[ט, ב]
פה אחד -
בהסכמה אחת ועצה אחת.

ועל הדרך הזה תרגם יונתן:

סיעא חדא

ולא פירש הקבוץ הזה, עד שספר מעשה יושבי גבעון, כי בעבורם התקבצו כמו שמספר למטה.

[ט, ד]
גם המה -
דרשו בו:

לרבות על בני יעקב שבאו להם במרמה, כמו: שאומר במרמה וידברו והם היו החוי.

ויש לפרש: גם לרבות על בני יריחו ועי כי הם עשו עם בני ישראל להישמר מהם, כמו שאמר: ויריחו סוגרת ומסוגרת או להלחם עימהם כמו עי והם עשו גם הם כן, אבל בערמה באו אליהם להשלים עמהם.

ויש לפרש עוד: גם לרבות על ערמת ישראל לפי מחשבת החוי, כי הם חשבו כי בערמה הכו ישראל יריחו ועי ששלחו להם להשלים כדי שלא ישמרו מהם ואחר כך הכום והם באו להם בערמה, אף על פי שהם בעצמם ידעו כי סופם לגלות להם ערמתם, חשבו אחרי שיכרתו לנו ברית לא יעברו על בריתם, אף על פי שיתגלה להם הערמה אחר כן.

ויצטירו -
עשו עצמם צירים ומלאכים באים מארץ רחוקה ומן התימה שתירגם אותו יונתן כמו בדל"ת איזדודו, מן צדה שתרגמו:

זוודיה.

[ט, ה]
נקודים -
יונתן תרגם:

כסנין

ודברי רבותינו ז"ל:

פת הבאה בכסנין והוא פת עושים אותו כענין יבשין וכוססין אותו בבית המשתה.

ועוד מפרשים אותו:

מענין נקוד וטלוא, כלומר מעופש היה והלחם המעופש הוא נקודים, כי יש בלחם המעופש אדום וירוק ושחור נקודים נקודים.

[ט, ז]
ויאמרו -
כן כתיב וקרי ויאמר והכתיב על הפרט והקרי על הכלל, כמו שאמר איש ישראל.

אל החוי -
מבני חוי היו גבעון והערים הסמוכות להם שהיו בזאת העצה.

ובדרש:

מה הוא החוי וכי חוים היו?
אלא שעשו מעשה חויא פירוש נחש, כלומר שרמו את ישראל כמו הנחש שרמה את חוה.

אולי בקרבי אתה יושב -
שאם היו יודעין שהם מארץ כנען היו אסורים לכרות להם ברית, שנאמר: לא תכרת להם ברית ולא תחנם, והברית הוא שיהיו בשלום עמם ולא יהיו עבדים להם ומקבלים מצותם וזה אסרה התורה, ואף על פי שכולם אם היו משלימים היו מקבלים אותם, כמו שכתוב: לא הייתה עיר אשר השלימה אל בני ישראל בלתי החוי יושבי גבעון וגו', מכלל שאם השלימו היו מקבלים אותם כן הוא, אבל בתנאי שיכריתו עבודת גילולים מארצם ושיקבלו עליהם שבע מצוות שהוזהר בהם אדם הראשון, כמו שאמר הכתוב: פן יחטיאו אותך לי, משמע כל זמן שהם בחטא ואינם מקיימים שבע מצוות שחייבים בהם בני נח, אסור להניחם לשבת בארץ, אבל מצווה להחרימם ושלא לחיות מהם נשמה ואם היו משלימים ועוקרים עבודת גילולים ומקבלים שבע מצוות צריך.

עוד שיהיו למס ויהיו עובדים לישראל ונכבשים תחת ידיהם, כמו שהוא אומר: יהיו לך למס ועבדוך וכן אמר בשלמה מלך ישראל, כל העם הנותר מן האמורי החתי והפרזי החוי והיבוסי ויעלם שלמה למס עובד עד היום הזה.

אם כן מה בין שאר אומות לשבעה עממים?
יש ביניהם זה הדבר, כי שאר האומות אם היו עושין מלחמה ולא רצו להשלים היו הורגים כל זכר בהם, והנשים והטף היו בוזזים להם ומחיים אותם לעבדים, אבל בשבע אומות אם לא רצו להשלים היה מצווה שלא לחיות מהם כל נשמה, שנאמר: רק מהעמים לא תחייה כל נשמה. ולכל האומות קוראים להם שלום תחלה, שנאמר: וקראת אליה לשלום ואפילו שבע אומות בכלל חוץ מעמון ומואב, שנאמר: לא תדרוש שלומם וטובתם.

אם כן אחר שהשלימו יושבי גבעון למה היו הורגים אותם בני ישראל לולי השבועה?
לפי שהטעו אותם וכרתו להם ברית בטעות והיה בדין להרגם, אם לא היה בדבר חלול השם מפני השבועה, כי אף על פי שהיתה השבועה בטעות אם לא יקיימוה היה בדבר חלול השם, כי רבים ישמעו בשבועה ולא ישמעו בטעות ובעת השבועה לא הזכירו תנאי בשבועה, ולפי שהטעו אותם הקשו בעבודתם ולא הניחום שיהיו למס עובד בלבד, אלא שיהיו חוטבי עצים ושואבי מים לעדה.

ויש מרבותנו ז"ל שאמרו:

כי נדר או שבועה שנעשה ברבים אין לו היתר, ולמדו זה הדבר מדבר הגבעונים שלא הכום בעבור שנשבעו להם.

והחולקים עליהם אמרו:

כי בדבר הגבעונים לא חלה השבועה עליהם כלל, שהרי מוטעים היו ומה שלא הרגום מפני קידוש השם שיאמרו העולם כמה חמורה עליהם שבועת ה', כי אפילו נעשית בטעות לא יעברו עליה והפסוקים מוכיחים כדברי מי שאמר, כי מפני שנעשית השבועה ברבים אין לו היתר, שהרי אמרו הנשיאים ולא יהיה עלינו קצף על השבועה ואם לא היה בדבר אלא מפני קדוש השם, מה קצף היה בזה?!

ואמרו רבותינו ז"ל:

כי שלושה כתבים שלח יהושע בכניסתן לארץ, שלח להם:
מי שרוצה להשלים יבא וישלים.
וחזר ושלח להם מי שרוצה לעשות מלחמה יעשה מלחמה.
וחזר ושלח להם מי שרוצה לפנות יפנה.
מי שהאמין בהקב"ה וחרד לדבריו, הלך לו לאפריקי.

ואמר בדרש:

כי הכנעני הוא שפנה מפני זה זכה להקרא לארץ ישראל ארץ כנען על שמו וזכה לארץ טובה שהיא אפריקי.

ויש אומרים:

כי הפריזי פנה לפניהם והלך לו.

אם כן למה הוצרכו יושבי גבעון להערים וקבלו השלום?
לפי שיהושע שלח בכלל לכלם ויושבי גבעון חשבו הלא גם כן שלח ליריחו ולעי להשלים והנה הכה אותם, אולי לא יקיים הבטחתו ליושבי הארץ הזאת ובמרמה הוא שולח להם להשלים, כדי שלא ישמרו מהם, לפיכך עשו גם המה בערמה, ואמרו: כי מארץ רחוקה הם כדי שיכרתו להם ברית.

[ט, ח-י]
ויאמרו אל יהושע וגו' מארץ רחוקה מאד וגו' כי שמענו שמעו ואת כל אשר עשה במצרים ואת כל אשר עשה לשני מלכי האמורי וגו' -
זכרו מצרים וסיחון ועוג ולא זכרו הירדן, לפי שהיה דבר מצרים וסיחון ועוג מימים קדמונים ודבר הירדן היה מזמן קרוב, כלומר הראו ליהושע שלא שמעו דבר הירדן כל כך, היא רחוקה ארצם.

[ט, יא]
זקינינו -
נכתב ביו"ד המשך בין הקו"ף והנו"ן שלא כמנהג.

ובדרש א"ר יוחנן:

זקינינו - כתיב, זקני אשמאי היו.

[ט, יב]
הצטידנו אותו -
לשון ספוק מזון, מן צדה לדרך.
ופירושו: לקחנו אותו מבתינו להצטיד בו הדרך.

[ט, יד]
ויקחו -
יש מפרשים אותו:

כמו למדו, מן לקח טוב כלומר, למדו והבינו מצידם שהיה יבש, כי אמת אמרו.

ויש לפרש:
ויקחו -
כמשמעו, שלקחו מצידם ואכלו ממנו בברית, כדי שיבטחו בהם.

ויונתן תרגם:

וקבילו גבריא לפתגמיהון.

[ט, כ]
והחיה אותם -
מקור.

[ט, כא]
יחיו ויהיו חוטבי עצים ושואבי מים לכל העדה -
זה מקרא קצר, כי הנשיאים אמרו: יחיו ויהיו חוטבי עצים ושואבי מים והמקרא אחז דרך קצרה ואמר: ויהיו בפתח הויו לשון עבר, ויהיו כאשר דברו להם הנשיאים וזה מעיד כי כן אמר להם הנשיאים.
ומה שאמרו הם: לכל העדה.
ויהושע אמר להם: לבית אלהי.
הא כיצד?
כל זמן שהיו העדה במחנה עד שלא נחלקה הארץ היו חוטבי עצים ושואבי מים לעדה, אבל לאחר שנחלקה הארץ והיו ישראל בעירו ובנחלתו, נשארו הם חוטבי עצים ושואבי מים לבית אלוהים בגלגל ובשילה ובנוב ובגבעון ובית עולמים, כמו שאמר: אל המקום אשר יבחר.

ואמרו רבותינו ז"ל:

כי כיון שנתנם יהושע חוטבי עצים ושואבי מים גזר עליהם שלא יבאו בקהל, כלומר שלא יתחתנו ישראל בהם ותלה אסורן בזמן שבית המקדש קיים, שהרי אמר: לבית אלהי, משמע כל זמן שהיו חוטבי עצים ושואבי מים לבית אלהי וזהו כל זמן שבית המקדש קיים, בא דוד וגזר עליהם לעולם.

וכן כתוב בספר עזרא:
ומן הנתינים שנתן דוד והשרים לעבודת הלוים.

[ט, כד]
ונעשה את הדבר הזה -
בצרי שלא כמנהג, וכבר כתבנו הדומים להם בספר מכלל.

[ט, כה]
ועתה הננו בידך -
קל, ובשו"א הנו"ן הראשונה.