[כד, א]
ויאסוף יהושע -
פעם אחרת, כי הנה כתב למעלה ויקרא יהושע לכל ישראל אלא אסף אותם פעם אחרת והוכיחם פעם ושתים, כדי שיהיו נזהרים לשמור התורה.

ויתיצבו לפני האלהים -
נראה שהביאו ארון האלהים שם כדי לכרות הברית לפני הארון, כמו שאמר: ויכתוב יהושע בספר תורת אלוהים, נראה כי שם היה הארון שבו ספר התורה ואספם יהושע שכם ולא שילה שהיה הארון שם, אולי על פי הדבור עשה זה שיכרתו הברית בשכם, כי בו נתעכב אברהם אבינו תחלה כשנכנס לארץ, כמו שכתוב: ויעבור אברם בארץ עד מקום שכם.

ועוד: כי שם נעשה נס גדול ליעקב אבינו ושיזכרו אותו וידבקו בה' לבדו.

ועוד: כי תחלת הנחלה אשר היה ליעקב בארץ ישראל בשכם היה, שקנה חלקת השדה מיד בני חמור אבי שכם, ושם אמר להם יהושע: הסירו אלהי הנכר אשר בקרבכם כמו שאמר יעקב לבניו בשכם: הסירו את אלהי הנכר אשר בתוככם.

[כד, ג]
וארב -
כתוב בלא ה"א וקרי וארבה בה"א, ושניהם שוים בדרך הדקדוק.

ויש בו דרש:

כי הכתוב הוא לשון ריב ומסה, כלומר הרבה ניסיונות נסיתיו ועמד בכלם.

ואתן לו את יצחק -
ולא זכר את ישמעאל, כי בן אמה היה.
ועוד שאמר לו: גרש את האמה הזאת ואת בנה.

[כד, ה]
כאשר עשיתי בקרבו -
הנגף שנגפתי אותם לא היה בפעם אחד אלא במכות רבות, כאשר עשיתי המכות בקרבו.

[כד, ו]
ותבאו הימה -
כנגד אותם זקנים שעברו ים סוף.
וכן ותראנה עיניכם כנגד אותם זקנים שהיו עדיין בחיים.

[כד, ז]
ויבא עליו את הים -
על פרעה ואף על פי שלא זכרו, הרי זכר מצרים, או אמר עליו דרך כלל על מצרים.

ובדרש:

על כל יחיד ויחיד שבהם אמר, שאם היה במצרים אחד שלא היה רוצה להיכנס לים, היה הגל טורדו לים.

[כד, ח]
ואביאה -
כתוב בה"א וקרי בלא ה"א, והענין אחד.

[כד, ט]
וילחם בישראל -
והנה לא ראינו בתורה שנלחם בלק עם ישראל, גם יפתח אמר: אם נלחם בנו, אלא פירושו זו המלחמה עשה ששלח לבלעם לקלל אתכם והראה מתוך מעשיו, כי אילו היה יכול להלחם אתכם היה נלחם, כמו שכתוב: אולי אוכל נכה בו, המחשבה חשבה הכתוב למעשה.

[כד, יא]
בעלי יריחו -
והנה לא ראינו שנלחמו בעלי יריחו בהם, אבל הכתוב אומר ויריחו סוגרת ומסוגרת מפני בני ישראל, אולי יצאו מיריחו מגדולי העיר אל מלכי כנען להזהירם ובין כך נלכדה יריחו, והם היו עם המלכים שנתקבצו אחר כן להלחם עם יהושע פה אחד.

ואם נאמר כי משבעה גויים שזכר הנה נתקבצו ליריחו, לפי שהיתה עומדת על הספר והיא מנעולה של ארץ ישראל ונתקבצו שם להלחם עם ישראל, הנה לא ספר הכתוב מלחמה זאת ואם הייתה למה לא ספר אותה הכתוב?! זהו דבר תימה.
אלא הנכון כמו שפירשנו.

[כד, יב]
שני מלכי האמורי -
פירש: וגרשה שני מלכי האמרי גם כן, והם סיחון ועוג.

וכן אמרו רבותינו ז"ל:

שתי צרעות היו חדא דמשה וחדא דיהושע והצרעה היא מין זבוב רע מטיל ארס.
ואמרו: כי הייתה הצרעה מכה בעיניה ומסמא עיניהם ולא היו יכולין להלחם ובאין ישראל והורגין אותם, כמו שאמר: לא בחרבך ולא בקשתך .

ותרגום:

צרעה ארעיתא.

ואמר למה נקרא שמה ארעיתא?
שעומדת לקראת אדם ומכה בפניו.
כדמתרגמינן:

אשר קרך דארעך.

לא בחרבך -
פירש: אם לא היה עזר האל והוא על דרך, כי לא בקשתי אבטח וחרבי לא תושיעני:

[כד, יד]
בתמים -
שם לא תואר.
וכן: אם באמת ובתמים.

והסירו את אלהים -
פירש: אלהי כסף ואלהי זהב שלקחו בערים אשר כבשו ובמצרים, כמו שכתוב ביחזקאל.

[כד, יט]
אלהים קדושים הוא -
קדושים לשון תפארת, כמו אלוהים וכן ישמח ישראל בעושיו, איה אלהי עושי.

[כד, כב]
עדים אתם בכם -
אתם בעצמכם תהיו עדים בכם, כי אתם בחרתם לכם את ה'.

ויש מפרשים:
עדים אתם בכם –
הנשמה והגוף.
וכן: האזינו השמים ותשמע הארץ שמעו שמים והאזיני ארץ - הנשמה מן השמים והגוף מן הארץ.

[כד, כה]
וישם לו חוק ומשפט -
פירש לו - לעם, וענינו כמו: שם שם לו חוק ומשפט, שסדר להם דרך כלל חקי התורה ומשפטים וקבלום עליהם.
או פירושו: וישם לו חוק ומשפט - יהושע שם לעצמו חוק ומשפט.

בשכם -
על הברית שכרת להם והחק והמשפט האבן והאלה ששם לעדים ודברי הברית שכתב בספר תורת אלוהים.

ויונתן תרגם:

ויהושע כתב ית פתגמיא האילין בספרא ואצנע בספר אוריתא דה'.

ובדברי רז"ל ר' יהודה ור' נחמיה:
חד אמר:

שמנה פסוקים שבתורה.

וחד אמר:

ערי מקלט.

ולא נראה לפי הפשט לא זה ולא זה, והאמת הוא שתרגם יונתן.

[כד, כו]
תחת האלה -
הדגש תמורת הנח אשר בתחת האלה, אשר עם שכם.

ובמדרש:

כי היא האלה שטמן תחתיה יעקב אלהי הנכר, כמו שכתוב: ויטמון אותם יעקב תחת האלה אשר עם שכם.

ואין כן דעת המתרגם שתרגם:

אלה בוטימא,

ותרגם:

האלה אלתא

והיא מזוזת השער, כמו האיל מזוזת השער ומדה אחת לאלים.
שתרגם:

אלון אליא.

אשר במקדש ה' -
הבית שהיה שם הארון בשכם, קראו מקדש לקדושת הארון שהיה שם לשעה.

[כד, כז]
אשר דבר עמנו -
תרגם יונתן:

הפסוק כן. ואמר יהושע לכל עמא הא אבנא הדא תהי לנא כתרין לוחי אבן קיימא ארי יתה עבדנא לסהדו ארי פתגמיא דכתיבין עלה מעין כל פתגמיא דה' די מליל עמנא וגו'.

ולפי הפשט: אשר דבר עמנו - ר"ל כי מה שדברתי עמכם והברית אשר כרתי עמכם לא מלבי, כי הם אמרי ה' אשר דבר עמנו בהר סיני.
ופירש: כי היא שמעה על דרך: ותשמע הארץ אמרי פי.

[כד, ל]
בתמנת סרח -
ובספר שפטים בתמנת חרס ושניהם אחד, כמו: כבש וכשב.

ורבותינו דרשו בו:

מהם אמרו: סרח שמה ולמה קראה חרס?
בשביל שנקבר שם יהושע שהעמיד חמה לישראל והחמה תקרא חרס, כמו האומר לחרס ולא יזרח.

ויש אומרים:

חרס שמה, ולמה נקרא שמה סרח?
שהיו פירותיה מסריחין מרוב שמנן.

מצפון להר געש -
רבי ברכיה ורבי סימון בשם ר' יהושע בן לוי:

חזרנו על המקרא ולא מצאנו מקום ששמו הר געש, אלא מה הוא הר געש?
על ידי שנתרשלו ישראל בו ולא הספידוהו כראוי רצה הקב"ה להגעיש עליהם ההר, ר"ל שגעש ההר ביום קבורתו.

[כד, לב]
אשר העלו בני ישראל -
אע"פ שכתוב ויעל משה את עצמות יוסף עמו הוא הזהיר את בני ישראל להעלותם, כמו: ויבן שלמה והדומים לו.

ובדרש:

כל המתחיל במצוה ואחר גומרה נקראת על שם האחרון.
ממי אתה למד?
ממשה, דכתיב: ויעל משה את עצמות יוסף עמו נסתלק משה במדבר ולא נכנס לארץ והכניסו ישראל עצמותיו לארץ וקברו אותם ונתלית המצוה בהם, דכתיב: אשר העלו בני ישראל ממצרים אשר העלה משה אין כתוב כאן, אלא אשר העלו.

קברו בשכם -
דרשו בו:

משכם גנבוהו ולשכם החזירוהו.

ולפי הפשט: לפי שהיה שכם בחלק אפרים ולכבוד יוסף קברוהו בנחלה הראשונה אשר היה ליעקב אבינו בארץ ישראל.

ולפי דעתי: בפסוק ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך, רמז לו שיקבר שם בשכם, זהו שאמר לך כי כבר זכר הגבורה שנתן לו שיטלו בניו שני חלקים.

ויהיו לבני יוסף לנחלה -
וחשבו להם העצמות לנחלה טובה שנקברו בנחלתם.

ודרשו בו:

על בני יוסף, שהתעסקו בקברות העצמות בנחלתם.

[כב, לג]
אשר נתן לו בהר אפרים -
אמרו רבותינו ז"ל:

מניין היה לו לפנחס שלא היה לו לאלעזר?
אלא מלמד שנשא פנחס אשה ומתה וירשה ומכאן סמכו לירושת הבעל.

ומהם אמרו:

כי אפשר שנפלה לו בשדה חרמים.

ויתכן גם כן לפרש, כי ישראל נתנו לו כמו שנתנו לכלב ויהושע, אבל לא על פי השם יתברך כמו שנתנו להם, וזהו שאמר: אשר נתן לו ואילו הייתה ירושת אשתו או שדה חרמים, לא היה אומר אשר נתן לו.

ורבותינו ז"ל אמרו:

כי לא נוכל לומר שקנה פנחס אותה גבעה, דאם כן נמצאת שדה חוזרת ביובל ונמצא אותו צדיק קבור בקבר שאינו שלו, אבל לשון נתן לו לא הקשה להם, כי מצאנו לשון מתנה במכר, כמו ויתן לי את מערת המכפלה ואם תאמר לפירושינו קשה גם כן שהרי מתנת יחיד חוזרת ביובל אבל מתנת רבים אינה חוזרת וזאת הגבעה שבט אפרים נתנוה לו.
ולדבריהם שאמרו כי ירושת אשתו הייתה, הם אמרו גם כן כי ירושת הבעל אינה חוזרת ביובל וכן הדין.