[ג, ב]
מקצה שלשת ימים -
הנה ראינו בתורה, כי בשנת הארבעים בחדש שבט הוכיח משה רבינו ע"ה את ישראל ובו בחדש מת או בתחלת אדר, שהרי בניסן עברו ישראל את הירדן עם יהושע וכבר מת משה ועברו ימי אבלו טרם נסעם מהשטים.

ואמרו רז"ל:

כי בשבעה באדר מת משה וראו זה מן הפסוקים אחר הקבלה כיצד חשוב אחרי ז' ימים באדר שלשים יום ימי אבל משה, תמצא שנשלמו השלשים יום בשבעה בניסן ושלשה ימים שהזהירם טרם עברם את הירדן להכין צידה, נמצא סוף אותן שלשת ימים הוא עשרה בניסן, ובו ביום עלו מן הירדן כמו שכתוב והעם עלו מן הירדן בעשור לחדש הראשון ולא נוכל לאמר, כי לא שלמו ימי האבל עד עברם את הירדן, שהרי בעודם בשטים בערבות מואב שלמו ימי האבל, כמו שכתוב בערבות מואב שלשים יום אבל, לולי הקבלה יוכל לומר האומר, כי בשבט מת משה או באדר קודם שבעה בו.

וכן מצינו בדברי רז"ל:

כי יש מהם שאמרו בז' בשבט מת משה, אף על פי שסוגית התלמוד היא כי בשבעה באדר מת משה ונראה כי הקבלה נכונה כן היא, כי לא יתכן לפרש שהיו שם ימים בטלים אחרי מות משה, אלא היו ימי אבלו ואחר עבור ימי אבלו ציווה הקב"ה את יהושע לעבור את הירדן.
והנה יהיה פירוש אחרי מות משה - אחרי עבור ימי אבלו והוא שלשים יום, כי אין רוח הקדש שורה על אבל ועל עצב, כמו שאמר אלישע: ועתה קחו לי מנגן וגו'.
ואמר ביעקב אבינו: ותחי רוח יעקב.
ותרגם אונקלוס: ושרת רוח נבואה על יעקב אבוהון, כי כל ימי התאבלו על יוסף, לא שרתה עליו רוח הקדש.

והנה ביום שלשים שהוא ז' בניסן אמר הקב"ה ליהושע: קום עבור ובו ביום ציווה יהושע לעבור בקרב המחנה ולומר הכינו לכם צידה כי בעוד שלשת ימים אתם עוברים את הירדן והוא עשרה בניסן שעברו את הירדן, כמו שכתוב ויהיה פירוש מקצה שלשת ימים ביום שעברו שהוא סוף ג' ימים למה שצום: הכינו לכם צידה, אבל המרגלים שלחם יהושע תוך ימי אבל ושבו אל יהושע בשמנה בניסן, והשכים יהושע בבוקר ונסעו מהשטים בתשעה בניסן וילינו שם על שפת הירדן, ובו ביום אמר יהושע אל העם התקדשו כי מחר - ר"ל בעשרה בניסן יעשה ה' עמכם נפלאות.

תוספ"ת, כתב הרב רבי יהודה ז"ל:

בענין צדקתך שאומרין בשבת במנחה. יש אומרים, לכך אנו אומרים שלושה פסוקים של צדוק הדין, לפי שנפטר משה רבינו עליו השלום במנחה בשבת.

ואינו כך, ויש להוכיח מפרקא קמא דקדושין ע"י חשבון מכח אבלו של משה שהיו שלשים יום ובעשור לחודש אחר, כי נסעו ללכת על יריחו ויריחו נלכדה בשבת, וכאשר נשליך החשבון למפרע נמצא שלא מת בשבת.

[ג, ג]
ויצוו את העם לאמר כראותכם וגו' ואתם תסעו ממקומכם וגו' והלכתם אחריו -
אמרו רז"ל:

ת"ר כיצד עברו ישראל את הירדן?
בכל יום ויום היה ארון נוסע אחר שני דגלים ואותו היום נסע תחלה, שנאמר: הנה ארון הברית אדון כל הארץ עובר לפניכם בירדן.

ופרש"י ז"ל:

נשתנה המסע הזה משאר המסעות, שכל זמן שמשה קיים היה עמוד הענן נוסע תחלה ומראה להם הדרך, שנאמר: ההולך לפניכם בדרך לתור לכם מקום וגו' ובענן יומם והארון אחר שני דגלים, שנאמר: ונסע אוהל מועד מחנה הלוים בתוך המחנות וגומר ועכשו הארון נוסע תחלה, שנאמר: הנה ארון הברית וגו' עובר לפניכם בירדן, כלומר מקדים לפניכם ליכנס בתוך הירדן.
ומה שאמר: ויסעו מהר ה' דרך שלשת ימים וארון ברית ה' נוסע לפניהם, ארונו של משה היה, שהיו בו שברי לוחות ולשון עובר מלשון ויעבור את הכושי לישנא דאקדומי הוא ע"כ.

והכהנים הלוים -
עד עתה הלוים היו נושאים הארון ועתה נשאוהו הכהנים להקדישו יותר מפני הנס שנעשה לפניו עתה.

ואמרו רז"ל:

בג' מקומות נשאו הכהנים את הארון:
- כשעברו את הירדן וכשסבבו את יריחו.
- וכשהחזירוהו למקומו וזה היה כשהיה דוד בורח מפני אבשלום, שנאמר: וישב צדוק ואביתר הכהן את ארון אלוהים ירושלם

וכל זה להגדלת קדושתו.
- ועוד מצינו במקום אחר בבנין הבית שהעלוהו הכהנים, מעיד דוד והביאוהו לבית קדשי הקדשים.
ואפשר כי לפני שנתנוהו במקומו היה שם לעולם לא מנו אלא שלוש מקומות ובכלל שהחזירוהו למקומו הוא, ועד עתה היה הארון נוסע אחר שני דגלים ועתה נסע תחלה.

[ג, ד]
ובינו -
ובינו כתיב וביניו קרי, והכל אחד כי ימצא בלשון יחיד ובלשון רבים.

ויש בו דרש:

כי שני ארונות היו של יוסף ושל שכינה והיו מהלכין יחד.

כאלפים אמה במדה -
הכ"ף כ"ף השיעור, כמו כ"ף כשש מאות איש, כעשרים איש, כאיפה שעורים.

ויתכן: שהוא כ"ף האמתות, לפי שאמר במדה וכמו זה הכ"ף כ"ף הדמיון כהיום תמצאון אותו, השבעה לי כיום, ורוחב המים היה אז שנים עשר מיל, כנגד מחנה ישראל כמו שפירשו רז"ל. ואמר להם יהושע שמשעה שיכנסו לירדן יתרחקו מן הארון אלפים אמה, והטעם שצום שילכו רחוקים מן הארון, הכתוב אומר הטעם למען תדעו את הדרך.

ויש בזה דרש:

כי מה שצוה להם רחוק יהיה ביניכם ובינו כאלפים אמה במדה - על חנותם לפני יריחו ציווה להם ואמר להם יהושע: עתידין אתם לעשות שם ביריחו את השבת, אל תרחיקו מן הארון יותר מאלפים אמה לכל רוח.

זזז
כדי שיהיו רשאין לבא להתפלל לפני הארון בשבת.
ומה שאמר בַּמדה בפתח הבי"ת, שמורה על הידיעה, ר"ל בַּמדה הידועה אצלם במלאכת המשכן:

תדעו את הדרך -
כדי שלא תכנסו בערבוביא ותראו מרחוק הארון ותלכו דרך ישרה כלכם אחרי הארון.

כי לא עברתם בדרך -
בדרך הזה, כלומר שיבקעו לפניכם המים.

[ג, ה]
התקדשו -
תהיו מזומנים לעבור והכינו כליכם וכל דבריכם.

מחר -
בעברכם את הירדן.

יעשה ה' בקרבכם נפלאות -
והנפלאות בקיעת מי הירדן ועמוד המים נד אחד.

והאיך ידע יהושע זה ועדיין לא אמר לו השם יתברך היום הזה אחל גדלך עד למחר ביום עברם?
אלא כשאמר לו ביום שלשים של אבל משה: קום עבור, אמר לו: כי עד שלושה ימים תעברו את הירדן, ואמר לו הנפלאות שיעשה עמהם בעברם, וזהו שאמר להם יהושע: כי בעוד שלשת ימים אתם עוברים ואף על פי שלא זכר זה הכתוב כשאמר לו: קום עבור והירדן היה מלא על כל גדותיו, אז הבין יהושע כי לא יתכן עברם את הירדן אלא בנפלאות שיעשה עימהם.

[ג, ו]
ויאמר יהושע אל הכהנים -
ביום שעברו והוא בעשור לחדש.

[ג, ז]
כי כאשר הייתי עם משה -
כי כמו שבקעתי הים לפני משה, כן אבקע הירדן לפניך ובזה ידעו, כי כאשר הייתי עם משה כן אהיה עמך.

[ג, ח]
עד קצה מי הירדן -
עד קצה העבר השני שיצאו ממנו ושם עמדו נושאי הארון עד שעברו כל העם ומהמקום ההוא סביבות מצב רגלי הכהנים לקחו שתים עשרה אבנים והעבירום עמם, ושתים עשרה אבנים אחרות הקים יהושע במקום מצב רגלי הכהנים, וכל זה קודם שעברו נושאי הארון מתוך הירדן.

[ג, ט]
גשו הנה -
הקריבם והקהילם לפני הארון במקום שהיה שם יהושע, והשמיעם את דברי ה'.

[ג, י]
בזאת תדעון -
טעמו לפניו, שהארון יעבור לפניהם ויכרתו מי הירדן ובאות הגדול הזה ידעון כי האל יתברך בקרבם ויוריש הגוים מלפניהם.

ובדרש:

כי טעמו למה שאמר: גשו הנה - הכניסם כולם בין שני בדי הארון וזה א' מן המקומות שהחזיק המועט את המרובה, ואמר להם: בזאת תדעון -בזאת הפליאה שאתם רואים שכולכם מצומצמין בין בדי הארון וזה הדרש רחוק, כי אילו היה זה הפלא היה נזכר בכתוב.

[ג, יא]
הנה ארון הברית אדון כל הארץ -
חסר וארון, שזכר עומד במקום שנים ופירושו: ארון אדון כל הארץ.
או חסר ברית, שהרי זכר הברית ופירוש ברית אדון כל הארץ.

ויש מי שפירש:

כי על הארון הוא אומר: אדון כל הארץ, לפי ששכן שם הכבוד.
וכן נקרא שם, כי שם ה' צבאות עליו וכן קראו שם הארון ה' כשהיו אומרין בנוסעו: קומה ה' ושובה ה' בנוחו.
וכן אמר: עלה אלוהים בתרועה אמר על הארון.

ואמר: אדון כל הארץ –
כי על ידי הארון הראה האל יתברך שהוא אדון כל הארץ והפך הטבעים כרצונו, כי המים טבען להיות נגרים ועמדו נד אחד.

[ג, יב]
ועתה קחו לכם -
ולא אמר להם מה יעשו, אלא הכין אותם טרם שיעברו ואחר שעברו העם, אמר להם שירימו איש אבנו.

[ג, יג]
ויעמדו נד אחד -
פירש שלא יתפשטו הנה והנה בהסרתם ולא ישטפו אותם המקומות, אבל יעמדו נד אחד, כמו שירדו המים כן יעמדו אלה על אלה ולא יתפשטו ולא יצאו מגדות הירדן.

[ג, יד]
הארון הברית -
הברית חסר ופירש הארון, ארון הברית.

[ג, טו]
על כל גדותיו -
על כל שפתיו מפה ומפה.

כל ימי קציר -
כלומר אף על פי שהיו ימי קציר היה מלא על כל גדותיו, ובניסן עברו בעשור לחדש שהם ימי קציר.
או פירושו: כי כן מנהגו להיות מלא ימי הקציר.

ואמר: והירדן היה מלא כמשפטו, להיות מלא כל ימי קציר, כי בהחל ימי החום יתפשר השלג אשר בהרים וימלאו הנהרות.
וכן בדברי הימים כשעברו בני גד לדוד לעזרו, אלה הם אשר עברו את הירדן בחדש הראשון והוא ממלא על כל גדותיו.

[ג, טז]
הרחק מאד באדם העיר -
העיר הקרובה שם במקום שעברו היה שמה אדם, ומה שאמר הרחק מאד, להודיע כי לא נתפשטו המים היורדים אלא קמו זה על זה נד אחד רחוקים מן העיר, כמו שהיו מתחילה.

והיורדים -
פירוש והמים היורדים אשר מתחת מקום הכריתה ירדו אל הים כמנהג הנחלים, וקודם שעברו תמו אותם המים התחתונים כי הלכו כולם לים, והעם עברו ביבשה בריוח כי לא היו מים אלא למעלה מהם שקמו נד אחד.
ומה שכתוב: באדם וקרי מאדם הכתוב אומר, כי לולי שקמו המים נד אחד והיו מתפשטין היו נכנסים באדם העיר ושוטפין העיר, אף על פי שהיתה רחוקה כל כך היו המים רבים, אבל עתה שקמו נד אחד רחקו מאדם העיר מאד, כמו שהיה הירדן רחוק מהעיר.

[ג, יז]
בתוך הירדן הכן -
מקור, ר"ל מוכנים ומתוקנים.
כתרגומו:

מתקניא

וכן ממצב רגלי הכהנים הכין, ממקום שיהיו מוכנים ומתוקנים בו.