[ב, א]
שנים אנשים -
פירוש אנשים טובים ולא כאותן שהלכו בשליחות משה.

חרש לאמר -
הזהירם שילכו בשתיקה, הולכים כחרשים שלא ירגישו בהם, כמו ויתחרשו כל הלילה.
ותרגם יונתן::

ברז למימר,

ר"ל בסתר שלחם, כי לא רצה שידעו כל ישראל כדי שלא יפחדו בשלחו מרגלים והוא לא שלחם, אלא לפי שידע שיצליחו בשליחותם וירחיבו לב ישראל בבשורות טובות.

ובדרש:

חרש - כמו חרס, הטעינם קדרות כדי שיראו קדרים ולא ירגישו בהם.
מהם אמרו: כלי נגרות היה בידם, כמה דאת אמר: מעשה חרש אבן

ומהם פירשו:

כמשמעו.

ופשוטו: אמר להם יהושע: עשו עצמכם כחרשים ועמדו על רזיהם.

את הארץ וגו' -
הארץ בכלל ואת יריחו בפרט, לפי שהיתה עיר גדולה.

זונה -
כמשמעה, או מוכרת מזון, כמו שתרגם יונתן:

פונדקיתא

והוא בשקל טובה.

והאמת:
דעת יונתן:

זונה ממש, כי כן דרכו במקומות לתרגם זונה פונדקית

וכן: שתים נשים זונות -

פונדקן,

ואף על פי שתרגם מקצתן:

נפקת ברא

ודעתו לפי שהזונה כפונדקיתא שמפקרת עצמה לכל.

וישכבו שמה -
להודיע כי לא היו שם אלא לילה אחד ובאותו לילה יצאו משם.

[ב, ב-ג]
ויאמר -
בפתח המ"ם כמו: תשבר ותשכב ותעצר המגפה והדומים להם.

לחפור -
כמו לתור, כי התר מחפש דבר.

[ב, ד]
ותקח האשה -
כבר לקחה אותם וצפנתם טרם הכנס שלוחי המלך לביתה, כשהרגישה שנודע הדבר למלך.

ותצפנו -
כל אחד לבדו, כדי שלא יכירו מקומם אם יעלו לגג.
ובדרש:

אלו שני המרגלים היו כלב ופינחס ועמד לפניהם פינחס ולא הכירוהו ולא ראוהו, לפי שהיה מלאך ואמר ותצפנו -על כלב לבדו.

[ב, ה]
ויהי השער לסגור -
עומד לסגור שחשך היום.

[ב, ו]
והיא העלתם הגגה ותטמנם -
כבר אמר למעלה ותצפנו ועתה אמר ותטמנם - להודיע איך טמנה אותם.

בפשתי העץ -
ר"ל שהיו עדיין הפשתים בגבעוליהם והעלתם הגגה ליבשם והטמינה אותם בתוכם.

ופשתי העץ -
כמו: עצי פשתים.
וכן: שני תולעת, תולעת שני.

הערוכות -
הפשתים לשון נקבות, האחת פשתה והרבים פשתים, כמו מן חיטה חטים והיו ערוכות לה על הגג ליבשן.

[ב, ז]
והאנשים רדפו אחריהם -
לפי מחשבתם.

על -
כמו עד.
וכן: וירכתו על צידון.
וכן: ינהגנו על מות, כמו עד מות, כי הוא שתי מלות.

המעברות -
בשוא הבית מגיזרה מעבר בצרי ואם לא נמצא המעברות נתפשו בקמץ הבית, מגזרת מעבר בקמץ.

סגרו -
המרגלים או אנשי הבית והוא הנכון, כי הם לא ירדו מהגג מפחדם להם ושם שכבו להם.

אחרי וגו' -
אינו תוספת ביאור אלא אם היה אומר אחרי אשר יצאו, ידמה אחר זמן והם לא אחרו לסגור השער מפחדם להם, ואם היה אומר כאשר יצאו ולא אמר אחרי, ידמה כי תכף בצאתם מן השער סגרו ואם היו עושין כן, היו מרגישים הרודפים כי המרגלים נחבאים שם, אלא כשהרחיקו האנשים מהשער, עד שלא ירגישו בסגירת השער סגרוהו, וזה טעם אחרי כאשר.

[ב, ח]
והמה טרם ישכבון -
טרם שישנו.

עלתה עליהם -
כמו אליהם כמו וילך אלקנה הרמתה על ביתו כמו אל ביתו, ודברתי על הנביאים כמו אל הנביאים, ורבים כהם, כמו שכתבנו בספר מכלל.

[ב, יא]
ונשמע וימס לבבנו ולא קמה -
כי האדם המפחד כאילו נפלה רוחו, כדרך אל ייפול לב אדם עליו.

ויונתן תרגם:

ולא קמה - ולא אשתארת.

[ב, יב]
כי עשיתי עמכם חסד -
החסד הוא הטובה שיעשה אדם עם אחר שאין לו גמול עליו והיא עשתה עמהם חסד בהחביאה אותם, כי הם לא גמלוה טובה עד הנה, לפיכך אמרה להם: ועשיתם גם אתם עם בית אבי חסד ולא אמרה עמי, כי בהחיותם אותה הוא אמת וחובה עליהם, כי היא החייתה אותם ובהחיותם בית אביה היא חסד, לפיכך אמרו לה הם גם כן: ועשינו עמך חסד ואמת להחיותה, וחסד להחיות בית אביה.

אות אמת -
האות שתתנו לי שתקיימו אותו ואל תכזבו בי.

[ב, יד]
נפשנו תחתיכם למות -
אנו נמסור עצמינו תחתיכם למות, למי שירצה להמית אתכם.

תגידו -
הראשון: בוי"ו כנגדה וכנגד בית אביה, כי אי אפשר שלא היה שם עמה מבית אביה כי לא הייתה יושבת יחידה, או אפשר שאמרו כנגד בית אביה ואף על פי שלא היו שם, כמו שאמרו גם כן: נפשנו תחתיכם למות.

והשני: תגידי ביו"ד כנגדה, והסימן דודי ומה היה דבר זה שאמרו לה, שלא תגיד לא אמרו על דבר היותם שם בביתה, שלא חשדו אותה שתגלה אותם בצאתם מביתה, שהרי כיסתה עליהם לשלוחי המלך, אבל לאחר זמן כשבאו ישראל על העיר אי אפשר שלא נגלה הדבר, כיון שאספה בית אביה לביתה אלא מה אמרו לה, שלא תגיד דבר האות שהיה להם עמה שאם תגיד יעשו גם כן האחרים שהיה להם בית בחומה להינצל והם יטעו בדבר זה.

[ב, טו]
ותורידם בחבל -
כדי שלא ירגישו השכנים אם יצאו דרך שער ביתה, אם תפתח אותה בעוד לילה אחרי אשר סגרו אותו ולפיכך הורידה אותם בחבל דרך החלון, וזה היה כשכלתה לדבר עימהם, או אחר שישנו מעט.

ובחומה היא יושבת -
אף על פי שהיה לה בית בחומה, היה אפשר שהיה עיקר ישיבתה בתוך העיר, לפיכך אמר ובחומה היא יושבת.

[ב, טז]
ונחבתם שמה -
חסר אל"ף נחבא או שרשו חבה בה"א, כי נמצאו בשורש הזה בה"א.

שלשת ימים -
אמרו רז"ל:

מגיד ששרתה רוח הקדש על רחב שישובו לסוף שלשת ימים, שאילו לא שרתה עליה רוח הקדש מאין היא יודעת שעתידין לחזור לסוף שלשת ימים?!

ועל דרך הפשט כי מדרך הסברה אמרה זה, כי מיריחו עד הירדן יום אחד או יותר מעט וחשבה כי בין הליכתן ושובם וחפירתם וחפוש בכל הדרך, יהיו שלשת ימים.

שוב -
בחולם.

[ב, יז]
נקיים אנחנו -
פירש בתנאי זה.

משבועתך הזה -
פירש מדבר שבועתך זה ואף על פי שלא ספר הכתוב שנשבעו לה, כיון שאמרה להם: השבעו נא לי, נראה שנשבעו לה כשאמרו לה: נפשנו תחתיכם למות, או השבעו נא לי בה' - היא השבועה שהשביעה אותם והם קבלו השבועה, כי אמרו לה: נפשנו תחתיכם למות והדבר ההוא, היא קבלת שבועה.

השבעתנו -
בקמץ התי"ו ומשפטו בחירק.

ויש אומרים:

כי מפני ההפסק נתחלפה התנועה, ואחר שירדו אמרו לה זה ושנו התנאי ונתנו לה אות.

[ב, יז]
הנה אנחנו באים -
כלומר הרי אנו תולין הדבר בך לעשות האות הזה ונקים אנחנו חסר יו"ד הרבים מהמכתב והיו"ד הכתוב למ"ד הפעל ונדגש' כמו יו"ד עניים והם בשקל נחתי' שעפים.

משבועתך הזה -
פירש: מדבר שבועתך זה ואף על פי שלא ספר הכתוב שנשבעו לה, כיון שאמרה להם השבעו נא לי נראה שנשבעו לה כשאמרו לה נפשנו תחתיכם למות או השבעו נא לי בה' היא השבועה שהשביעה אותם והם קבלו השבועה, כי אמרו לה נפשנו תחתיכם למות והדבר ההוא היא קבלת שבועה.

השבעתנו -
בקמץ התי"ו ומשפטו בחירק.

ויש אומרים:

כי מפני ההפסק נתחלפה התנועה ואחר שירדו אמרו לה זה ושנו התנאי ונתנו לה אות.

[ב, יח]
את תקות חוט השני -
פירש: קו שזור ועשוי מחוטי שני.

ויונתן תרגם:

תורא דחוט זהוריתא

ותרגום שפה לפיו, סביב תורא יהא מקף לפומיה, אם כן לפי דעתו פירוש תקות חוט השני - שפת בגד אדום.

ואמרו הזה –
שראו אותו בבית טרם שירדו ומה שאמרו תקשרי בחלון בעת כבוש העיר.

ויש פותרין:

תקות –
כמו: ויכלו באפס תקווה

לשון קו וחבל.

הורדתנו -
בא התי"ו בצרי במקום חירק, כי יבאו זה במקום זה כמו יפעיל ויפעל.

[ב, יט]
דמו בראשו -
הוא נתחייב בדמו שלא שמר עצמו.

[ב, כא]
ותשלחם -
בדבור, כלומר אמרה להם: לכו לשלום.

ותקשר -
לא קשרה אותו עתה אחר שיצאו, אלא ספר הכתוב כי כן עשתה כמו שצוו אותה, שקשרה התקוה בחלון בעת כבוש העיר.

[ב, כג]
וישובו -
שבו אל הדרך, כי כבר היו נחבאים בהר מפני הרודפים ובסוף ג' ימים יצאו מן המחבוא ושבו להם אל הדרך ללכת לדרכם.

[ב, כד]
ויאמרו אל יהושע כי נתן ה' -
זהו סוף דבריהם ממה שספרו לו, כי מלת כי הוא טעם אל הקודם.