[ג, א]
והנה ביום השלישי מאלו השלשה ימים השכים יהושע בבקר להזדרז על זאת המלאכה כי המלאכה לה' ובאו עד הירדן הוא וכל ישראל ולנו שם טרם יעברו את הירדן והנה לא עברו את הירדן בלילה ההוא, אחר עבור השלשה ימים שזכר יהושע לסיבות שלוש:
האחת היא, כי השם יתברך רצה שיתפרסם זה המופת לישראל כדי שתהיה אמונתם בו יתברך וביהושע נביאו יותר חזקה ולזה חייב להמתין עבור הירדן עד בקר יום הד'.

והשנית היא שהשם יתברך רצה שיהיה המופת הזה כדי להפיל אימה ופחד על כל מלכי האמורי והכנעני, ולזה היה ראוי שיהיה בעת שיראו האנשים זה המופת, וזה היום.

והשלישית הוא שרצה השם יתברך שיתקדשו העם כדי שיהיו ראויים יותר אל שיעשה זה המופת בעבורם, עם שזה הביאם לדקדק יותר בענין אלו הנפלאות, כי זה ממה שיישירם להשיג מה שהיה בהם מהפלא והזרות.
ולזה הוכרח לומר שלנו שם טרם יעבורו, כי יחשב, לפי שיעד יהושע להם שכאשר ישלמו ג' ימים יעברו את הירדן, ויבא זה לחשב, שיעברו את הירדן בתחלת הלילה שאחריהם, ומפני זה הוכרח לבאר, שלא עברו את הירדן כי אם ביום, כדי שיתבאר יותר לדורות הבאים אמתת זה הספור. ולזאת הסיבה בעינה צוה יהושע לשנים העשר איש שירימו להם אבן אחת לאיש על שכמו למען יהיו האבנים האלה לזכרון לבני ישראל עד עולם על דבר זה המופת.

[ג, ג-ד]
והנה צוו השוטרים את העם במצות יהושע, שילכו אחר ארון ברית ה' שישאוהו הכהנים הלוים והנה הוצרכו לזאת הצוואה כי בימי משה היה חנותם ונסעם על פי ה' מצד תנועת עמוד הענן יומם ועמוד האש לילה לנחותם הדרך ואולם עתה לא תהיה הליכתם בדרך בזה האופן, אבל יהיו המנהיגים עתה הכהנים הלוים נושאי ארון ברית ה' על פי הנביא, וכדי שיראו כלם היה ראוי שירחקו ממנו, ולזה צוו אותם שירחקו ממנו אלפים אמה.

[ג, ה-ו]
והנה זכר אחר זה שכבר צוה יהושע אל העם שיתקדשו בעבור אלו הנפלאות שיעשה בקרבם אחר הלילה ההוא ולכהנים צוה שישאו ארון הברית ויעברו לפני העם.

[ג, ז-יד]
וזכר שכבר אמר השם יתברך ליהושע כי יחל לגדל אותו בעיני כל ישראל עד שהתבאר להם כי כאשר היה עם משה כן יהיה עמו, וזה אמנם יהיה בזה האופן שהישירו השם יתברך איך יעשה זה המופת, והוא שכבר הודיע להם יהושע זה המופת טרם בואו וייעד להם זמן והוא שכאשר ינוחו כפות רגלי הכהנים נושאי הארון במי הירדן ברגע ההוא יכרתון מי הירדן, וזה אמנם יהיה כשיכרתון המים היורדים מלמעלה ויעמדו נד אחד ולא ירדו, ולזה היה מחוייב שישוב מה שאחר המקום ההוא מהירדן חרבה, כי המים אשר בו ירדו ולא יגר להם דבר מן המים היורדים מלמעלה, ולזה צוה שיעמדו רגלי הכהנים בירדן עד עבור כל העם, והודיעם שתכף שיסירו הכהנים רגליהם משם ישובו מי הירדן למקומן, ולפי שזה הזמן הוא בלתי מוגבל, כי אפשר שיהיה זמן עבור העם הירדן ארוך אם יעברו במתון, או קצר אם יעברו במהירות, וכן הענין בזמן הגעת רגלי הכהנים בירדן, הנה היה זה מגדיל ענין הפלא הזה, ומסיר הספק בו מהרואים אותו, כי אם אמר אחד שיהושע היה יודע זמן הכרת הירדן וכמה מן הזמן עמד כך, הנה אולי יביא זה ספק מעט בענין זה המופת, אבל בעבור שהוא לא נתן בזה זמן מוגבל, כמו שזכרנו, הנה אי אפשר לספק על זה המופת בזה האופן, עם שהוא מבואר ממה שזכר מעמד המים היורדים נד אחד שזה בלתי איפשר בזולת מופת, כמו שנבאר כשנאמר איך היה ענין זה המופת בזולת המופת.

[ג, טו-טז]
והנה ספר שכן היה הענין רצה לומר שבבוא נושאי הארון עד הירדן ורגלי הכהנים נטבלו בקצה המים תכף עמדו המים היורדים מלמעלה כמו נד אחד הרחק מאד מן העיר ששמה אדם אשר מצד צרתן, והיורדים על ים הערבה תמו נכרתו בהיפסק ירידת המים מלמעלה, והעם עמדו נגד יריחו.