[ד, ד-ה]
ולפרסם זה המופת צוה לי"ב איש אשר הכין מבני ישראל איש אחד איש אחד משבט שירימו להם איש אבן אחת על שכמו למען יהיה זה אות בקרבם להזכירם ענין זה המופת.

[ד, ט]
וזכר עוד ששתים עשרה אבנים הקים יהושע בתוך הירדן תחת מצב רגלי הכהנים כדי שיראו ישראל ויתפרסם להם שאצל מקומם יעמדו מי הירדן נד אחד.

[ד, י-יח]
והנה זכר שכבר מהרו העם לעבור יותר מהחוק הנהוג וידמה שכבר עשו זה כדי שתתבאר להם מדרגת יהושע בענין זה המופת כי אילו היה מוגבל זמן עמידת מי הירדן עד הזמן שהיה ראוי שיעברו בו העם לפי החק הנהוג, היה ראוי, כשמהרו לעבור, שישארו מי הירדן כך זמן מה אחר עברם, והנה ספר, שתכף עבור העם עבר ארון ה' לפני העם ותכף שבו מי הירדן למקומם, וזה גם כן היה במצות השם יתברך כדי שיתפרסם לישראל עוצם זה המופת, רצה לומר שכבר צוה השם יתברך את יהושע שיצוה הכהנים נושאי הארון שיעלו מהירדן תכף עבור העם.

[ד, יט-כד]
והנה זכר שהעם עלו מהירדן בעשור לחדש הראשון ויחנו בגלגל ושכבר הקים יהושע שם י"ב האבנים אשר הרימו השנים עשר שהכין מבני ישראל, למען יהיה זה לזכרון לבני ישראל עד עולם וזה ממה שיורה כי במקום המקדש שמו אותו כמו הענין בצנצנת המן ובמטה אהרן, שנתבאר בתורה שהושמו לפני משכן ה' למשמרת. והנה נקבע המשכן בגלגל זמן מה, במה שיבא, שכבר עשו בני ישראל שם הפסח בארבעה עשר יום לחדש, ולא היה איפשר שיעשוהו שם שלא היה שם המשכן.

והנה יראה שלא הושמו האבנים האלה לפני העדות כמו הענין בצנצנת המן ומטה אהרן לשתי סבות:
האחת שלא נזכר בזה המקום זה, אבל זכר שכבר הקימם יהושע בגלגל,
והשנית שהוא ראוי שיהא הבדל עצום בין מופתי משה ומופת זולתו כמו שנזכר בסוף התורה ולזה אין ראוי שישתתפו, אלו הדברים שהיו לזכרון לאלו המופתים במקום אחד, עם שאלו האבנים יצטרך להם מקום גדול ולא יכילם המקום ההוא.
ועוד שכבר יהיה הבדל עצום בין צנצנת המן ומטה אהרן ובין האבנים האלה, וזה, כי צנצנת המן היה בו המופת מתמיד, עד שמה שהיה נמס בחום השמש ישאר ויתקיים זה הזמן הארוך, וכן היה הענין במטה אהרן עם השקדים שגמל, ואלו הענינים גם כן מה שעושה בו המופת בעצמו.
ואולם האבנים לא היה בהם בעצמותם מן הזרות והפלא, ולא היה מה שנעשה בו המופת, אבל היו סיבה באופן מה לזכר ענין זה המופת, כמו שנזכר בזה המקום, ולזה היה די שיהיו במקום שהיה בו המשכן או המקדש, כי שם יבואו ישראל בכללם שלש פעמים בשנה ויזכירום אלו האבנים ענין זה המופת עד עולם. ולזה לא אמר בזה המקום שהקים יהושע אלו האבנים לפני השם, אבל אמר שהקימם בגלגל כי די להזכיר זה המופת בזה האופן, ומזה המקום יראה שאלו האבנים היו תמיד במקום משותף לכל ישראל, כדי שיהיו זכרון מתמיד לכולם, כמו שנזכר פה.

והנה למדו רבותינו ז"ל ממה שנזכר פה, שבשבעה באדר מת משה וידמה שהסכימו שאותו אדר היה משלשים יום, כי אז היו מקדשין החדש על פי הראיה, ובו ביום שמת משה התחיל מספר השלשים יום שבכו אותו, והנה היום הששי מניסן היה היום השלשים, ולפי שמקצת היום ככלו, הנה שלח אז יהושע המרגלים ביום ההוא, ובו ביום אמר לשוטרי ישראל כי בעוד שלשת ימים יעברו את הירדן, והנה בסוף היום התשיעי לניסן לנו אצל הירדן, וביום העשירי עברו את הירדן וחנו בגלגל, ואולם אם היה בשנה ההיא אדר מעשרים ותשעה יום, הנה יחוייב שנאמר שבששה באדר מת משה, ולפי שכבר אמר משה ביום מותו: בן מאה ועשרים שנה אנכי היום, למדנו שבכמו היום שמת נולד.