[טו, ח]
ועלה הגבול גי בן הנם אל כתף היבוסי מנגב היא ירושלם. ידמה מזה המקום שירושלם לא נתחלקה לשבטים, ואולם מה שאמר אחר זה ואת היבוסי יושבי ירושלם לא יכלו בני יהודה להורישם וישב היבוסי את בני יהודה בירושלם יורה שירושלם היתה מנחלת בני יהודה, כי לא אמר לא יכלו בני ישראל להורישם, אך אמר לא יכלו בני יהודה להורישם, וממה שאמר בנחלת בנימין, במנין עריהם אשר נפלו להם בנחלה, וצלע האלף והיבוסי היא ירושלם ידמה כי ירושלם היתה מנחלת בני בנימין ולזה נפלה המחלוקת אם נתחלקה ירושלם לשבטים אם לא.

[טו, כ-סג]
כבר יפול ספק במה שנזכר בכאן מנחלת בני יהודה, שאחר כך נתנו קצת מעריהם למטה שמעון, וזכר הסיבה בזה כי היה חלק בני יהודה רב מהם וינחלו בני שמעון בתוך נחלתם איך יתכן?
והנה היתה זאת החלוקה כלה בגורל על פי ה', האם נעלם ממנו דבר עד שינתן בתחלה לשבט יהודה יותר מהראוי, ואחר כך כשראה שלא הספיק הוכרח לתת לשבט שמעון מנחלת בני יהודה?
הנה זה לא יתכן שידומה לזה האופן.
ואנחנו נאמר בהיתר זה הספק, כי תוך גבולות נחלת בני יהודה שהיו מכוונים מאת השם יתברך היו מן הערים יותר מן הראוי להם, ולא נפלו כל הערים ההם לבני יהודה, אך נמנו מפני היותם כלם בתוך גבולותיהם, ואחר זה ביאר מה שהיה מאלו הערים לשבט שמעון, ובזה נתקיים מה שאמר בתורה: אחלקם ביעקב ואפיצם בישראל כמו שבארנו שם.