[ה, א]
עד עברנו -
עד עברם קרי והם דברי הכותב.

[ה, ב]
בעת ההיא -
בעוד שהיו בגלגל ציווה לו האל למול כדי שיעשו פסח, כי בי' לחדש עברו ובג' ימים היה להם להיות נכונים לעשות הפסח ולהזות ולטבול, כי טמאי מתים היו בהם ושיהיו נמולים כולם כדי שיקריבו הפסח בי"ד.

ואמרו רז"ל:

כי בי' לחדש ביום בואם הזו כולם הזאה ראשונה שהיא הזאת ג', ובערב הפסח עשו הזאה שנייה שהיא הזאת ז', שהרי צריך בין הזאה להזאה ד' ימים ומלו באלו ד' ימים וטבלו ועשו פסחיהם בטהרה.

ומפני מה לא מלו הילודים במדבר?
אמרו רז"ל:

כי מ' שנים שהיו ישראל במדבר לא נשבה להם רוח צפונית, כי היכי דלא ליבדרו ענני כבוד לפיכך לא מלו, כי רוח צפונית רפואה למכת דם וזולתה סכנה.
ואמר ביומא: דעיבא וביומא דשותא לא מהלינן ולא מסוכרינן פירוש אין מלין ואין מקיזין שותא היא רוח קדים, כי היא סכנה למוציא דם ואם יאמר אדם וכי כל יום ויום כשהזכר נמול אדם שומר לו רוח צפונית יש לומר הטעם כי בכל יום נושבת כמו שאמרו רז"ל: ד' רוחות מנשבות בכל יום ורוח צפונית עם כל אחד מהן וברוב הימים היא לבדה גוברת על שאר הרוחות, לפיכך מלין בכל יום על הרוב ורוח צפונית היא המפזרת העננים, כמו שכתוב: רוח עברה ותטהרם ועל רוח צפונית הוא אומר: כי אין יום בהיר וטהור אלא עם רוח צפונית.

וכן הוא אומר: מצפון זהב יאתה ועם שאר הרוחות ימצאו העננים לרוב שאינן מתפזרות מפניהם ואף על פי שרוח צפונית עמהם כמו שאמרנו, היא טפילה להם אבל בהיותה גוברת היא מפזרת העננים. ולפי שבמדבר לא נשבה בטלו המילה.

ורז"ל לא אמרו טעם למה אין נשמרים עתה מלימול ביומא דשותא, אבל אמרו:

כיון שהרגילו אינו מזיק.
וכן אמרו: והאידנא דדשו בה רבים שומר פתאים ה' ואם יאמר אדם יכול היה הקב"ה להשיב רוח צפונית ולא יתבדרו ענני כבוד ולא תבטל מצוות מילה, אמת הוא כי לא יבצר ממנו מזמה יתברך ויתעלה והוא יתברך המצוה על המילה לשמנה ימים, הוא החריש מהם ולא הזהירם למול הילודים כל אותן שנים, לפי שהמצוה אינה בטלה כי אם לא הייתה בזמנה, יכולה להיות אחר זמן ובעבור האריך זמן המצוה לא ישנה הקב"ה מנהג העולם, כי אף על פי שמשנה מנהג העולם בקצת הנסים בקריעת ים סוף והירדן ועמידת השמש, לא יעשה כן ברוב הנסים, כי אפילו בנצוח המלחמות ועזרו לאוהביו היה עושה ע"י סבה כמנהג העולם במלחמות, כמו שצוה מלחמת יריחו הקפת העיר בשופרות, כמו שעושין הצרים על עיר להפחידם ולהבהילם וכמו שצוה במלחמת העי, שים לך אורב לעיר מאחריה כמו שהוא מנהג העולם, וכן במלחמות אחרות ולא נוכל לומר כי שלא ברצון הש"י נמנעו מלימול הילודים במדבר, כי לא ראינו שהוכיחם נביא על זה שלא מלו כל אותן שנים שהיו במדבר, ומפני זה לא עשו גם כן פסח כי אם בשנה השנית שיצאו ממצרים, לפי שהיו ערלים ומילת הזכרים אפילו מקצת מעכבת מעשות הפסח, שנאמר: המול לו כל זכר ואז יקרב לעשותו.

ויש דרש:

כי שבט לוי מלו במדבר וסמכו זה לפסוק: ובריתך ינצורו.

ויש לפרש גם כן, כי לפיכך לא מלו כל אותן השנים, לפי שנאמר: על פי ה' יחנו ועל פי ה' יסעו ולא היו יודעים יום נסעם ואם היו מלים הילודים והיו נוסעים יום המילה היו הנמולים בסכנה מפני הדרך וזה הוא שאמר, כי לא מלו אותם בדרך כי הנה ראינו משה רבינו ע"ה איחר זמן מילת בנו בעבור הדרך, וזהו שאמר: כי לא מלו אותם בדרך.

ואם תאמר הנה ראינו שנענש משה על עכוב המילה ההיא, כמו שכתוב ויבקש המיתו, לא נענש אלא לפי שלא נתעכב במדין עד מול בנו ועד חיותו, כי ביום נסעו לא נסע על פי הדבור, כי אף על פי שאמר לו הקב"ה לך שוב מצרים לא אמר לו שיסע בו ביום והיה לו למול את בנו ולהתעכב עד חיותו ואחר כך ללכת מצרים במצוות הבורא, ועל כן הוכיחו בדרך על יד החולי ושמר לו עד שהיה במלון שיוכל למול שם ולהתעכב שם, ומפני זה עשו פסח במדבר בשנה השנית כי מלו כלם, לפי שלא היו בדרך כי לא נסעו כל אותה שנה, כי עשו המשכן שם במדבר סיני ולא אמר: כי לא מלו אלא הילודים בדרך וכל זמן שהיו במדבר סיני לא היו בדרך וזהו טעם הנכון בעיני.

עשה לך -
תקן והכן, כמו: וימהר לעשות אותו.

ופירוש לך –
לעצמך שיהיה הוא המל ואחרים עמו, כי לא יתכן שיהושע לבדו מל כל הערלים, שהרי אמר לו: חרבות צורים ואילו היה הוא המל לבדו, די היה בחרב אחד ועוד בארבעה ימים היאך היה יכול יהושע לבדו למול כל הילודים במדבר זה לא יתכן.
או יתכן שלא מל הוא אחד מהם, אבל ציווה אותם למול ואמר לך, כי עליו מוטל כי הוא היה מנהיגם ומה שאמר וימל, כמו: ויבן שלמה את הבית והדומים להם.

חרבות צורים -
כתרגומו:

אזמלון חריפין –

איזמלים חדים.

וכן: אף תשיב צור חרבו ונסמך המתואר אל התואר, כמו: מי המרים, בני שלשים.

או יהיה צורים – שם, זולתי תאר ויהיה פירוש חרבות - שיהיו להם חדודים.

ושוב מול את בני ישראל שנית -
חזר פעם אחר פעם במחנה למול ולצותם למול, ובאמרו ושוב מול, אינו אומר פעם ושתים לבד, אלא כמה פעמים עד שיגמר הדבר.
וכן: ושבתי בבית ה', שאחזור שם תמיד כל ימי חיי.

וכן באמרו שנית - אינו דווקא פעם ושתים לבד, אלא פעם אחר פעם עד שיגמר הדבר.
וכן: כסיל שונה באולתו, אינו פעם ושתים לבד, אלא פעם אחר פעם כמה פעמים.
וכן: עם שונים אל תתערב, שחוזרין פעם אחר פעם, לרשעות כמה פעמים.

ויש מרבותינו ז"ל שאמרו:

כי אמר שנית על הפריעה, כי לא נתנה פריעת מילה לאברהם אבינו ונדחו דברים אלו.
ואמרו: כי שנית, ר"ל על ציצין המעכבין את המילה שמזהירו שיחזור עליהם שנית ויראה כי נמולו היטב, אבל פריעת המילה נתנה לאברהם אבינו.

וכן הוא אומר בבראשית רבה:

אברהם אבינו פרע את מילתו:

[ה, ג]
אל גבעת הערלות -
כמו בגבעת וכן נפל אל המים כמו במים, ואחרים רבים כמוהו.

ונקראת גבעת הערלות –
בעבור הערלות שנכרתו שם.

ומלת הערלות –
הוא משקל אחד כי מן ערלה יאמר ערלות, כמו מן חכמה יאמר חכמות.

[ה, ד]
וזה הדבר אשר מל יהושע -
וזה הדבר שבעבורו מל יהושע, כי כל העם הילודים במדבר לא מלו אותם, לפיכך נצטווה יהושע למולם.

כל אנשי המלחמה -
ר"ל מבן עשרים שנה ומעלה, כי אותם הם הפקודים ואותם מתו שהיו מולים, זהו שאמר: כי מולים היו.
והטעם: להודיע כי זה שלא מלו לא בעבור שנשתכחה מהם מצוות מילה במצרים, או התרשלו עליה, כי מולים היו כל העם היוצאים.

ואפילו לדברי בעל הדרש שאומר:

שהתרשלו במילה במצרים, וסמך לפסוק גם את בדם בריתך שלחתי אסיריך מבור אין מים בו.

וכן מה שאמר:

בדמיך חיי פעמיים, ר"ל שתי דמים דם פסח ודם מילה, אעפ"כ בצאתם מלו כולם קודם שעשו הפסח וזהו שאמר: כי מולים היו כל העם היוצאים, והנה אותם שהיו מבן עשרים שנה ומעלה מתו במדבר, ומבן עשרים שנה ומטה נשארו מולים ולא הוצרך יהושע למול אלא הילודים במדבר שלא היו יכולים למול בדרך, כמו שפירשנו.

ופירוש לא מלו –
לא מלו אותם, כי הוא פעל יוצא.

[ה, ז]
הקים -
אשר הקים.
וכן לעם עליה בעבור זה עשה ה' לי והדומים להם, שיחסרו שי"ן או מלת אשר.

וטעם הקים –
כי הקב"ה הקים אותם תחת אבותם לירש הארץ, כמו שאמר להם: אתננה והם יירשוה.

[ה, ח]
תחתם -
במקומם, כמו: שבו איש תחתיו.

חיותם -
הרפאם, כמו: וימרחו על השחין ויחי.

[ה, ט]
חרפת מצרים -
לפי שיצאו האבות ממצרים והיו הבנים ערלים כמו המצריים והערלה חרפה, כמו שנאמר: כי חרפה היא לנו.

גלגל -
נכפלה בו הפ"א, כי מן גלותי יאמרו גלל, וכן דרך לשון הקדש בשמות הלקוחים מן הפעל להוסיף בו אות או לגרוע ממנו, כמו נח מן ינחמנו שמואל כי מה' שאלתיו וגם להפך סדר האותיות כמו יעבץ מן עצב.

[ה, יא]
ויאכלו מעבור הארץ -
מהישן אכלו מצוות וקלוי, כי החדש היה אסור להם עד אחר הקרבת העומר בששה עשר בניסן ואפילו למצוות מצה אסור מן החדש, שאין מצוות עשה דוחה את לא תעשה, אלא אם כן הייתה כתובה בצדה.

ומאין היה להם ישן?
ממה שהיו תגרי אומות מוכרים להם.

ומלת מעבור –
מוכיח שהוא מן הישן, כי אמר כי נקרא עבור הדגן שהוא משנים שעברו, ושנה הבאה נקרא תבואה.

ממחרת הפסח -
הוא ליל חמישה עשר בניסן ויומו, כי הפסח קרב בארבעה עשר ומחרתו הוא יום חמישה עשר.
וכן: בחמשה עשר יום לחדש הראשון, ממחרת הפסח יצאו בני ישראל.

[ה, יב]
וישבת המן ממחרת -
מאותו מחרת שזכר, מאותו היום פסק המן כי לא היו צריכים, שהרי אכלו מעבור הארץ מצוות וקלוי בחמשה עשר בניסן.

ולדברי רז"ל שאמרו:

כי עד י"ו בניסן אכלו המן, יהיה פירוש ממחרת ט"ו והוא י"ו, כי אף על פי שאכלו בט"ו מצוות וקלוי, לא היה מספיק להם מה שמצאו מעבור הארץ ואותו היום אכלו גם מהמן ולמחרת שהוא י"ו בניסן אחר שהקריבו בו העומר והותרו בחדש, מצאו הרבה מן החדש לאכול, וזה שאמר: ויאכלו מתבואת ארץ כנען בשנה ההיא.

[ה, יג]
ויהי בהיות יהושע ביריחו -
בגבול יריחו ומכאן סמכו ז"ל שעבורה של עיר דינו כעיר, שהרי יהושע לא היה בתוך העיר ואמר בהיות יהושע ביריחו, כי נסעו מהגלגל אחר שנמולו שם הערלים ועשו הפסח, ובאו להם ליריחו לכבשה וחנו את פני העיר, והקב"ה שלח מלאכו ליהושע כדי לחזקו לכבשה ולבשרו ונראה לו כדמות איש וחרבו שלופה בידו מורה על הגבורה ועל הנצוח, כמו שנראה ליעקב אבינו ונאבק עמו לחזקו ולבשרו, כמו שאמר לו: כי שרית עם אלוהים ועם אנשים ותוכל.
וכן בא ליהושע זה המלאך וחרבו שלופה בידו כדמות גבור מנצח והוא שאמר ליהושע: ראה נתתי בידך את יריחו ואת מלכה.

[ה, יד]
ויאמר לא -
כלומר אינני כמו שאתה סבור איש בא להלחם, אבל אני מלאך ה' וזהו שאמר: שר צבא ה' - שר צבאות מעלה ומטה, כמו שנאמר על מיכאל השר הגדול ולפי גדולתו וקדושתו נקדש המקום שנראה בו ליהושע, לפיכך אמר קדש הוא.

עתה באתי -
בעת שראיתני מה שאין כן בבשר ודם וזה להחזיק בלבו כי מלאך הוא.

ויש בו דרש:

כי בא להפחידם על בטול תורה ועל שבטלו היום שעבר, תמיד של בין הערבים. אמר לו יהושע: על איזה מהם באת?
אמר לו: עתה באתי, כלומר על בטול תורה שאתם בטלים עתה, מיד וילן יהושע בתוך העמק שלן בעומקה של הלכה וזה הדרש רחוק, כי אין שעת המלחמה שעת תלמוד תורה.

ועוד: כי פסוק וילן יהושע הוא רחוק מזה הפרשה, כי הוא במלחמת העי.
ועוד: כי כותב הדרש הזה טעה בפסוק וילן כי ב' פסוקים הם וילן יהושע, סופו בתוך העם והפסוק האחר: וילן יהושע בלילה ההוא בתוך העמק.

ויש בו דרש אחר:

עתה באתי - עתה באתי שני פעמים, אני הוא שבאתי בימי משה רבך, שנאמר: הנה אנכי שולח מלאך וראה אותי ולא רצה שאלך עמו, שאמר להקב"ה: איני חפץ אלא בך, מיד ויפל יהושע אל פניו ארצה.

אל פניו -
כמו על, וכן אל ההרים לא אכל.