[יא, א-ה]
עוד זכר שכאשר שמע זה יבין מלך חצור, שלח אל יובב מלך מדון ואל מלך שומרון ולמלכים רבים זולתם, להתקבץ יחד ולהלחם עם ישראל, כדי שלא יפלו בידם אחד אחד כמו שעשו שאר המלכים ובאו עם רב כחול אשר על שפת הים להלחם עם ישראל.

[יא, ו]
ויעד השם יתברך ליהושע שלא יירא מהם ומהמונם, כי כעת מחר יתנם השם יתברך דמחללים לפני ישראל. וצוה לעקור סוסיהם ולשרף מרכבותיהם, שלא יקחום ישראל ויבטחו בם בענין המלחמות ושלא יאמרו שכחם ועוצם ידם עשה להם את החיל, אבל יהיה מבטחם בשם יתברך ויתבאר להם כי הוא מנצח הגוים האלה ולא הם.

[יא, י-יד]
וזכר אחר זה שכבר לכד יהושע את חצור ושרפה, כי ממלך חצור היתה התחלת זאת המלחמה והנה כל העם אשר בה לא השאיר כל נשמה, ואת כל ערי המלכים האלה ואת כל מלכיהם כלם לכד יהושע ויכה האדם אשר בהם, לפי חרב עד השמידם אותם לא השאירו כל נשמה.

[יא, יח]
וזכר כי ימים רבים עשה יהושע את כל המלכים האלה מלחמה, וזה לאות שכבר נתעצל יהושע והזכירם בענין זאת המלחמה, ובראשונה היה משתדל בה בזריזות, ולזה אמרו רז"ל: שכבר עשה זה להאריך חייו, כי כבר ייעדו השם כי הוא ינחיל לישראל את הארץ.

[יא, יט]
וזכר שלא היתה עיר אשר השלימה את בני ישראל בלתי החוי יושבי גבעון שהשלימו עמהם בערמה, כמו שזכר. וזה מורה, כי אפילו שבעה עממין, אם השלימו עם ישראל, היה מחייב להם שלא יהרגום, אבל יקבלו על עצמם להיות להם למס ועבדום. ולזה הוא מבואר, כי מה שאמר בפרשת שופטים: כי תקרב אל עיר להלחם עליה לתפשה הוא כלל לכל עיר, הן שתהיה משבעה עממין או מזולתם, ואולם ההבדל בזה בין שבעה עממין ובין זולתם, הוא שאם לא ישלימו והיו משבע עממין שלא יחיו כל נשמה, ואם יהיו מזולתם, יחיו להם הנשים והטף.

[יא, כא-כב]
עוד זכר שכבר הכרית יהושע הענקים וכו' והנה נזכר במה שיבא כי כלב בן יפונה הכרית הענקים מן חברון, ועתניאל בן קנז לכד דביר, וזה בלתי סותר למה שבכאן, כי הכל היה מיוחס ליהושע, כי הוא היה הראש המנהיג אותם בזה.

[יא, כג]
והנה נזכר אחר זה כי כבר נשאר הרבה עדין מן הארץ לרשתה, אלא שעם כל זאת כבר חלקה להם יהושע בנחלה לישראל לשבטיהם כמו שזכר אחר זה, וזכר עם זה שהארץ שקטה ממלחמה, כי לא היו נלחמים עם ישראל ולא ישראל עמם, ואף על פי שכבר נשאר הרבה מן הארץ לרשתה.

ואולם התועלות המגיעים מזה הספור הם אלו.
התועלת הראשון במצות – והוא, מה שזכר מבנין המזבח בהר עיבל, ומה שנלוה בזה ממה שנצטוו לעשות שם, כמו שנזכר בפרשת כי תבא, והנה התועלת בזו המצוה היא להוסיף אזהרה לישראל בענין שמירת התורה, ולזה נכתבה שם ובאה שם הברכה למול הר גריזים למי שיקימה, והקללה למול הר עיבל למי שיסור ממנה, כי בזה הישרה אל שתדבק בשלמות ההשגחה האלהית בישראל, ויהיו מפני זה יותר ראויים לירושת הארץ.

והתועלת השני והוא במידות – והוא, שראוי לאדם להתישב בדברים שיעשה אותם, שלא למהר בעשייתם בזולת עצה, ואע"פ שכבר יראה בתחלת המחשבה שהענין ההוא ראוי שיעשה, הלא תראה מה שקרה לישראל עם יושבי גבעון, מפני שמהרו לכרות להם ברית טרם ששאלו את פי ה', כי כבר השיגה להם החרטה אחר זה, כי זה ממה שהביאם לעבור באופן מה ממה שצוו בתורה, שלא לחיות כל נשמה מהערים הקרובות אם לא מהערים הרחוקות אשר לא מערי הגוים האלה רצה לומר מז' עממין.

התועלת השלישי והוא במצות – והוא, כי השבועה אשר לפי הדין אינה שבועה, כגון זאת, לפי שהיתה שבועה בטעות, עם שכבר היתה באופן מה לעבור על דברי תורה, ראוי שתקויים עם מי שאינו מאנשי אומתינו, כדי שלא יהיה שם חלול השם. ואולם הכבידו ענין עבודתם כמו שזכרנו, לתת להם גמול מה על מרמתם.

התועלת הרביעי והוא במידות – והוא, שראוי לאדון להשגיח על עבדיו להצילם מיד הקמים עליהם, הלא תראה איך התנהג יהושע עם אנשי גבעון, ואף על פי שכבר רמו אותו, לעזור להם כנגד ה' המלכים הקמים עליהם.

התועלת החמישי הוא לפרסם ענין הנפלאות שעשה אז השם לישראל בזאת המלחמה, עד שכבר המית מהם באבני הברד יותר ממה שהרגו ישראל בחרב, ושתוך הזמן הקצר שהגביל יהושע נשלמה נקמת גוי אויביו, להורות כי ה' נלחם לישראל, ולפרסם זה המופת והשארות זכרו צוה שישיבו ה' המלכים תוך המערה ולשום אבנים גדולות על פי המערה, להעיר כי לנחץ ענין המלחמה הזאת לא רצו להמתין שיוציאו המלכים האלה משם, אבל שמו אז על פי המערה אבנים גדולות ונשארו שם אנשים לשמרם בדרך שלא יאחרו ענין המלחמה הזאת, וימהרו לרדוף אחר הנשארים קודם שיבאו אל עריהם, בדרך שתשלם הנקמה תוך העת שהגביל יהושע.

התועלת הששי והוא במידות - שראוי לאדם בהיותו ביום טובה שישמח בו, רצה לומר שכאשר יראה היותו מצליח במעשיו, ראוי שימהר ויחיש מעשיו, ולא ימתין לעשות מה שיוכל לעשות ביום אחד למחרת היום ההוא, כי לא ידע מה ילד יום. ולזה תמצא שספר איך עלה הענין ליהושע בהשתדלותו בזריזות בענין המלחמה, עד שכבר זכר שבפעם אחת נצח יהושע מלכים רבים ואת ארצם, והם עשרים מלכים שנזכרו בענין הלא קודם מלך חצור ואחר זה כשהתרשל בזה לא נצח בימים רבים כי אם י"א מלכים שתמצא ממלך חצור, ואחר זה כשהשתדל בזה לא ניצח בימים רבים כי אם אחד עשר מלכים שתמצא ממלך חצור עד סוף זכר המלכים ההם. ולו היה משתדל יהושע בזריזות אולי היה מכלה כל הגוים האלה אשר הוא בסוף הענין לישראל לפח ולמוקש.