[י, א]
אדוני צדק מלך ירושלם –
מצאנו שמו בתורה מלכי צדק, וידמה שכל מלכי ירושלם היה שמם מלכי צדק או אדני צדק כי הכל ענין אחד, כמו שהיה שם מלכי מצרים פרעה.

[י, ה-ט]
והנה זכר כי חמשת מלכי האמורי... הם וכל מחניהם חנו על גבעון וילחמו עליה. וכבר שלחו אנשי גבעון ליהושע שיעזרם, כי ראוי לאדון שיציל עבדיו מיד הנלחמים עליהם. וידמה ששאל יהושע את פי ה' על זה, ועלה מן הגלגל הוא וכל עם המלחמה עמו וכל גבורי החיל וכבר אמר השם יתברך אל יהושע קודם זה, בשאלו את פיו על דבר זאת המלחמה, שלא יירא מהמלכים האלה וממחניהם כי בידו יתנם, והוא מיהר לבא עליהם כל הלילה.

[י, י-יא]
ויהומם ה' לפני ישראל ויכם -
ישראל מכה גדולה בגבעון וירדפם דרך מעלה בית חורון ויכם עד עזקה ועד מקדה ויהי בנוסם מפני בני ישראל נלחם ה' בם מן השמים והמית מהם באבני הברד יותר מאשר הרגו בני ישראל בחרב.

[י, יב-יד]
אז ידבר יהושע לה' –
יש בזאת הפרשה יש ספקות רבות ראוי לעיין בהם:
האחד הוא, שאם היה שהשמש עמד ובטל מהתנועה הנראית לנו, הנה היה זה המופת יותר נפלא לאין שיעור מהמופתים שנעשו על ידי משה, וזה כי המופתים ההם היו בשנוי טבע הנמצאות השפלות, לשנות ענין סדורם, כי בהם בעצמם מחסרון הסדר והיושר מה שלא יעלם.
ובכלל הנה זה ממה שאין צריך ביאור למי שיעיין באלו העמוקות וכבר ביארנו זה באופן שלם בשישי מספר מלחמות ה’ (ב' יב). ואם היה הענין כן, הנה זה סותר מה שאמרה התורה שלא קם נביא עוד בישראל כמשה לכל האותות והמופתים אשר עשה משה לעיני כל ישראל, ואם אמרנו שכבר נעשה כמו זה המופת על ידי משה, ואם לא נזכר בתורה כמו שאמרו קצת רז"ל, הנה נשאר זה הספק בעינו, כי כבר היה שוה לו יהושע בגדול שבמופתים הנעשים על יד משה רבינו עליו השלום, עם שאם היה הענין כן, היה ראוי שלא תשתוק התורה מלספר זה המופת הנפלא, כי אנחנו נראה מכוונת התורה לפרסם ענין המופתים והנפלאות, כי זה ממה שיבוא להאמין בשם יתברך. כמו שנזכר בתורה בענין המופתים שנעשו לפרעה, אמר: ולמען תספר באזני בנך וגו' וידעתם כי אני ה'. ועוד כי כבר יראה מפשטי אלו הדברים שלא נתבטל השמש מהתנועה ולא הירח, וזה יתבאר מפנים.
מהם - מה שאמר ולא אץ לבוא רצה לומר שלא מהר לבוא, וזה לא ישלול ממנו התנועה, אבל ישלול ממנו מהירות התנועה, והמאמר שזה דרכו יחייב לו התנועה, בכמו אלו המאמרים השלמים אשר ידובר בהם בדברים מדרך מה הוא.

ומהם - מה שאמר: שמש בגבעון דום וירח בעמק אילון ולא אמר שמש דום וירח, אבל לקח להם מקום רחב היו נראים אז אל המקום ההוא, והוא מבואר שמי שישלול התנועה מהמקום הרחב לא ישלול התנועה במוחלט, כי כבר אפשר שיתנועע במקום רחב ההוא, וכבר יחייב זה המאמר בכמו המאמרים השלמים לשמש ולירח התנועה.

והמשל שמי שיאמר, שפלוני עמד בארצו כך וכך ימים, הנה לא יתחייב מזה אלא שלא יצא מארצו, אבל שכבר יתנועע בארצו, או לא יהיה זה המאמר מדרך מה הוא, כי יחוייב למי שישלול ממנו התנועה, שיאמר שלא יתנועע, לא שלא יצא מארצו, וזה מבואר למי שעיין בסדרים ההגיונים אשר למלאכת המופתות.

ומהם - מה שאמר: ולא היה כיום ההוא לפניו ואחריו לשמוע ה' בקול איש כי ה' נלחם לישראל - הורה בזה כי זה המופת הוא בענין המלחמה בעצמותה, ואם היה זה המופת בעמידה מהתנועה, לא היה לו רושם בענין המלחמה כלל.

ומהם - כי יתבאר מדבריו כי השם יתברך לא יעשה מופתים כי אם לצורך, או לקנות דעות אמיתיות, ולא נזכר בכאן רושם בזה המופת באחד מאלו הצדדים.

ומהם - שכבר התבאר בספר מלחמות ה’ (מאמר ו, ב, יב) כי המופת לא יהיה על יד נביא באלו הנמצאות העליונים, רצה לומר הגרמים השמימיים, ולזה הוא מבואר, שלא היה זה המופת בזה הענין אשר יחשב בתחלת המחשבה שהיה בו המופת בזה הספור, ואם יספק עלינו מספק על מה שהשרשנו בזה, ויאמר שכבר נראה שיעשה המופת על ידי נביא בשנוי סדר תנועת הסדר, והוא מה שאמר ישעיה לחזקיה באומרו: מה אות כי ירפא ה' לי ועליתי ביום השלישי בית ה' ויענהו: הלך הצל י' מעלות אם ישוב הצל אחורנית י' מעלות והוא מבואר שתנועת הצל לא תהיה כי אם בתנועת השמש, ולזה יחוייב מזה שנוי סדר תנועת השמש?!
אמרנו לו כי כשיעיין היטב במאמרים שבאו בזה המקום, יתחייב שלא היה זה המופת בשהשתנה סדר תנועת השמש, וזה שכבר ענה חזקיה: נקל לצל לנטות עשר מעלות ואם היה בסדור שינוי תנועת השמש, הנה איך יתכן שנאמר שזה יהיה נקל?
הנה איך שישתנה זה הסדור הוא ענין נפלא מאד, ולזה ראוי שנבאר הדברים ההם, ויתבאר זה מזה מה היה ענין המופת ההוא, ונאמר כי ידמה לפי הנראה לנו, שכבר שם ישעיה הבחירה בזה המופת לחזקיה, ואמר שזה האות יהיה באחד מב' דרכים:
האחד בשילך הצל י' מעלות יותר על מה שהלך בזולת זמן, או שישוב הצל אחורנית י' מעלות, והוא מבואר שאם היה זה המופת בשתשתנה תנועת השמש היה מופת זה שווה איך שיהיה מאילו הדרכים, אלא שכבר נתבאר מתשובת חזקיה שלא היה זה מופתבשתשתנה תנועת השמש מסדורה, כמו שזכרנו. ולזה הוא מבואר, שזה המופת היה בזולת שנוי סדר תנועת השמש, וזה יהיה לפי מה שאומר, והוא שכבר יתבאר בחוש שכאשר יהיו עננים תחת השמש באופן שירשם בהם ניצוצו, וירוצו, הנה הם יראו שיהיה השמש בזולת מקום שהוא, עם שכבר יראה אז נטות צל השמש שיעור רב במעט זמן, למזרח או למערב, לצפון או לדרום, לפי מצב העננים ההם וצד תנועתם.
וזה ממה שאין בו ספק, כי תמיד יראה זה מן החוש בזה האופן, ולזה ידשמה שכבר היה המופת הזה בחידוש עננים תחת השמש בזה האופן. ולפי שכבר ראה חזקיה אז מהעננים שהיו תחת השמש ומצד תנועתם, שנקל לצל לנטות עשר מעלות יותר על מה שהלך, שאל שיהיה הענין בהפך מה שהיה נראה שהיה נכון אז מצד תנועת העננים ההם ולזה שאל שישוב אחורנית הצל עשר מעלות, כי לזה האות יצטרך להפוך לרגע צד תנועת העננים ההם באופן שישוב הצל אחורנית עשר מעלות.

והנה בספר ישעיה אמר: ותשב השמש עשר מעלות במעלות אשר ירדה, רצה לומר לפי החוש ענין מופתי היה בצל, כמו שנזכר שם אמר: הנני משיב את צל המעלות ובכאן הותר זה הספק.
ואם ירצה אחד על כל פנים שיהיו אלו המופתים בשנוי סדר תנועת השמש, לא אקפיד עליו בזה, ומי יתן וכל טועה לא יטעה יותר מזה השעור, כי זה מגדיל לפי מחשבתו עוצם השם יתברך ויכלתו, ואחר שנתישב זה, הנה נשוב לבאר דברי זאת הפרשה, ואומר שמאמר יהושע היה, שטרם שיסור השמש מהיות על גבעון, והירח מהיות על עמק אילון, תשלם נקמת גוי אויביו, אבל קצר הכתוב בזה ויורה על זה מה שאמר אחריו: וידום השמש וירח עמד עד יקום גוי אויביו, והרצון בזה שכבר דמם השמש בגבעון וירח בעמק אילון עד שנשלמה זאת הנקמה, וזה היה ענין נפלא כי לא די שיעד שינקמו ישראל מהקמים עליהם, אבל יעד עם זה שזאת הנקמה תשלם בזמן קצר כזה, ולזה אמר: ולא היה כיום ההוא לפניו ואחריו לשמוע ה' בקול איש כי ה' נלחם בישראל ולזה היו יכולים להשלים הנקמה בזה הזמן הקצר, כי יד השם יתברך לא תקצר.
ואמר: לשמוע ה' בקול איש, לפי שלא יעדו השם יתברך שתשלם זו הנקמה בזה הזמן הקצר, אבל השם יתברך שמע לקולו בזה על דרך: מקים דבר עבדו ועצת מלאכיו ישלים.

[י, יג]
והנה ספר הישר אחשוב שהיה נקרא כך, ואבד עם הגלות, וכבר רבו בו הפירושים לרבותינו ז"ל וראוי שתדע כי השמש יחדש היום, ולזה נאמר שהיום ירד מאד כשקרב השמש לערב, כי אז יחלש אור השמש, ומה שיהיה בו אור השמש יותר חזק, ואז יקרא בעבור זה היום תמים, כי הוא אז על שלמותו וחוזק אורו. ואלם שהאור מתחזק מזריחת השמש עד עת היותו בחצי השמים, הנה זה מבואר בנפשו מן החוש, וזה יתבאר גם כן ממה שאמר: וארח צדיקים כאור נוגה הולך ואור עד נכון היום רצה לומר, שאורו יוסף עד נכון היום, כן ארח צדיקים מתישר תמיד אל תוספת השלמות, והוא מבואר שבעת היות השמש בחצי השמים, לא תוכר בו ירידה כי אם בעת ארוך, וזה מבואר מאד למי שעיין בחכמת התכונה עיון מעט, וזה יתבאר גם כן מצד כלי המבט, כמו האצטורלב ורביע העיגול, כי אז לא תוכר לשמש ירידה באלו הכלים בכמו חצי שעה, ולזה אמר שכבר עמד השמש אז בחצי השמים, כי כן היה מחויב, כי הם היו אצל גבעון והיו רואים השמש על גבעון, ולא מהר השמש לרדת כמו שדרך היום התמים שלא ימהר השמש לרדת בו, ואחשב שאורך גבעון היה ממזרח למערב, ורחבה היה צר כדרך הרבה מהמקומות, ולפי שלשמש יראו שתי תנועות באופקים הנוטים המיושבים:
האחת ממזרח למערב וזאת התנועה תוכר מאד לשמש אצל חצי היום.
והשנית מדרום לצפון וזאת התנועה בלתי נכרת מצד לשמש אצל חצי היום למיעוט שיעור ירידתו הנה זכר שמצד הנטייה הנראית לו מצד הירידה לא יצא שלא יראה כנגד גבעון, ואף על פי שהיה רחבה צר כי לא מיהר לבוא כמשפט ענין השמש אצל תמימות היום, והוא אצל חצי היום. ובכאן נשלם ביאור דברי זאת הפרשה והותרו הספקות הנופלות בה.

[י, טו-כז]
וזכר אחר זה חריצות יהושע בענין זאת המלחמה למהר להחרים אלו הגוים, ושכבר הגיע לישראל מעולם ההצלחה שכלם שבו בשלום, לא הוכה אחד מהם, ולא השתדלו האויבים להכות אחד מהם, כי נפל פחדם עליהם, וזהו אומרו על צד המשל לא חרץ לבני ישראל לאיש את לשונו.

וצוה יהושע לקציני אנשי המלחמה שהלכו אתו שישימו רגליהם על צוארי מלכים האלה, למען ייראו הנשארים מלהלחם בישראל, ולזאת הסיבה תלם על חמשה עצים, והושיבום במערה ושמו אבנים גדולות על פי המערה, עם שזה היה מזכיר לישראל ענין המופת שנעשה בזאת המלחמה.

[י, כח-מג]
עוד זכר, שכבר לכד יהושע מקדה ולבנה ולכיש ועגלון וחברון ודביר, באופן שהכם יהושע מקדש ברנע ועד עזה ואת כל ארץ גשן עד גבעון, בזמן קצר מדובק באין הפסק, וזהו אומרו: ואת כל המלכים האלה ואת ארצם לכד יהושע פעם אחת, ואחר שב יהושע וכל ישראל אל המחנה הגלגל כי שם היה המשכן כמו שזכרנו.