[יז, יד]
והנה זכר שנחלת בני יוסף באה יחד, עד שכבר נכללה בגבולות אחרים כמו שנזכר פה, וזכר אחר זה שכבר נתרעמו מזה ליהושע ואמרו לו: מדוע נתת לנו נחלה גורל אחד וחבל אחד ואני עם רב עד אשר עד כה ברכני ה' ולכן יתכן שיתוסף זרעם מאד בזה האופן עד שלא תכילם הארץ שנפלה להם בנחלה, והנה יתבאר אופן רבויים מהמספר הנזכרים בפרשת פינחס, שכבר היו יותר ממטה ראובן ושמעון, ובזה נתקיים מה שאמר יעקב: אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי כמו שביארנו במקומו, או ירצו בגורל אחד גורל מוגבל, שלא יתכן להם להרחיבו במה שעתיד.

[יז, טו]
והשיב להם יהושע מה שראוי שיתפייסו בו והוא שבתוך נחלתם בעצמה יתכן להם להרחיב גבולם, וזה שבהר ההוא היה יער גדול, ואם יכרתו העצים אשר בו יתכן להם לשבת בו.

ועוד אמר להם, שיפנו בארץ הפריזי והרפאים הסמוכים להם, וילחמו עמהם ויירשו ארצם, אם לא יספיק להם הר אפרים עם יערו.

[יז, טז]
וענו בני יוסף: לא יספיק לנו ההר עם יערו, ומה שאמרת לנו להלחם עם הפריזי והרפאים, הנה לא נוכל כי רכב ברזל בכל הכנעני היושב בארץ העמק לאשר בבית שאן ובנותיה ולאשר בעמק יזרעאל.

[יז, יז-יח]
והשיב להם יהושע: הנה באמת עם רב אתה וכח גדול לך מצד הרבוי אשר אתה מתרבה תמיד, ולזה הוא מבואר, שמה שנתתי לך איננו גורל אחד מוגבל שלא יתכן הרחבתו. וזה כי הר יהיה לך תוכל להרחיב את גבולך בו כי יער הוא ובראתו וזה ממה שיתכן לך בקלות מצד היותך עם רב, והיה לך עוד תוצאות ההר ההוא, ותרחיב גבולך מהצד ההוא, כי תוריש את הכנעני מצד כחך הגדול, והמלחמה עמו לא יתכן לזולתך משאר השבטים, לפי שרכב ברזל לו וחזק הוא, אך אתה תנצחהו כי עם גדול אתה וכח גדול לך.