פרק יד, א
אשר נחלו אותם. אשר הנחילו אותם.

פרק יד, ד
כי היו בני יוסף שני מטות. תחת שבט לוי.

פרק יד, ז
כאשר עם לבבי. ולא כאשר עם פי, שהמרגלים היו בעצה אחת, וירא כלב לומר להם שלא יאמר כמותם, וכשבא, הכחישם, וזהו שנאמר שם (במדבר יד כד), 'עקב היתה רוח אחרת עמו', שהיה אומר להם אחד בפה ואחד בלב.

פרק יד, י
זה ארבעים וחמש שנה. למדנו ששהו בכיבוש הארץ שבע שנים, שהרי בשנה השנית שלח משה המרגלים, נשארו שלשים ושמונה שהלכו במדבר, ושבע שכבשו, הרי ארבעים וחמש.

פרק יד, טו
האדם הגדול בענקים הוא. אביהם של אחימן ששי ותלמי, ארבע היה שמו. דבר אחר, על שם האב ושלשה בנים, שכן קורא אותם (שם יג כב), ילידי הענק. והארץ שקטה ממלחמה. מוסב לענין הראשון, לאחר שבע שכבשו סביבותיהם, נכנעו האמוריים ולא נאספו עוד למלחמה עליהם, לכך התחילו לעסוק בחילוק הארץ. ומדרש אגדה, האדם הגדול בענקים הוא. אברהם אבינו, הוא שגרם להם שהארץ שקטה ממלחמה ארבעים שנה שנתעכבו במדבר, בשכר שכבדו את הזקן בקרית ארבע, שאמרו לו (בראשית כג ו), 'נשיא אלהים אתה בתוכנו'.