[ז, ב]
עם בית און -
סמוך לבית און וכן: עם באר לחי ראי סמוך.

מקדם -
ממזרח לבית אל ובזכרו סימנין אלו, נראה כי עיר אחרת הייתה ששמה עי, אבל זאת הייתה גדולה מהאחרת וידוע, לפיכך נזכרת בכל מקום עם ה"א הידיעה ובערי בני עמון הייתה עיר ששמה עי, כמו שאומר בירמיה: שודדה עי.

[ז, ה]
כשלשים וששה איש -
אמרו רז"ל:

זכות אברהם אבינו עמדה להם שם, שהרי היו חייבין על החרם ולא הכו מהם אנשי העי כי אם שלשים וששה איש, אלא זכר להם הקב"ה זכות אברהם שבנה שם מזבח, שנאמר: בית אל מים והעי מקדם ויבן שם מזבח לה'.

וכ"ף כשלשים, כ"ף השיעור.

ויש מרז"ל שאמרו:

שהיא כ"ף הדמיון, כי לא היו שלשים וששה אלא יאיר בן מנשה הכו, ששקול כשלשים וששה איש והוא רובה של סנהדרין.

ויש דרש:

כי הקב"ה אמר ליהושע אתה תנחיל כשתהיה עמהם, אבל כאן שלא היה עמהם נכשלו ואחר שהכתוב אומר הטעם, כי בעבור העון של החרם נכשלו אין לנו לבקש טעם אחר.

לפני השער עד השברים -
חסר מ"ם השמוש ומשפטו מלפני השער, כלומר מלפני השער שבאו שם בני ישראל להלחם, מאותו מקום רדפום עד השברים ושם הכו השלשים וששה, ונקרא המקום כן, לפי שנשברו שם.

ויונתן תרגם:

עד דתברונון.

ויכום במורד -
מקום היה לבני העי שהיה משופע ויורד ובאותו מקום הכום בנוסם.

[ז, ז]
למה העברת -
ה"א נקודה בצרי והעי"ן בשוא ופתח שלא כמנהג, כי המנהג הה"א בסגול והעי"ן בשוא, או בסגול ובא כמוהו: כלה בחכה העלה.

[ז, ט]
ומה תעשה -
בצרי השי"ן שלא כמנהג וכבר כתבנו הדומים לו בספר מכלל.
ופירוש: ומה תעשה לשמך הגדול שיאמרו הגוים מבלתי יכולת ה' והרי שמך כאילו נתמעט אצלם.

[ז, י]
למה זה אתה נופל על פניך -
על דרך: מה תצעק אלי, כלומר אינך צריך בקשה ותחינה, ישמידו החרם ואסלח להם.

[ז, יא]
חטא ישראל -
ולא תאמר חטא בשגגה, אלא וגם עברו בריתי, כי ברית נכרתה ביני ובינם בהר סיני לעשותם כל אשר צויתים ואצום.
וכן הוא: ויקח ספר הברית ויקרא באזני העם.
והם אמרו: כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע.
וצוה משה רבינו מפי הגבורה: נביא מקרבך מאחיך כמוני יקים לך ה' אלוהיך אליו תשמעון והנה יהושע ציווה אותם ואמר להם שלא יקחו משלל העיר דבר והנה עברו הברית, שלקחו משלל העיר.

וגם לקחו מן החרם -
כל גם בא לרבות.
ופירושו: הנה בעבור החרם כאלו צום הנביא והוא יהושע מצווה בלא חרם, ואם עברו המצוה עברו הברית כל שכן, כי בידם החרם.

וגם גנבו -
כי לו לקחו בפרהסיא לא היה כל כך רע, אבל כשגנבו כאילו חשבו להסתיר מהבורא.

וגם כחשו -
או אולי הרגיש אדם בדבר וכיחש עכן או בעבור שסופו לכחש, שהרי כחש עד שבקש ממנו יהושע ואמר לו: בני שים נא כבוד לה'.

וגם שמו בכליהם -
וכל זה להכחיש יותר, כמו שאמר והנה טמונים.

ובדרש:

מה הם חמישה גם?
מלמד שעבר על ה' חומשי תורה.

[ז, יג]
קדש התקדשו -
ענין זימון.

אשר ילכדנו ה' -
אמרו כי העבירם לפני הארון והנלכד הוא שהיה הארון קולטו שלא היה יכול לזוז משם.

ועוד אמרו:

כי העמיד כל השבטים לפני האורים והתומים ואבני החושן היו כתובים בו שמות השבטים, ומי שאבנו כהה הוא הנלכד וכהה אבנו של יהודה, ולדעת המשפחות והגברים עשו בקלפי על פי הגורל.

[ז, יד]
יקרב למשפחות -
פרוש לגברים ראשי משפחות.

תקרב לבתים -
ראשי בתי המשפחה.

יקרב לגברים -
אנשי הבית.

[ז, טו]
ישרף באש אותו ואת כל אשר לו -
לפי שעבר בחרם יחרם כל רכושו ובניו ובנותיו הקטנים שהם בכלל ממונו אצל העונש, ואם בניהם היו גדולים, הם בני עונש לפי שראו ושתקו ועברו בחרם ואשה לא הייתה לו ואם הייתה לו, לא ידעה דבר כי העלים ממנה שהרי הטמין אותם תחת הקרקע.

ומה שאמר: ישרף באש, כמו שנשרפה העיר שהיתה חרם, כן ישרף העובר על החרם וכל אשר לו שהוא חרם.

[ז, יז]
ויקרב את משפחת יהודה -
הקריב שבט יהודה לראשי משפחות וזכר משפחה במקום שבט וקצר למשפחות הכל, לקצר כי כן דרך המקרא.

וילכד את משפחת הזרחי -
זה לבדו וילכד מן הקל בענין זה ושאר וילכד מן נפעל.
ופירש: וילכד - הארון לבדו.

לגברים -
לאנשי ראשי בתי המשפחה.

וילכד זבדי -
שהיה ראש בית אב ויקרב אנשי הבית וילכד עכן.

[ז, יט]
בני שים נא כבוד לה' -
בקש ממנו שיתודה על עונו לשני דברים:
האחד: לכפרת עונו, שתהא מיתתו כפרתו בהודאת עונו.
ומכאן למדנו:

שכל המומתין מתודין.

ולמדו כי כופר עונו, מדכתיב: יעכרך ה' ביום הזה, ביום הזה נעכר ולא לעולם הבא.

והשני: כדי שיודו בני ישראל בגורל, או בקליטת הארון, ויאמרו כי אמת הוא.

וכן אמרו רז"ל:

שאמר עכן יהושע בגורל אתה בא עלי, אתה ואלעזר הכהן שני גדולי הדור, אם אני מפיל עליכם על אחד מכם הוא נופל, אמר לו יהושע לעכן: בבקשה ממך אל תוציא לעז על הגורלות, כי עתידה ארץ ישראל ליחלק בגורל.

[ז, כ]
וכזאת וכזאת עשיתי -
פירושו לפניו וארא בשלל.

ורז"ל דרשו:

כי מעל עכן בשלשה חרמים שנים בימי משה ואחד בימי יהושע שנא' כזאת וכזאת עשיתי והתודה עתה על שלשתן.

ויש אומרים:

בארבעה, שלושה בימי משה חרמו של כנעני מלך ערד וחרמו של סיחון ועוג וחרמו של מדין, בכנעני שכתוב בו: והחרמתי את עריהם.
ובמדין שנתנו הזהב קדש לה'.
בסיחון ועוג אף על פי שכתוב בו: בזונו לנו אי אפשר שלא הקדישו מן השלל לה'.

ואמרו: מפני מה לא נענש בימי משה על שעבר בימי משה?

מהם אמרו:

שלא ענש על הנסתרות עד שעברו ישראל את הירדן.

פירש: לא ענש בגלוי, שנאמר: הנסתרות לה' אלהינו

ומהם אמרו:

כי לא ענש על הנסתרות לעולם, שנאמר: עד עולם ועכשיו שענש על הנסתרות בגלוי, לפי שלא היו נסתרות, שהרי היו יודעים בו בניו ובנותיו.

[ז, כא]
אדרת שנער -
בגד חשוב שנעשה בבבל הנקרא שנער.

ובבראשית רבה:

אדרת שנער –
רבי חנינא בר רבי יצחק אומר:
פרפרא בבלאה.

ועוד בדברי רבותינו ז"ל:

רב אמר:
איצטילא דמילתא.

ושמואל אמר:
כרבלא דצריפאה:

האהלי -
בשתי ידיעות, כמו והחציו הערכך והדומים לו.

תחתיה -
תחת האדרת.

[ז, כב]
וירוצו האהלה -
טעם וירוצו - לשמחה שנגלה עון החרם על מי היה וישראל נקיים.

ורבינו שלמה כתב:

טעם וירוצו שלא יקדימו שבט יהודה ויטלום משם, כדי להכחיש הגורל.

טמונה -
האדרת.

לשון הזהב -
ר"ל שבט זהב שדומה ללשון.

[ז, כג]
ויציקום לפני ה' -
ויעמידום לפני ה' כדי שיראו אותם כל ישראל וידעו כח החרם ויזהרו מן החמדה ומן החרם.

ורז"ל אמרו:

ויציקום - בא יהושע וחבטן בקרקע לפני המקום, אמר: רבונו של עולם על אלו תפול רובה של סנהדריה?!

[ז, כד]
את עכן בן זרח -
סמך אותו לאבי אביו, לקצר כי זרח היה ראש משפחה.

ויעלו אותם עמק עכור -
היה לו לומר ויורידו, אבל נראה כי היה הר בין המחנה ובין העמק ואמר יעלו כנגד ההר ועל דרך הזה: וירד הסלע.

[ז, כה]
וירגמו -
ואחר כך אמר: וישרפו.
ואחר כך: ויסקלו.

וכתב אדני אבי ז"ל:

כי דינם היה בשריפה, כמו שכתוב: ישרף באש אותו ואת כל אשר לו ופירוש וירגמו אותו כשהיו מוליכין אותו לשרפה היו רוגמין ומשליכין עליו אבנים מרוב כעסם עליו, וכשהיו בעמק עכור שרפו אותו ואת כל אשר לו ואחר כן ויסקלו אותו באבנים, כסום באבנים והם שרופים ואחר כן הקימו עליו גל אבנים גדול, להיות לאות.

ורז"ל פירשו:

וירגמו אותו אבן הוא לבדו, וישרפו אותם באש בממונו הכתוב מדבר, שכך נאמר לו מפי הגבורה, הנלכד בחרם ישרף באש אותו ואת כל אשר לו.
אם כן מה תלמוד לומר וירגמו אותו?
לפי שבשבת גנב והוציא מיריחו והטמין באהלו ונסקל על חלול שבת, ונשרף על שמעל בחרם.
ומנין שבשבת נלכדה יריחו?
שנאמר: ויהי ביום השביעי

וקבלו רז"ל:

שביעי לימי השבוע, כמו שכתבנו: