אמר לוי בן גרשום: אחר התהלה לאל והשאלה ממנו להישיר לפנינו דרכו, ראינו לבאר דברי הנביאים כולם, ולספר התועלות המגיעות מהם, אם בעיון, אם במידות, אם בביאור קצת המצוות התוריות, כי קצתם נתבאר עניינם בדברי הנביאיםף כמו שנבאר בגזרת האל בהגיענו למקום מקום מהמקומות ההם. ובמקומות שיראו בהם דברים סותרים, אם מצד העיון אם מצד שאר דברי הנביאים, נעיר עליהם ונשתדל בהתרת הספקות ההם כיד שכלנו, כמו שהיה מנהגנו בביאורנו לדברי התורה. ונתחיל מספר יהושע כי סדרו אחר דברי תורה.


חלק ראשון
[א, א]
ויהי אחרי מות משה – בעת ההיא (ה,ב)
ראוי שנקדים כי הגעת הנבואה לנביא במה שתיישר בו העם אם אל טוב נפשיי אם אל טוב גופיי הוא לתועלת העם ההוא ומצד ההשגחה אל העם ההוא תגיע לנביא זאת הנבואה ואולם הנבואה שתגיע לנביא לעניניו בעצמו הנה הוא מצד ההשגחה עליו וזה כלו מבואר למי שעיין בזה בטבעיות ובדברינו בשני מספר מלחמות ה’ (מאמר ב,ו) ובביאורינו לספר איוב. ולזה אמר: כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל וגו', רצה בזה שהם בלתי צריכים למנחשים ולקוסמים להודיעם הענינים העתידיים כי השם יתברךלהשגחתו על העם הזה יודיעם אלו הענינים באופן שלם על פי נביא ולזה לא ילכו לקראת נחשים וקסמים אשר פיהם דבר שוא ולזאת הסיבה אמר: יפקוד ה' אלהי הרוחות וגו' אשר יוציאם ואשר יביאם ולזה בחר השם אז ביהושע להיות לנביא לישראל אחרי מות משה עם מה שהשפיע לו משה מהשלימות להכינו אל זה, כמו שהתבאר שם. ולזה הוא מבואר, כי בימי משה לא נצטרכו ישראל לנביאות יהושע, ולזה ביאר הכתוב כי אחרי מות משה עבד ה' אז דבר השם אל יהושע אלו הדברים לא קודם זה והנה קרא יהושע בן נון משרת משה להעיר שהסיבה היתה בהגעתו למדרגת הנבואה היותו משרת משה, כי מפני זה היה תמיד עמו ולמד מחכמתו ומהנהגתו בכל פעולותיו מה שלא היה דרך לתלמיד שאינו משרת ללומדו, ולזה אמר: פה אלישע בן שפט אשר יצק מים על ידי אליהו וזה ממה שיורה כי גדולה שמושה יותר מלמודה כמו שביארו רבותינו ז"ל.

[א, ב]
משה עבדי מת -
ראוי שיובן מזה כי עבור ישראל את הירדן הזה לא הסכים השם יתברךשיהיה בחיי משה כי הוא יתברךגזר עליו שלא יעבור את הירדן לסיבה התבארה בתורה ולזה נתאחר זה עד מות משה כי אין מלכות נוגעת בחברתה אפילו כמלא נימא, ואולי נתחברה לזה סיבה אחרת, וזה כי כבר נתבאר בספר שופטים כי עזב יהושע מהגוים ההם אומות למען נסות בם את ישראל השומרים הם את דרך ה' ללכת בם כאשר שמרו אבותם אם לא והנה אפשר כי ישראל לא היו ראויים שתגיע להם זאת ההצלחה על ידי משה, כמו שכיון משה מתחלת הענין בצאתם מארץ מצרים, וזה שאם היו אלו המלחמות נעשות על ידי משה היה משיג אל אלו האומות בכללן כליון חרוץ לעוצם מעלתו ותוקף הנפלאות הנעשית על ידו, ולזה תמצא בסיחון ועוג שנלחם בהם משה, שלא נשאר בהם שריד ופליט, ולהיות ישראל בלתי ראויים לכמו זאת ההצלחה, כמו שהתפרסם מדבר המרגלים, לא זכו אל שתהיה זאת המלחמה על ידי משה, והיתה על ידי יהושע, ולא היה כחו כל כך, ולזה נתעצל באלו המלחמות כמו שהתבאר במה שיבוא, עד שהפריד המות בינו ובין השלמת המלחמות ההם. וממה שיעיד על שזה העונש השיג משה בעון ישראל מה שאמר במשנה תורה: גם בי התאנף ה' בגללכם.

[א, ז]
והנה הזהירו השם יתברך לבלתי נטות מדרכי התורה ימין ושמאל, רצה לומר שלא יוסיף לדבריה ולא יגרע מהן והנה נראה כי הנטיה לימין הוא כשיוסיף על דבריה והנטיה לשמאל כשיגרע מדבריה.

[א, ח]
והזהירו גם כן שלא יתרשל מהעיון בה כי התלמוד מביא לידי מעשה בחלק המעשיי ממנה ולזה אין ראוי שיקצר האדם מלעיין בדברים המעשיים ממנה ויחשב כי די לו שיעשה המצות המעשיות ההם כי העיון בדברי תורה בזה יתיישר בשלמות אל המעשה, עם שזה יעמידהו על סוד זאת המצוה והתכלית המכוון בה. ואולם העיון בחלק העיוני מהתורה, שלא יישיר למעשה הוא ממה שאין ספק בו שאין ראוי שיקצר האדם בו, כי הוא השלם שבפנים להיישיר המעיין בו אל השלימות האינושי, כמו שביארנו בביאורנו לדברי תורה, והנה אמר: כי אז תצליח את דרכך ואז תשכיל להעיר כי ההולך בדרכי התורה ומעיין בה לפי מה שאפשר, הוא מושגח מאתו יתברך ויחילו דרכיו בכל עת.

[א, ט]
וצוהו שלא יירא מהלחם בגוים ההם ואם היו חזקים מאד, אבל יהיה לבו בטוח בה', אשר יעדו שכבר ינצח אותם.

[א, י –יא]
ויצו יהושע את שוטרי וגו'. אחשוב שזה הענין היה אחר ששלח יהושע המרגלים והעד על זה שכבר נתחבאו המרגלים ג' ימים ובאו לפי פשטי הכתובים, כי ביום הד' ולמחרת היום הרביעי השכים יהושע וכל ישראל ובאו עד הירדן ולנו שם טרם יעבורו.
ויתכן עוד כי ביום ההוא בעינו, שצוה יהושע שוטרי העם הזה שלח המרגלים, והנה לא היה היום ההוא ממנין שלשת ימים שזכר כי הוא אמר: בעוד שלשת ימים רצה לומר אחר היום ההוא, והנה בתחלת היום החמישי ליום ההוא נשלמו אלו השלשת ימים והנה בעצם היום ההוא באו המרגלים לבית רחב ולנו שם הלילה ומה שאמרה: ונחבתם שמה שלשת ימים רוצה לומר עד היום השלישי לנסיעתן וכן מה שאמר ויבואו ההרה וישבו שם שלשת ימים עד שבו הרודפים רוצה לומר עד היום השלישי ויהיה חסר מלת עד וכמוהו ימצאו רבים כמו שבארנו בביאורנו לדברי תורה באמרו ארבעים יכנו שהרצון בו עד ארבעים, וכן מה שאמר: ומושב בני ישראל וגו' שהרצון בו עד ארבע מאות ושלשים שנה וכן מה שאמר: תספרו חמשים יום הרצון בו עד חמשים יום.

בעוד שלשת ימים וגו' -
הרצון בו זולת היום שהוא בו, ואחר שיעברו אחריו שלשה ימים שלמים יהיה להם כן ולזה אמר אחר זה ויהי מקצה שלשת ימים וגו' להורות כי הרצון בזה אחר עבור שלשה ימים והנה נתאחר הענין עד הבקר כדי שיתפרסם לישראל עוצם המופת הזה ויראו זה בעיניהם.

[א, יב-יז]
והנה צוה לראובני ולגדי ולחצי שבט המנשה שיקיימו התנאי שהתנה להם משה בתתו להם הארץ אשר מעבר הירדן לפאת מזרח, וזכר שכבר הסכימו לשמוע אל דבריו באופן שהיו שומעין לדברי משה, ושמי שיעבור על מצותו יומת, כי כן יעדה התורה בהעובר על דברי הנביא, וכל שכן יהושע שהיה מלך ונביא.

פסוק יח
והתרו לו רק חזק ואמץ רוצה לומר שיתחזק להתנהג ככל דברי התורה כי אם יצום לעבור על דבריה לא ישמעו אליו אלא אם היה זה לפי שעה, וזה שהוא והם מחוייבים לחזוק התורה, או ירצה באמרו חזק ואמץ - שיתחזק ויתאמץ על הנהגת העם בחריצות ולא יעזוב הנהגתם, כי העם לא יתכן שיהיו זולת רועה כמו שאמר משה: ולא תהיה עדת ה' כצאן אשר אין להם רועה.