רלבג ליהושע פרק ו
וקודם שיתחיל בזכרון הנבואה ההיא ספר שיריחו היתה סוגרת ומסוגרת מפני בני ישראל אין יוצא באופן שלא יוכל א' לצאת משם ולא להכנס שם. וזכר זה לפי שמזאת הסיבה נצטרכו בהחרמתה לזה המופת שהיישיר אותו אליו השם יתעלה בזאת הנבואה.

[ו, ג]
והנה הסכים השם יתברך לעשות כל אלו המופתים עם ארון ה', להיישיר ישראל לשמור ולעשות ככל הכתוב בו, והיו אלו המופתים בזה האופן מהזרות כדי להפיל אימה על הגוים כשמעם אלו הנפלאות העצומות אשר עושה השם יתברך לישראל.

[ו, ד]
והיה זה המספר לשביעיות, רצה לומר שהקיפו העיר ז' ימים והיו שם שבעה כהנים ושבעה שופרות היובלים וביום השביעי הקיפו העיר שבע פעמים שזכרנו, כמספר הז' שזכרנו בתורה, כמו השמטה וז' שמטות וז' שבתות שנים וז' ימים וז' פעמים וז' ימי הפסח וז' ימי סוכה.

[ו, ה]
והנה הסכים השם יתברך שיעשה זה המופת באמצעות זאת התרועה הגדולה, כדי שיתעוררו ישראל ויקיצו משנת תרדמתם, ויתנו אל לבם ענין אלו הנפלאות העצומות, למען יראו את ה', עם שיש לתרועה הגדולה רושם מעט בענין זה המופת, כי הקול החזק יניע האויר תנועה חזקה, אלא שלא יתכן שיגיע מזאת התנועה כמו זה הפועל הנפלא, שתפול החומה החזקה תחתיה, אם לא יחובר לזה המופת.

[ו, י]
והנה צוה אותם יהושע שלא יריעו ולא ישמיעו את קולם עד היום הז', כדי שלא ירגישו בני העיר, וישליכו אבנים מעל החומה, ואעפ"י שהיה אפשר לה' יתברך לשמרם מזה על דרך המופת, הנה אין מדרך השם יתברך שיעשה המופתים לבטלה, ובמקומות שאפשר בזולת מופת.

[ו, יז]
ולזאת הסיבה בעינה קלל מי שיבנה יריחו עד שיגיע הבנין בהיות כל בניו חיים, ולא ישאר לו בהשלמתו כי אם צעיר בניו, וידמה שפעולות יושבי יריחו ואמונתם היו יותר מגונות מפעולות שאר יושבי הארץ ואמונתם, ולזה צוה שלא ישאר מהם רושם ולא מן העיר, או היה זה לתת מורך לשאר הגוים עם שזאת הקללה לא היתה לפי הנבואה, ולזה תמצא שכבר נתקיימה בימי אחאב אמר: בימיו בנה חיאל בית האלי וצוה אותם שיצילו רחב הזונה וכל אשר אתה בבית כאשר נשבעו לה המרגלים.


הפרק הבא    הפרק הקודם