פרק יט, א
ויצא הגורל השני. שני לבנימין, שגורל בנימין היה ראשון לשבעה השבטים שאמר יהושע לשלוחיו והתחלקו אותה לשבעה חלקים, שכבר נטלו יהודה ויוסף, כמו שנאמר שם (לעיל יח ה), יהודה יעמוד על גבולו מנגב וגו', מכאן ואילך מונה והולך שבעה גורלות.

פרק יט, ט
רב מהם. מן הראוי להם.

פרק יט, יב
כסלות תבור. אומר אני שהוא לשון כסלים, פלנק"ש בלע"ז, לא בגובהו ולא בשיפולו אלא בשיפועו וסמוך לאמצעו, קרוב לצד אחוריו ומלצד פניו, כדרך שהכסלים עומדות בבהמה, ובמקום שהוא אומר (להלן פרק יט, לד), 'אזנות תבור', סמוך לראשו הוא במקום האזנים.

פרק יט, יג
קדמה מזרחה גתה חפר. ממזרח לגת החפר, שם עירו של יונה בן אמיתי (מלכים ב יד כה). עתה קצין. שם העיר עתה קצין. המתואר הנעה. המוסב על נעה, כלומר משם תאר הגבול לנעה, וכן תרגם יונתן, ונפיק לרמון ומתמן מסתחר לנעה.

פרק יט, כט
מבצר צר. קרוין כריכן קרוי תוקפא. צר. לשון צור. מחבל אכזיבה. מעדב אכזיבה, מגורל כזיב.

פרק יט, לה
וערי מבצר. היו לנפתלי הצדים צר.

פרק יט, מא
צרעה ואשתאול. משל יהודה היה (לעיל טו לג), ונפל גורל בני דן סמוך להם.

פרק יט, מז
ויצא גבול בני דן מהם. כאן נטלו קצת, ועוד נפל להם גורל במקום אחר רחוק מגבולם, ושאר שבטים מפסיקין בינתים. וילחמו עם לשם. לאחר זמן בימי עתניאל בן קנז, ובימי פסל מיכה, כמה שנאמר בספר שופטים (יח ב). לשם. היא ליש האמורה בספר שופטים (יח יד).

פרק יט, נא
אשר נחלו. הנחילו.