[כב, א]
ואחר זכר, שכבר קרא יהושע לראובני ולגדי ולחצי שבט מנשה והזהירם מאד לשמור התורה, וברכם ושלחם לאהליהם בנכסים רבים ומקנה רב ובזהב ובכסף ובנחשת וברזל ובשלמות הרבה, כי חלקו שלל אויביהם עם אחיהם, וכן היה ראוי כי כן חלקו כל ישראל שלל הערים אשר באו להם לנחלה, כמו שנזכר בתורה.

[כב, י-טז]
עוד זכר, שבשובם לנחלתם מעבר לירדן בנו אצל הירדן מזבח גדול למראה, וחשבו ישראל שעשו זה להקריב עליו, ונקהלו שילה לעלות עליהם לצבא והיתה עצתם לשלוח להם תחלה פנחס בן אלעזר הכהן ועשרה נשיאים עמו מתשעת המטות וחצי המטה, לדעת מה זה ועל מה זה, ולהזהירם ולהוכיחם על זה, כי כבר הוזהרו בתורה מעשות במת ציבור זולתי משכן ה', וגם במת יחיד נאסרה מעת באו אל המנוחה ואל הנחלה.
והנה היה משכן שילה מנוחה כמו שנתבאר בסוף זבחים ובית עולמים היה נחלה, ולפי זה הענין היה מרד בה', כי הכונה בשלא יעבד השם יתברך כי אם במקום אחד הוא להורות על היותו אחד, כמו שביארנו בביאורנו לדברי התורה, וזה הפך מה שעשו ישראל כשנשקעו בע"ג עד שתמצא שכבר היו להם בתי עבודת אלילים בכל עריהם, אמר הנביא מספר גנותן: כי מספר עריך היו אלהיך יהודה הנה אמרו ישראל לעלות עליהם לצבא, להוכיחם על זה ולבער הרע מקרבם, כי זה מדרכי התורה, כמו שנתבאר בתורה בעיר הנדחת.
ולזאת הסיבה עלו ישראל לצבא על אחיהם על דבר פילגש בגבעה, והסיבה בזה, שישמעו הנשארים וייראו ולא יוסיפו לעשות הרע הזה, כי אולי ילמדו מזה הנשארים ויסתבכו כלם בזה הפועל המגונה. הלא תראה כי ירבעם בן נבט התחיל במרד, ונמשכו למריו כל מלכי ישראל הבאים אחריו, ונשקעו בו גם כן בסוף הענין מלכי יהודה, והיה זה סבת גלות ישראל מארצם ואבדן רבים מהם.

[כב, יז-יח]
ולזאת הסיבה אחשב שאמרו פנחס והנשיאים לבני ראובן ולבני גד ולחצי שבט המנשה המעט לנו את עון פעור אשר לא הטהרנו ממנו עד היום הזה ויהי הנגף וגו', ואתם תשובו היום מאחרי ה' והיה אם אתם תמרדו בה' היום ומחר אל כל עדת ישראל יקצוף.
והנה אמרו זה כי אולי זה העון משך לב קצת העם, עד שכמעט לא הטהרו ממנו עדין, כי קצתם למדו מזה ונסתבכו בחטא הסתבכות מה, כי זה דרך המרי.
ועוד כי הנגף היה בעדת ה' בעבור חטא היחידים - מצד התאחדות היו מתאחדים בו כלל העם יקרה עונש לכלל בעבור חטא היחיד, כמו שביארנו הסיבה בזה בעון עכן, ולזה יקרה שישובו היום מאחרי ה' ומחר אל כל עדת ישראל יקצוף, אם מפני ההתאחדות שיהיה סיבה לסור השגחות השם יתברך מהם, כמו שזכרנו במה שקדם, ויקרה מזה העונשים בכללם על חטא אלו השבטים, אם מפני המשכם אל החטא ולמדם קצתם מקצת.

[כב, יט]
ולזה אמרו: ואתנו אל תמרדו כי מרדם בה' יהיה מרד בחטא ויהיה מרד בהם, כי יראתם פן יספו בעונם. ומצד האחר היה מרד גם כן, וזה כי הפרטים הם תחת הכלל, ושם היתה סנהדרי גדולה אשר כל השבטים היו תחתיהם, ואם יפרדו מהם ימרדו בזה.

[כב, כא-לד]
והנה היתה תשובתם כי לא עשו זה לעולה ולא לזבח אך להיות להם לזכר כי הם מעם ה' ומארצו יצאו, והמעבר היה רק בינם ובין ארץ ישראל, ולזאת הסיבה קראו שם המזבח, כי עד הוא בינותינו כי ה' האלהים.
וישר הדבר בעיני פנחס ובעיני הנשיאים, וישבו מאתם אל בני ישראל וברכו בני ישראל את השם הנכבד ששמר אותם מעלות לצבא.