רלבג ליהושע פרק ב
[ב, א]
וראוי שנעיין בהתר ספק מה יקרה בענין הצוואה שצוה יהושע שוטרי העם ושלחו המרגלים מה ענין אלו המרגלים?
והנה איך שתהיה תשובתם בבאם לא ימנעו מלבוא בארץ לרשת אותה, כי כבר יעד להם יהושע כי בעוד שלשת ימים יעברו את הירדן לבא לרשת את הארץ?
ואם אמרנו שכבר שלח המרגלים קודם זה הנה יקשה גם כן למה לא סמך יהושע על דברי השם יתברך שהבטיחו שלא יתיצב איש בפניו כל ימי חייו ולמה הסכים לשלוח מרגלים עם מה שהתפרסם לו מה שהגיע מהתאחר במדבר לישראל על דבר המרגלים אשר שלח משה?
ואנחנו אומרים בהתר זה הספק ששלוח המרגלים הוא על התר שני דרכים:
הדרך הא' לחקור אם יתכן שישתדל להלחם בעם אשר הם שלוחים לרגל ארצם אם לא יתכן זה, כאילו תאמר שיחקרו מהעם היושב בה
המעט הוא אם רב החזק הוא הרפה, ומה הערים הבמחנים אם במבצרים והנה פרי זה הרגל הוא אם בהמשך אל המלחמה, או התרחק ממנה, לפי מה שיספרו המרגלים.
ואולם הדרך הב' הוא לחזק לב העם הנלחמים לבד, כמו שנתפרסם מענין גדעון בן יואש כי היה סומך בדברי השם יתברך אחר שעשה לו אות שהוא יעזור עמו והנה הגיע מדרגתו בכחו בה' יתברך עד שכבר שלח החיל הבא אליו מישראל להלחם עם מדין, ולא השאיר מהם כי אם שלש מאות איש בדבר השם יתברך ועם כל זה, לחזק לבו על דבר המלחמה צוהו השם יתברך שירד אל המחנה הוא ופורה נערו וישמע מה ידברו, ואחר תחזקנה ידיו. והנה שמע שם מה שחזק לבו לבוא בקשרי המלחמה, וכן היה בשלוח המרגלים בזה המקום, כמו שנבאר, רצה לומר שלא היה שלוחם רק לחזק לב יהושע והעם, כשישמעו שנפלה אימת ישראל עליהם וכי נמוגו כל יושבי הארץ מפניהם, ואחר שהתיישב לנו זה הנה נבאר דברי זאת הפרשה לפי מנהגנו ונאמר כי מלת
חרש תאמר בפנים רבים, המכוון ממנה פה, לפי מה שאראה הוא מענין
אל תחרוש על רעך חורשי און שהוא מענין מחשבה הרצון בזה שכבר שלח יהושע
שנים אנשים מרגלים מחשבת אנשי הארץ, רצה לומר שיחקרו אם נפלה אימת ישראל עליהם ואם נמוגו מפניהם כי בזה יתחזק מאד לב אנשי המלחמה. ולזה תמצא שהם לא רגלו הארץ ואת יריחו כי אם בזה האופן, לפי שכבר באו שם בלילה, ובלילה בעצמה יצאו משם, אחר שנתפרסם להם על פי רחב מחשבת הארץ, ושכבר נמוגו כל יושבי הארץ מפניהם וזאת היתה ג"כ תשובתם ליהושע, אמרו:
כי נתן השם בידינו את כל הארץ וגו' ולו היתה כונת יהושע שירגלו הארץ באופן הראשון היה ראוי שיאמרו ליהושע שלא יכלו לרגל את הארץ כי בלילה באו ובלילה ההוא הוכרחו לצאת משם ולזה הוא מבואר שהכוונה ברגולם היתה לרגל מחשבותם לבד כדי שיתחזק בזה לב אנשי המלחמה. ואולם יתחזק בזה לב אנשי המלחמה, כי זה המורך לב הוא הודעה מה יתבאר ממנה שזה מסודר להיות כן, כמו שביארנו בשני מספר
מלחמות ה’ ובביאורינו לספר איוב ולזה תמצא בהרבה מן האנשים שסביב העת אשר יובלו עברות להם שישיגם פחדם מה. והנה אמר להם יהושע שירגלו מחשבת אנשי הארץ בכללות, וביחוד מחשבת אנשי יריחו, וזהו מה שהזהירם לראות את הארץ ואת יריחו רצה לומר שיראו מחשבותם באיזה אופן שיתכן להם זה בו.
[ב, ב-ג]
והנה ספר שסופר זה למלך יריחו, והסתירה אותם רחב בחכמתה למלט את נפשה ונפש בית אביה, והנה נספר אחר זה, בזכרנו תועלותיה מה היה מאופן החכמה בדבריה.
[ב, ד]
ותצפנו
–
רצה לומר שצפנה כל אחד מהם במקום מיוחד שאם ימצא האחד ינצל השני והיה לה התנצלות בזה, לפי שכבר זכרה שהיה חשך בעת שיצאו, ולזה אפשר שיצא האחד ונשאר השני, והיא לא ידעה.
[ב, ח]
והיא עלתה עליהם
–
רצה לומר אצלם, כמו:
ועליו מטה מנשה, ויבואו האנשים על הנשים.
[ב, יא]
כי ה' אלהיכם הוא אלהים
בשמים ממעל ועל הארץ מתחת –
ולזה הוא שליט על כל אשר יחפוץ, וינצח מי שהיה במערכתו שלא ינוצח בהלחמו עם ישראל או שינצח.
[ב, יד]
אם לא תגידי
את דברנו זה –
הנה התנו בזה, לפי שכבר שאלה מהם שיתנו לה אות אמת להחיות כל בית אביה, והשביעה אותם על זה בה', והנה אם היתה מגדת דבריהם זה, היה אפשר שיתערבו עם בית אביה רבים מבני יריחו, ותכריחם שבועתם שלא להמית איש מהם, כי לא יתברר להם אי זה מהם הוא מבית אביה, עד שכבר היה אפשר שימלטו בזה האופן כל יושבי יריחו או יתערבו עם כל יושבי הארץ וימלטו כלם בסבת זה.
[ב, יז]
ויאמרו אליה האנשים נקיים אנחנו משבועתך
–
רצה לומר אנחנו רוצים להיות נקיים מזאת השבועה שלא תהיה לנו למכשול, ולזה אנחנו צריכין לסדר הענין באופן שנוכל להשמר בו מהכשל בה.
[ב, יח]
והנה אנחנו נותנים לך אות אמת, יוכר בו הבית הזה מזולתו, והוא
שתקשרי בחלון את תקות חוט השני הזה.
[ב, יט]
והנה אין שבועתינו, שנמלט ממות בית אביך, אם ימצא אי זה שיהיה מהם חוץ מהבית הזה, שאם נקשר בזה האופן, הנה יחוייב שנמלט כל יושבי יריחו או כל יושבי הארץ, אחר שלא יתברר לנו מי הם ממשפחתך, וזה דבר לא נוכל להסכים עליו, כי הוא סותר למה שצותה התורה עליו: שלא תחיה כל נשמה מאלו הגוים מהמקומות הקרובים ולא מהרחוקים אשר לא יסכימו להיות לנו למס, ולזה אנחנו מבארים, שאין אנחנו נקשרים להחיות כי אם הנמצאים בזה הבית.
[ב, כ]
ואם תגידי את דברינו זה
–
באופן שימלטו שאר יושבי העיר בזה הבית, כשתודיעי להם שכבר נשבענו להחיות הנמצאים בבית הזה בהכירנו זה, לא תקשרנו שבועתינו להחיות הנמצאים בבית הזה.
[ב, כג]
והנה שבו שני האנשים –
ביום הג' לשלוחם שהוא היום השני מהשלשה ימים שזכר יהושע במה שאמר:
בעוד שלשת ימים אתם עוברים את הירדן