[ח, ב]
כאשר עשית ליריחו ולמלכה -
כי הכל הרגו לפי חרב.

תבזו לכם -
כלומר זאת לא תהיה חרם כמו יריחו, אבל תבזו אותה לכם לכל צרכיכם, שלא יבא ממנה אוצר ה'.

[ח, ו]
התיקנו -
שרשו נתק, ר"ל עד שננתק אותם מן העיר, ברדפם אחרינו.

[ח, ז]
ואתם תקומו מהאורב -
שם כמו והמארב.
וכמוהו שם בזה המשקל מלרע ואת היותר החרמנו, ויטעהו שורק.

והורשתם את העיר -
את יושבי העיר תגרשום ותכלום.

[ח, ח]
כתפשכם -
מקור בכ"ף.

כדבר ה' תעשו -
שהרי אמר לו: כאשר עשית ליריחו ויריחו שרפו באש.

ראו צויתי אתכם -
כלומר שתהיו זריזים.

[ח, ט]
וילן יהושע בלילה ההוא בתוך העם -
באמצע המחנה לן בלילה ההוא, כדי לזרזם כולם להשכים בבקר ולערוך המלחמה.

[ח, י]
ויפקד -
השגיח בהם ונתן עינו עליהם, איך הם מוכנים למלחמה.

[ח, יא]
וכל העם המלחמה -
חסר הנסמך ומשפט העם עם המלחמה, כמו הארון הברית.

[ח, יב]
ויקח כחמשת אלפים איש -
שיהיו גם כן אורב, אולי שם אותם סמוך לעי יותר מן הראשונים.

[ח, יג]
וישימו -
האורב והמחנה שמו עצמם ויקרבו לעיר יותר ממה שהיו.
וכן אומר במלחמת בן הדד על שומרון: ויאמר שימו וישימו על העיר.

ואת עקבו -
כתרגומו:

וית כמניה

כלומר, מארבו מן ויעקבני, כי המארב היא ערמה.

וילך יהושע בלילה ההוא בתוך העמק -
כלומר הלך הוא ואחרים עמו בתוך העמק, שהמחנה שם לראות שומרי המחנה אם הם ערים או ישנים, פן יצאו אנשי העי פתאום עליהם והכום.

[ח, יד]
למועד -
כתרגומו:

לזמנא דמתקן ליה.

כלומר, שהכין המלך ואמר: בשעה פלונית נהיה מוכנים כלנו לצאת למלחמה.

לפני הערבה -
לפני המישור אשר היה את פני העיר.

[ח, טו]
וינגעו -
הראו עצמם נגועים ונסים לפניהם וגם הם היו נגועים, כי אי אפשר שהיו נסים לפניהם שלא היו נגועים בהם, ואלו לא היו נגועים אלא מראים עצמם נגועים, לכך היה אומר: ויתנגעו מבנין התפעל, כי כן המשפט.

דרך המדבר -
מקום מרעה הבהמות יקרא מדבר, בין סמוך לעיר בין רחוק מן העיר, לפיכך אמר: ורעו כבשים כדברם, כעדר בתוך הדברו והוא מתרגם וינהגו ודבר, לפי שהרועה נוהג שם המקנה.

[ח, טז]
ויזעקו -
נתקבצו לרדוף אחריהם ולפי שהקבוץ ואסיפת העם הוא על ידי זעקה, לפיכך נאמר בזה הלשון.

אשר בעיר -
כן כתיב וקרי בעי והכתוב מורה שנזעקו כל הנשארים בעיר לרדוף אחריהם.
והקרי מורה אשר בעי וגבולה, וכן כתיב: ולא נשאר איש בעי ובבית אל.

[ח, יח]
בכידון -
כתרגומו:

ברומחא.

[ח, כ]
ידים -
מקום, כמו: רועות על ידיהם, או כח.
כתרגומו:

חילא.

אל הרודף -
ישראל שהיו נסים אל המדבר נהפך אל אנשי העי, שהיו רודפים אותם.

[ח, כד]
בשדה במדבר -
השדה כולל מקום זרע העבוד ומקום מרעה הבהמות גם כן, לפיכך פירש במדבר אשר רדפום בו.

[ח, כט]
וכבא השמש -
כמו שכתוב: לא תלין נבלתו על העץ, ועל כל הנתלה בארץ ישראל מצוות הכתוב.

[ח, ל]
אז יבנה -
אז כשעברו ישראל את הירדן ואין מוקדם ומאוחר בתורה, כי כן כתיב בספר תורת משה: והיה ביום אשר תעברו את הירדן וגו' והקמות לך אבנים גדולות ושדת אותם בשיד ובנית שם מזבח וגו', ואז הותרו הבמות כל זמן שהיו בגלגל.

וכן אמרו רבותינו ז"ל:

בו ביום עברו את הירדן ובאו להר גריזים ולהר עיבל והביאו את האבנים ושדום בשיד וכתבו עליהם את כל דברי התורה ובנו מזבח והעלו עולות ושלמים ואכלו ושתו ושמחו וברכו וקלסו וקפלו את האבנים ולנו ואמרו אין הבמה נתרת אלא על ידי נביא, שנאמר: אז יבנה יהושע ומלת יבנה עתיד במקום עבר, ויבא זה עם קשר מלת אז בהרבה מקומות כמו אז ישיר משה, אז ישיר ישראל, אז יבדיל משה, אז ידבר יהושע, אז יבנה שלמה, אז תבאנה, אז יקהל שלמה:

[ח, לב]
את משנה תורת משה -
מן ושננתם לבניך, אף על פי שאינו משרשו ופירושו לשון התורה ופירושה על דרך כלל.

וכתב רבינו סעדיה ז"ל:

כי כתבו בהם מספר המצוות כמו שהן כתובות בהלכות ובאזהרות.

ויפה אמר, כי לא יתכן שכתבו בהן כל התורה רק הצורך דרך כלל.

ונחלקו רבותינו ז"ל, מהם אמרו:

על גבי האבנים כתבוה ואחר כך שדו אותם בשיד.

ומהם אמרו:

מתחלה שדו את האבנים וכתבו התורה על גבי השיד, ואמרו כי בשבעים לשון כתבו אותם דברי התורה, כמו שנאמר בתורה: באר היטב, כדי שיבינו אותם כל עם ולשון שיראו אותם.

[ח, לג]
חציו. -
ו' שבטים עלו להר גריזים: שמעון ולוי ויהודה ויששכר ויוסף ובנימין.
וששה להר עיבל: ראובן גד ואשר וזבולון דן ונפתלי.
והכהנים והלוים והארון עומדים למטה, הכהנים מקיפים את הארון והלוים מקיפים את הכהנים וישראל מזה ומזה.
הפכו הלוים פניהם כלפי הר גריזים ופתחו בברכה שנאמר: לברך את העם ישראל בראשונה וכך הוא מפורש בתורה: את הברכה על הר גריזים ואת הקללה על הר עיבל, והיה אם שמוע תחלה ואחר כן: והיה אם לא תשמע, ופתחו ואמרו: ברוך האיש אשר לא יעשה פסל ומסכה וגו' ואלו ואלו עונין אמן, הפכו פניהם כלפי הר עיבל ופתחו בקללה: ארור האיש אשר יעשה פסל וגו' ואלו ואלו עונין אמן עד שגומרין כסדר הזה ברכות וקללות, כך סדרו רבותינו זכרם לברכה והקשו ואמרו: איך אנו אומרים כי הלוים היו למטה והלא לוי למעלה, שהרי היה הוא אחד מן הששה שבטים שהיו בהר גריזים?!
ופירושו: כי זקני כהונה ולוויה למטה והשאר למעלה.

ומהם אמרו:

כל הראוי לשירות למטה והשאר למעלה.

והחציו -
כמו האהלי הערכך והדומים להם, שבאו בשתי ידיעות.

ורבותינו ז"ל דרשו בו:

כי בא הה"א למעט כי מעטים היו במספר החצי של הר עיבל מהחצי של הר גריזים, ואף על פי שלוי למטה מפני שהיה יוסף עמהם, שנאמר בהם: ואנכי עם רב וגו'.

ומה שאמר: אל מול הר גריזים אל מול הר עיבל, שלא עמדו על ההר אלא בשיפוע ההר.

ובהר גריזים ובהר עיבל יש מחלוקת בדברי רבותינו ז"ל:

הלא המה בעבר הירדן - מעבר הירדן ואילך

דברי רבי יהודה,

אחרי דרך מבוא השמש, מקום שהחמה זורחת אצל אלוני מורה, ונאמר להלן: ויעבור אברם בארץ עד מקום שכם עד אלון מורה.
מה אלון מורה האמור להלן שכם אף אלון מורה האמור כאן שכם, וזהו הר גריזים והר עיבל, שבין הכותיים.

ר' אליעזר אומר:

לא זה הוא הר גריזים והר עיבל שבין הכותיים הלא המה בעבר הירדן סמוך לירדן דרך מבוא השמש מקום שהחמה שוקעת בארץ הכנעני והלא אינה אלא ארץ חוי היושב בערבה והלא בין הרים וגבעות הן יושבין מול הגלגל והלא לא ראו את הגלגל

ובירושלמי לדברי רבי אליעזר:

מהו הר גריזים והר עיבל?
ב' גבשושיות עשו לאחד קראו הר גריזים ולאחד קראו הר עיבל.

[ח, לד]
ואחרי כן וגו' הברכה והקללה -
הוא שאמרו: ברוך האיש ארור האיש.
או פירושו: והיה אם שמוע תשמע והיה אם לא תשמע.

[ח, לה]
לא היה דבר -
נראה מהפסוק כי אחר שקראו הלוים הברכה והקללה, פתח יהושע וקרא באזניהם כל המצוות מצוות עשה ומצוות לא תעשה.

והגר ההולך בקרבם -
כמו שכתיב בתורה בפרשת הקהל: וגרך אשר בשעריך, ואמר ההולך שהיו מתגיירין מן האומות בכל מסעיהם, מפני הנפלאות אשר היו שומעים ורואים.