[ה, א]
והנה זכר אחר זה, שזה המופת הוסיף מורך לב לכל מלכי האמורי והכנעני, וכבר נתפרסם זה המופת לכולם מצד מה שראו שנכרתו מי הירדן שהיו אצלם עת מה, כי כבר נכרתו מימי הירדן ממקום רגלי הכהנים עד היום, וכאשר חקרו בזה מצאו שהסיבה היתה שהשם יתברך הוביש מימי הירדן מפני בני ישראל עד עברם והנה נזכר בזה המקום, שמה שעשה יהושע מאלו הדברים לפרסם זה המופת היה לפי מה שצוה משה את יהושע ולזה ידמה שמשה צוהו בביאור איך יעשה זה כשיכרתו מי הירדן על ידו, כדי שיגיע מזה לכל ישראל זה התועלת האפשרי שיגיע ממנו.

והנה ראוי שנחקור בכאן בהיתר ספק מה אינו מעט, יקרה בזה המופת אשר נזכר פה, וזה שכבר השרישו רז"ל כי לא יתחדש במופתים דבר חדש, ולזה הוקשה לרבא מה שאמר: ואם בריאה יברא ה' ופצתה האדמה את פיה מפני מה שכתוב: אין כל חדש תחת השמש והיתר הספק הזה כשאמר, שזה המופת היה למהר זמן פתיחת הארץ פיה, וביאור זה כי זה יקרה לארץ באורך הזמנים כשיעצר בבטנה איד מה עשני כמו שנתבאר בספר האותות והמופת היה לעשות בזולת זמן מורגש מה שיעשוהו הטבע בזמן ארוך, וכן הענין בהתהפך המטה נחש, אבל לא יחדש השם יתברך דבר חדש אצל הנמצאות כולם, ולזה לא יתכן שיעשה מהמטה נחש ויהיה מטה ונחש יחד, וכן לא יתואר בעשית דבר מה, שהיה מציאתו סותר עצמו, כאילו תאמר עשיית מרובע הקטר שוה לצלעו, או עשיית משולש מקוים ישרים שיהיו זויותיו פחות או יותר משתי זויות נצבות, או עשיית אש קר, ומה שדומה לזה ממה שמציאותו סותר נפשו, ובהיות הענין כן, והיה מטבע המים כשהיו מים בפועל שיהו מבקשים המקום השפל, הנה ידמה שיהיה המופת בדברים אשר לא ייוחס לה' יתברך לעשות זה המופת בכמו זה האופן?
ואם אמר אומר, שכבר נתבאר בענין כבשן האש, שבאו בו חנניה מישאל ועזריה ולא ניזוקו, שכבר היה בלתי חם והוא אש, אמרנו לו, שהמופת לא היה שהוסר החום מהאש והוא אש, הלא תראה שהאנשים שהשליכום שם מתו מחוזק החום, אבל זה המופת היה, אם בשהסיר השם יתברך במופת הטבע האשיי מהמקום שבאו בו חנניה וחבריו, כמו שיראה מקצת דברי רבותינו ז"ל, אם בשהקנה להם טבע שלא יזוקו בו מהאש, כי כבר זכרו חכמי הרפואה, שיש שם קצת דברים כשימשח האדם אבר מאיבריו בהם לא יזיקהו האש, והמופת היה לעשות זה בזולת סבותיו כמו הענין בפתיחת הארץ פיה.
ובהיות הענין כן, הנה איך היה הענין בזה מי יתן ואדע, ונאמר שכבר ידמה שנאמר, שאין הנחת מים בלתי נגרים דבר חדש, כי כבר יקרה בזה למים כשיהיה להם דבר מונע מהתנועה, ואיפשר שחדש השם יתברך במופת באויר בסמוך למים ההם גשם ספיריי עב מונע המים מהירידה, או היה זה בשחדש רוח חזק שם במופת ידחה המים למקום ההוא ולא יניחם לרדת, כמו הענין בקריעת ים סוף, כמו שבארנו בביאורינו לדברי תורה, כי השם יתברך הרבה אל מה שיחבר אל המצאת המופתים סבות מה, ימעטו הזרות אשר בענין המופתים ההם, ולזה תמצא, שצוה ישעיהו שימרחו דבלת תאנים על שחין חזקיה, כי יש לו מבוא בזה מבוא מה, ואע"פ שאי אפשר בו שירפא השחין בכמו זה הזמן המעט.
וכן תמצא במה שצוה אלישע לנעמן שירחץ שבע פעמים בירדן, כי הרחיצה במים הקרים יש לה מבוא מה בזה, כמו שהוא מפורסם, אלא שלא תשלם בה הרפואה בזה האופן מזולת שיחובר לזה מופת.
והנה הענין הזה בטבע כמו הענין במצות התוריות, כי הכל מסודר מהשם יתברך, ולזה כשיצטרך לשם יתברך לשנות הטבע מצד מה שזהו יותר טוב בעת ההיא ממה שיסודר מהטבע, הנה יתרחק ממנו המעט שאיפשר כי השם יתברך איננו שונא הסדור הטבעי, כי הוא בראו.
וכן הענין בתורה, רצה לומר שכאשר יהיה יותר בעת ההיא הנטיה מדבריה, הנה יהיה רשות לנביא או לבי"ד לנטות מקצת דבריה אז, כמו מעשה אליהו בהר הכרמל, וכשיהיה זה כן, הנה ראוי שיטו אז מדברי התורה היותר מעט שאיפשר, ולזה תמצא במי שאחזו בולמוס שמאכילין אותו הקל תחלה, ובכאן הותר זה הספק.

ואולם התועלות המגיעים מזה הספור הם י"ב:
התועלת הראשון הוא בעיון- והוא, שכבר תהיה הנבואה לנביא להשגחה על העם אשר הוא שלוח להם, ולזה יחוייב מזה, שאם לא יצטרך העם שתגיע להם זאת ההודעה על יד איש אחר ראוי לנבואה מפני הגעתה להם על יד נביא יותר שלם ממנו, שלא תגיע נבואה לאיש ההוא הראוי לנבואה בעניני העם, ולזה ספר, שלא נתנבא יהושע אלא אחר מות משה כי לא נצטרך לישראל ההודעה לזה על יד יהושע בשכבר נשלם להם זה באופן יותר שלם על יד משה.

התועלת השני הוא במידות- והוא שראוי לתלמיד המבקש למוד השלמות האנושי מהמלמד הנאות לזה, שיעמוד לפניו תמיד וישרתהו, כי אז יתכן לו ללמד ממנו בכללות כל הדברים שירצה, הן מהפילוסופיא העיונית או המדינית או מהענינים התוריים. ולזה תמצא, שתאר יהושע בהגעת הנבואה לו בשהוא משרת משה כאילו יאמר שמזה הצד הגיע לו מהשלמות מה שבעבורו היה ראוי לנבואה.

התועלת השלישי - הוא להודיע שסבת בלתי עבור משה את הירדן היה חטא העם וזה למדנו בעבור ב' דברים מזה הספור:
האחד הוא, שבזה המקום שהתבאר בו שלא הסכים השם יתברך שיעבור משה את הירדן, ולזה נתן סיבה במה שצוה יהושע שיעבור את הירדן אחר היות משה מת, תמצא שקרא אותו השם יתברך עבדו, וזה ממה שיורה כי לא היה זה לו בחטאו. ולזה אמר במשנה תורה: גם בי התאנף ה' בגללכם וגו', ואם יקשה בעיניך מה שביארה התורה, שזה היה על אשר מרו את פי ה' לבלתי הקדישו בענין מי מריבה, נאמר לך, שזה לא יסתור מה שאמר: גם בי התאנף ה' בגללכם וזה כי אולי היה נמשך לישראל מזאת ההקדשה מהתועלת באמונה בשם יתברך מה שיהיו ראויים בו אל שתגיע להם ירושת הארץ בשלם שבפנים על יד משה.

והשנית שכבר התבאר במה שיבא שכבר נתעצל יהושע בירושת הארץ, ושזה היה בסיבה מאת השם למען נסות בם את ישראל השומרים הם את דרך ה' והוא מבואר שאם היה זה עושה על ידי משה, היה משה משתדל בזה בחריצות יותר, הלא תראה מה עשה לסיחון ולעוג שלא השאיר להם שריד במעט מהזמן.

התועלת הרביעי הוא במידות- והוא שהוא ראוי למי שהוא ביום טובה, שישתדל בהבאתה בזריזות ולא יתעצל בזה, כי לא ידע אם הימים הבאים היו טובים כאלה או יפרידהו המות. ולזה תמצא, שאחר שייעד השם ליהושע וכבר יהיה עמו כאשר היה עם משה עד שלא יתיצב איש בפניו, הזהירו שיעשה זה בזריזות כדי שתשלם על ידו ירושת הארץ לישראל, כי השם יתברך לא יקצר מלתת הטובות ביותר שלם שבפנים, ואף על פי שכבר היה ידוע אצל חכמתו האלהית שכבר יתעצל יהושע בזה, הנה עם כל זה הזהירו שישתדל בזה בחריצות, כי הבחירה האנושית היא מושלת על זה, כמו שביארנו בשלישי מספר מלחמות ה’ (מאמר ג,ה) ולזה אמר לו: חזק ואמץ כי אתה תנחיל וגו'.

התועלת החמישי - הוא, להודיע כי ההתמדה בעיון בתורה התמימה וההמשך אחריה סיבה אל שיצליחו דרכי האדם, ושישלם בעיון שהוא סיבה להצלחת דרכי האדם, ולזה אמר: רק חזק ואמץ מאד לשמור לעשות ככל התורה וגומר כי אז תצליח ואז תשכיל, כאילו התחכם השם יתברך להטיב את ישראל בענין זאת הירושה, באופן שיהיו ראויים אל שתגיע להם באופן שלם. והנה פירשנו אמרו: ואז תשכיל מענין השכל וידוע אותי שאם היה מענין ההצלחה, יהיה אמרו ואז תשכיל מותר אין צורך בו.

התועלת הששי הוא במידות - והוא שמי שיצטרך לעשות פועל אחד לתועלת מה, והוא איפשר שיגיעו מהפועל ההוא תועלות אחרים כשיעשו אותו באופן מה, הנה ראוי שלא יקצר מהגיע הפועל ההוא כל התועלות האפשריות, וזה יהיה בשיעשהו באופן אשר יגיע ממנו שאר התועלות, וכל שכן שראוי לו זה כשתהיה נמשך משאר התועלות השמת התועלת המכוון בזה הפועל באופן היותר שלם שאפשר, ולזה תמצא, כי יהושע, כאשר הצטרך להכרית את מי הירדן למען יעברו העם בו בקלות ובזולת סכנה, חבר לזה מה שימשכו ממנו תועלות רבות. ולזה הודיעם תחלה שבעוד שלשת ימים יהיה זה הפועל, למען יכינו להם באלו הג' ימים צידה לדרך אשר הם הולכים בה, והוא ההלוך לבוא לרשת את הארץ, שהוא מלאכה לא ליום אחד ולא לשנים, אבל לזמן ארוך.

עם שזה יוסיף לישראל האמנה ביהושע כשיראו הגעת מה שיראה להם בעת שהגביל אותו והודיעם, כי בנוח כפות רגלי הכהנים בירדן יכרתו מימיו, ושאחר עבור העם תכף יעלו הכהנים נושאי הארון מהירדן וישובו מי הירדן למקומם, כי זה ממה שהישיר העם להתקרב לעבודת השם יתברך, אשר הוא שליט בכמו אלו הנפלאות העצומות, ולשמוע למצות יהושע נביאו, כי זה כלו ממה שיישיר העם אל שתבוא להם ירושת הארץ באופן שלם, ולפרסם זה המופת הנפלא הקים יהושע האבנים תחת כפות רגלי הכהנים, כדי שיראום כל ישראל כמו שזכרנו, וצוה לשנים העשר איש אשר הכין להכין שתים עשרה האבנים להזכיר זה המופת בישראל עד עולם, למען יראו תמיד את ה' ויהיה זה סיבה אל שיאריכו ימיהם על הארץ הטובה שהשם יתברך נותן להם אשר הגיעם לירושתה.

עם שזה יהיה סיבה להגיע להם ירושת הארץ באופן שלם כמו שביארנו, ורצה עם זה שיהיה זה המופת ביום, למען יתפרסם זה המופת לכל מלכי האמורי אשר בעבר הירדן ימה, ולכל מלכי הכנעני אשר על הים, וימס לבבם מפני בני ישראל, כי זה כלו ממה שיעזור על נצוחם והגעת ירושת הארץ על ישראל בשלמות, ולזאת הסיבה שלח יהושע מרגלים לחזק לב ישראל כשידעו שנפלה אימתם על כל הגוים ההם שהם באים להלחם עמם, כמו שביארנו במה שקדם.
והנה זכר בזה הספור שיהושע עשה זה כאשר צוהו משה עליו השלום כי משה הישירו אל שיעשה זה הענין בזה האופן השלם כמו שזכרנו במה שקדם.

התועלת השביעי והוא במידות - הוא, שהוא ראוי למי שירצה להציל איש מה מיד אחר, שיראה עצמו בדבריו כאילו הוא חושק שיפול האיש ההוא ביד רודפו, כי בזה ימצא לו המכוון בהצלתו, וזה שכבר יסמך הרודף על דבריו, ויתכן לו בתחבולות למלט הנרדף. ולזה תמצא כי כששלח המלך יריחו אל רחב הפונדקית שתוציא האנשים אליו מבני ישראל אמרה, אחר שהצפינה אותם, שאמת הוא זה, אך לא חטאת בזה, כי לו ידעה היותם מבני ישראל, היתה מגלה זה למלכות ולעם כדי לתפשם, וספרה שכבר יצאו אחר שהגיע חשך הלילה, ולא ידעה אנה הלכו. ונתנה עצה שירדפו מהר אחריהם כי ישיגום, וזה ממה שהראתם שהיא חושקת שיפלו בידם, ולזה האמינו יותר לדבריה, ונשלמה בזה ההצלה למרגלים אשר כונה אליה.

התועלת השמיני - והוא במידות הוא שראוי למי שירצה להציל איש מה בזה האופן הנזכר, שישמור שלא יכזב בתחבולות דבריו במה שיתכן שתשיגהו התפיסה, ולזה תמצא, שרחב לא אמרה שלא באו אליה האנשים מבני ישראל, כי זה ממה שישיגהו בו התפיסה בקלות, ויהיה זה סיבה אל שלא יגיע התכלית שכונה. וכאשר אמרה שכבר יצאו משם, חברה לזה מאמר יהיה לה התנצלות בו אם ימצא מאמרה זה כוזב בכל או בקצת, והוא שכבר אמרה שזה היה בעת שהיה השער לסגור בחשך, ויתכן מפני החשך שנדמה לה שיצאו שניהם, ולא יצא כי אם אחד, או נשארו שניהם, כי זה אפשר שיקרה מפני החשך.

התועלת התשיעי - והוא במידות הוא שכשיביא ההכרח שתהיה סכנה מה לאנשים אשר ירצה האדם בהצלתם, ראוי שיסדר היותם במקומות מתחלפין, כדי שאם ימצא האחד אולי ינצל השני, ולזה תמצא ברחב שצפנה כל אחד מאלו האנשים במקום מיוחד שאם ימצא האחד, אולי ינצל השני. עם שדבריה יסבלו כי אולי לא יצא כי אם האחד, ונדמה לה בחשך שיצאו שניהם, והנה נשאר אחד מהם אצל הפתח והיא לא הרגישה ולזה יעזרוה דבריה להציל השני.

התועלת העשירי - והוא במידות, הוא שראוי שלא יקצר האדם על מה שאפשר לו הצלתו כשלא יהיה כל מה שיהיה בהצלתו, אבל ראוי שישתדל להציל מה שאפשר לו, אם רב אם מעט. ולזה תמצא, כי כשראתה רחב שאי אפשר לה הצלת עמה בכללם בפנים מהפנים, השתדלה להציל בית אביה, ואמנם ראתה שאי איפשר לה הצלת עמה בשום צד, לפי שזה היה ממנה, אם בתפישת המרגלים אם כשתשאל מהם זה ותשלחם בשלום.
ואולם בתפישת המרגלים לא ישלם לה זה, כי כבר יוכלו ישראל להלחם עמהם בזולת רגול הארץ, לפי מה שנתפרסם לה מעוצם יכולת אלהי ישראל, שישנה מנהג הטבע בעבור ישראל. ואם תשאל מהם הצלת כל עמה, הנה הוא מבואר שזה לא יאות להם בשום פנים עם שיהיה עם גדול כזה בזולת ארץ, ולזה השתדלה בהצלת המרגלים לפי מה שאפשר לה להחיות אותה ובית אביה, והשביעה אותם בשם אלהי ישראל על זה טרם הפרדם ממנה.

התועלת האחד עשר - והוא במידות, הוא, שהוא ראוי לאדם שיעשה כל דבריו בחכמה, גם בעת הפחד יתישב במה שיעשהו, שלא תשיגהו החרטה על זה. ולזה תמצא במרגלים, איך דקדקו באלו התנאים עם רחב באופן שלא ישיגו בזה מה שתשיגהו עליו החרטה אחר זה, כמו שביארנו.

התועלת השנים עשר - הוא במידות, והוא שאין ראוי להטיל קנאה בין האנשים לתת יתרון לאיש אחד על האחר במה שהם ראויים בו על אופן אחד. ולזה תמצא, שבחר יהושע איש אחד למטה, באופן שיהיו י"ב למספר שבטי בני ישראל, להכין האבנים שהיו מוגבלים להיות לזכרון לבני ישראל.