[כד, א]
עוד זכר אחר זה, שכבר אסף יהושע כל שבטי ישראל שכמה, והביאם שם בברית ה', כשקיימו וקבלו עליהם שנית לעבוד את ה', והנה עשה זה יהושע להוסיף להם אזהרה שלא יעבדו אלהים אחרים, כי נגלה לו מצד הנבואה כי סופם ללקות בזה. והנה יוסיף זה להם הרחקה מהמשך אחר העון הזה, כי הם בעצמם קבלו עליהם זה לפני האלהים, ולולי זה לא היה צריך לזה, כי במה שנקשרו ישראל במעמד הר סיני נקשרו אלו הבאים אחריהם.

[כד, ב-ז]
והנה זכר להם זה הנביא מה שאמר שהפליא חסדו השם יתברך לנו, והוא, כי מתחלה היו כל אבותינו עובדי ע"ג והיה מושבם בעבר הנהר, והשם יתברך לקח משם אברהם אבינו והביאו לארץ כנען, להיות הארץ ההיא נבחרת, כדי שיהיה זרעו יותר שלם.
והנה זכר כי הוליך אותו בכל ארץ כנען כי המקומות רבים מהנה היה, ובכלם באה אליו הנבואה להעיר על שלמות הארץ ההיא למי שהיה מוכן אל השלמות.
והנה זכר שנתן לו את יצחק ולא הזכיר שאר הבנים, כי ביצחק לבדו יקרא לו זרע, ואולם ביצחק זכר שנתן לו את יעקב ואת עשו ולא נמנע מלהזכיר עשו, לפי שהיה לו צורך להזכיר כי נתן לו את הר שעיר לירושה ונמנעו ישראל מלהלחם עמם עליה, כמו שנזכר בתורה, ואולם מבני אברהם לא היה אחד שהזהרתנו התורה מלהלחם עמם, וזכר שיעקב ובניו ירדו מצרימה, והוציאם משם השם יתברך ע"י משה ואהרן כאשר הרבה להכות את מצרים, ואחר זה רבו עליהם ורדפו אחריהם המצרים בחיל גדול וברכב ובפרשים והשיגו אותם חונים על הים, עד שלא יכלו לברוח מהם. והפליא השם יתברך חסדו עמהם ושם ענן חשוך מאוד בין ישראל ובין מצרים, וסבב שטבעו המצרים בים באופן שנזכר בתורה, והנה עיני קצת הדור ההוא רואות באלו האותות והמופתים אשר עשה השם יתברך במצרים ואחר זה ישבו במדבר ימים רבים בסבת המרגלים.

[כד, ח]
ואחר זה הביא אותם אל ארץ האמרי היושב בעבר הירדן והיא ארץ סיחון ועוג שני מלכי האמרי, ויירשו ישראל ארצם מצד העזר האלהי לא בחרבם ולא בקשתם.

[כד, ט-י]
ואחר זה השתדל בלק בן צפור להלחם בישראל כשקרא לבלעם בן בעור לקלל אותם ולא אבה השם יתברך לשמוע אל בלעם ויברך ברוך אותם והצילם השם יתברך מידו כמו שנזכר בתורה.

[כד, יא]
ואחר זה עברתם את הירדן ובאתם אל יריחו וירשתם אותה, ואחר זה נלחמו בהם בעלי יריחו והם מלכי האמרי והפרזי והכנעני והחתי והגרגשי החוי והיבוסי שנלחמו עם ישראל כמו שנזכר בזה הספר, וזה ממה שיורה שכל אחד מהמלכים ההם היה לו חלק מה ביריחו כמו שזכרו רז"ל.

[כד, יב]
והנה שלחתי לכם הצרעה, רצה לומר שחדש להם נזקין יוזקו בהן זולת חרב המלחמה.

[כד, יד]
ואחר שזכר כל הטובות שחנן השם יתברך את ישראל צוה אותם לירא את ה' ולעבוד אותו ולהסיר את אלהי הנכר מקרבם.

[כד, טו]
ולפי שידע מתכונתם אז שלא לעבוד ע"ג עם מה שמשך לבם אל זה בדברים אלו, אמר להם שאם רע בעיניהם לעבוד את ה' יבחרו להם אלהי אבותיהם אשר מעבר הנהר שהרחיקם השם יתברך מזה בכל עז, ולזה לקח את אברהם משם והוליכו את ארץ כנען, אם לעבד אלהי האמרי אשר הביאם השם יתברך לשבת בארצם, כשהורישום את ארצם.
והנה אמונותיהם הכוזבות ומנהגותיהם הפחותים היו סיבה שהקיאה הארץ אותם, כמו שנזכר בתורה כי ברשעת הגוים ההם ה' מורישם מפניהם, וזה היה גם כן סיבה להרחיק ישראל מאלהיהם לעבדם, והודיעם גם כן יהושע עם זה, שאם יבחרו לעבוד אלהים אחרים, לא יסכים עמהם, אך הוא וביתו יעבדו את ה' כדי להרחיקם עוד מלבחור בע"ג.
והנה היה ההשתדלות באלו כדי שיקבלו עוד הדור ההוא לפני האלהים שלא לעבוד ע"ג, כי זה היה ראוי שירחיקם יותר מהמשך אחר ע"ג אחרי מות יהושע, ועם כל זה לא נשמרו מזה, כמו שנזכר בראש ספר שופטים.

[כד, טז]
ויען העם וגו' –
וענה העם כי חלילה להם מעבוד אלהים אחרים עם ראותם הטובות והנפלאות שחננם השם יתברך.

[כד, יט-כ]
והנה להרחיקם עוד מעבוד ע"ג אמר להם כי אחר שיכנסו בעבודתו יתברך תקשה להם מאד עבודתו כי לא ישא לפשעיהם אם יסורו מאחריו לעבוד ע"ג אך יכלה אותם אחר אשר הטיב להם ולא אמר להם זה יהושע שיהיה הענין בבחירתם לסור מאחרי ה', כי כבר נקשרו בזה כל הדורות במעמד הר סיני, אך אמר להם זה להוסיף להם הרחקה מעבוד ע"ג, כמו שזכרנו, שם שכבר היה יודע מטוב תכונתם בעת ההיא שהם לא יסכימו בשום פנים לעבוד זולתי השם יתברך.

[כד, כב]
ואחר זה אמר להם יהושע שהם עדים בהם כי הם בחרו לעבוד את ה' להרחיקם יותר במה שאחר זה מעבוד ע"ג.

[כד, כג-כד]
ואמר להם שיסירו את אלהי הנכר אשר בקרבם ויטו לבבם אל ה' אלהי ישראל והוא אמר להם זה, שאם נפתה לבם בסתר מאחת העבודות האלו אשר לאנשי הארץ, יסירו מלבם הדעות הנפסדות ההם, והם לא הודו שיצטרכו לזה אך השיבו כי הם יעבדו את ה' אלהי ישראל וישמעו בקולו.

[כד, כה]
ויכרת יהושע ברית לעם על זה, להיותם עובדים את ה' ולהשאיר זכר לזה המעשה, למען יבושו ישראל אם יסורו מאחרי ה', כתב יהושע את הדברים האלה בספר תורת האלהים והקים אבן גדולה תחת האלה אשר במקדש ה' להיות לזכר ולעדות על זה המעשה, כמו שעשו יעקב ולבן במעשה הגל והמצבה, להיות לזכר לעד ביניהם על בריתם את ה'.

[כד, כט-ל]
אחר זה זכר שכבר מת יהושע בן מאה ועשר שנים וקברו אותו בגבול נחלתו.

[כד, לא]
וזכר עוד שכבר עבדו ישראל את ה' כל ימי יהושע וכל ימי הזקנים אשר האריכו ימים אחרי יהושע ואשר ידעו את כל מעשה ה' אשר עשה לישראל והם יוצאי מצרים, כי זולתם לא ידעו את כל המעשה.

[כד, לב-לג]
וזכר אחר זה, כי עצמות יוסף קברו במקום ההוא שהיה לבניו לנחלה, וכי אלעזר בן אהרן מת וקברו אותו בגבעת פנחס בנו אשר נתן לו בהר אפרים.
ואם יאמר אומר איך היתה לפנחס אם לא היתה לאלעזר?
אמרנו לו, כי תכף שמת אלעזר היה יורשו פנחס, לפי שרשי התורה, ולזה כשנקבר נקבר בגבעת פנחס בנו.
ואולם רבותינו ז"ל אמרו בפרק יש נוחלין:

כי פנחס ירשה מאשתו, וזה דרך דרש ואמנם הפשט הוא לפי מה שכתבנו.

ואולם התועלות המגיעות מזה הספור הם אלו:
התועלת הראשון הוא לפרסם עוצם השגחת השם יתברך לישראל ושכבר קיים מה שנשבע לאבותינו ולזרעם שיתן להם את הארץ ולזה זכר מה שירשו מהארץ על ידי משה ועל ידי יהושע והמלכים הרבים אשר נפלו בידם.

התועלת השני הוא במידות - הוא שראוי לכל אדם שלא יקצר מעשות מה שאפשר מהטוב בחייו, הלא תראה כי יהושע מפני שלא יכול להשלים ירושת הארץ לישראל, לא קצר לעשות מה שהיה אפשר לו מהטוב, והוא הפלת הארץ בנחלה לשבטים, כי בזה היה תועלת כי הוא היה נביא, ולא תשלם זאת החלוקה בשלמות למי שאינו נביא, כי על פי ה' היתה כמו שזכר, עם שכבר נמשך מזה תועלת, שאם חלקו הארץ הנכבשת לבד, היו ישראל מתעצלים בירושת הנשאר מהארץ, לדעתם שמה שיכבשו יגיע לכלל ישראל, הנה לא יקום אחד מהשבטים אם לא יקומו כלם, ואולי תהיה זאת העצלה סיבה שלא תשלם להם ירושת הארץ, אך כשידע כל שבט המגיע לו מזה, יזדרז לכבוש הארץ ההיא לפי מה שאפשר, ואם הוצרך אל העזר יבקש אותו מאחד השבטים או יותר והבטיחו שהוא יעזור אותו גם כן לכבוש חלקו, כמו שמצאנו שעשה שבט יהודה ושבט שמעון לפי מה שנזכר בראש ספר שופטים.

התועלת השלישי הוא בזכירה המגיע לשבט ושבט מהארץ להצילם מהקטטה והמריבה אם ברוב הימים יפול מחלוקת ביניהם בענין הארץ, הנה מה שנזכר בזה המקום מהמגיע לחלק מהם, ישמרם מהקטטה.

התועלת הרביעי הוא להזכיר קיום מה שייעד השם יתברך לכלב באשר מלא אחרי ה' ולא הלך בעצת שאר המרגלים, שהארץ אשר דרכה רגלו בה תהיה לו לנחלה ולבניו.

התועלת החמישי הוא להודיע שכבר נתקיים ייעוד השם יתברך בשבט שמעון ולוי במה שאמר יעקב אחלקם ביעקב ואפיצם בישראל כי כבר היו נחלותיהם מפוזרות כמו שזכרנו.

התועלת הששי הוא להודיע שכבר קיימו ישראל מה שצוו בתורה להבדיל ערי המקלט ולתת ללוים ערים לשבת ומגרשיהן לבהמתם. והנה קבצנו שתי המצות יחד, כי ידמה שערי הכהנים והלוים כלם קולטים. והנה התבאר מן התורה כי המזבח היה קולט ההורג בשוגג, ולזה הוצרך לומר בהורג במזיד: מעם מזבחי תקחנו למות כמו שביארנו שם, וידמה כי מפני שכלל ערי המקלט עם ערי הלוים הנשארות בזה המספר, ואמר בסוף שהם ערים מ"ח ומגרשיהן, שכבר הקישן זו לזו, ולזה תהיינה כלם קולטות.

התועלת השביעי והוא מה שלמדנו מהמזבח שבנו השבטים אשר מעבר הירדן כי כשירצה האדם דבר אפשר שיתחדש ממנו הפסד או נזק, ראוי שיתחכם להסירו קודם בואו ולא ימנעהו מזה ראותו, שלא יתכן הגעת ההפסד או הנזק ההוא כי אם לעתים רחוקים, הלא תראה כי אלו השבטים כשראו כי בארך הזמן יהיה אפשר שיסבב היות הירדן מפסיק ביניהם ובין ארץ ישראל, שישביתו בניהם מעבוד את ה' התחכמו להמציא דבר נשאר מורה שגם הם מעם ה', ולזה בנו שם המזבח ההוא שיהיה בתבנית מזבח ה', וקראו שמו כי עד הוא בינותינו כי ה' האלהים ויהושע כאשר ראה גם כן אפשרות סור ישראל מאחרי ה', מצד מה שנשארו מן הגוים ההם שלא החרימום, גם כן לפי מה שאפשר להצילם מזה, והביאם מזה אל שיקבלו עליהם שנית לפני האלהים לעבדו ולאהבו ושלא לסור מאחריו להרחיקם יותר מזה העון.

התועלת השמיני הוא שלמדנו מענין שלוח פנחס והנשיאים לשבטים שהיו מעבר לירדן, לחקור אמתת הענין קודם עלותם עליהם לצבא, והוא כי גם בענינים אשר יחשב שאין להמתין עליהם לעשותם תכף צריך להתישב ולחקור הענין.
הלא תראה כי לולא זאת החקירה היה נמשך מזה נזק רב, בעלות בני ישראל לצבא על אחיהם, והנה יחשב שאין להמתין על אלו הדברים שהם כנגד השם יתברך מפני הסבות שזכרו פנחס והנשיאים לשבטים האלו בזה המקום. ולזה תמצא, שלא המתין פנחס לקחת עצה ממשה רבינו בדבר זמרי.
אמרו רבותונו ז"ל:

כל מקום שיש חלול השם אין חולקין כבוד לרב.

ומזה המקום יותר הספק איך לא נמלכו ישראל בזה ביהושע שהיה נביא, עם שהיה מהענינים הראויים לעשות לפי משפטי התורה בהטלת העונשים, ראוי שיהיה המעשה בהם לפי דרכי התורה, באופני החקירה המיוסדת בתורה, לא שישאלו איך האמת בזה לנביא, ואם באנו לבאר זה בזה המקום, יארכו הדברים יותר מהראוי למה שאנחנו בו.

התועלת התשיעי הוא מה שלמדנו שראוי לכל אדם שישתדל שיהיה נקבר בגבול משפחתו להשאיר שמו ולזה זכר בהקבר יהושע בגבול נחלתו, והקבר יוסף בגבול נחלת בניו, והקבר אלעזר בן אהרן בגבעת פנחס בנו.
ומזה המקום למדנו התועלת שהגיע מזה הצד ליוסף, כשנחלקו בניו לשני שבטים וזה כי בזה היה רבוי בגורלות לבני רחל, ויתכן יותר שיגיע מקום קבורתה בנחלה לאחד מהם, וכבר נתבאר שכן היה לפי מה שנזכר בספר שמואל.