טו]
ובית לחם -
אינו בית לחם אשר ליהודה כי תמצא ערים נקראים בשם אחד בשני מקומות, כמו שכתבנו.
וכן מצאנו בית לחם אשר ליהודה, מבית לחם יהודה נראה כי אחד היה.

[יט, כט]
עיר מבצר צר -
מבצר שהיה בצור גבוה.

[יט לד]
אזנות תבור-
ולמעלה בחלק זבולן אומר כסלות תבור ושני שמות היו לו לענין ידוע אצלם.

[יט, מד]
וגבתון ובעלת -
אינו בעלה הנזכר למעלה בנחלת בני יהודה, כי אותו שמו בעלה בה"א וזה בעלת בתי"ו.

ורז"ל אמרו:

כי שניהם אחד והקשו הפסוקים ותרצו בתים של יהודה ושדות של דן.

[יט, מז]
ויצא גבול בני דן מהם -
פחות מהם שלא הספיקה להם הארץ הנכבשת לחלקם והוצרכו ללכת אל לשם - הוא ליש הנזכר בספר שפטים ולכבוש אותה, ומגורלם הייתה לשם אלא שלא הייתה נכבשת עם שאר השבטים והם כבשוה לאחר זמן בימי פסל מיכה.

ויש לפרש, כי לשם לא הייתה מהארץ הנחלקת לשבעה חלקים ובני דן כל הגורל שנפל להם היה להם, אלא שהם היו רבים ולא היה חלקם מספיק לבתי אבות שהיו בשבטים, ויצאו לארץ רחוקה חוץ מחלקי השבטים ורגלו אותה והיתה הארץ טובה והלכו להם שם ולכדוה, והיא הייתה סוף תחום ארץ ישראל שהיה להם בימים ההם, כמו שאמר: מדן ועד באר שבע.

ובדברי רז"ל אמר רבי יצחק:

לשם זו פמייס ותניא ירדן יוצא ממערת פמייס.

ואמרו אמר רבי יוחנן:

למה נקרא שמה ירדן?
שיורד מדן:

[יט, נא]
וראשי האבות למטות -
כמו אבות המטות, כלומר ראשי בתי אבות לכל שבט ושבט.

ורז"ל סמכו בזה הפסוק:

להפקר בית דין שהיו בא"י הפקר.

ואמרו:

וכי מה עניין ראשים אצל אבות?!
אלא לומר לך, מה אבות מנחילין את בניהם כל מה שירצו, אף ראשים מנחילין את העם כל מה שירצו.