פרק ב, א
וישלח יהושע וגו'. על כרחי אני צריך לומר שבתוך ימי אבל משה שלחם, שהרי לסוף ג' ימים שתמו ימי אבל משה עברו את הירדן, שמשם אנו למדים שמת משה בז' אדר כשאתה מונה ל"ג למפרע מיום שעלו מן הירדן בעשור לחדש הראשון, ועל כרחך משנשתלחו המרגלים לא עברו את הירדן עד יום החמישי, שנאמר, וישבו שם שלשת ימים עד שבו הרודפים בו בלילה, ויעברו ויבאו אל יהושע בן נון וישכם יהושע בבוקר ויסעו מהשטים, הרי יום ד', וילינו שם טרם יעבורו, נמצא שלא עברו עד יום ה'. חרש. ברז, כך תרגם יונתן, אמר להם עשו עצמכם כחרשים, כדי שלא יסתירו דבריהם מפניכם. דבר אחר: חרש-חרס, הטעינו עצמיכם קדרות, כדי שתהיו נראין כקדרין. ראו את הארץ ואת יריחו. והלא יריחו בכלל היתה ולמה יצאת, אלא שהיתה קשה כנגד כולם, לפי שהיתה יושבת על הספר. וכיוצא בו (שמואל ב ב ל), ויפקדו מעבדי דוד תשעה עשר איש ועשהאל, והלא עשהאל בכלל היה, ולמה יצא, אלא שהיה קשה כנגד כולם, כיוצא בו (מלכים א יא א), והמלך שלמה אהב נשים נכריות רבות ואת בת פרעה, והלא בת פרעה בכלל היתה, ולמה יצאת, אלא שהיה מחבבה כנגד כולם, וכלפי חטא שהחטיאה אותו יותר מכולן, כך שנויה בספרי (עקב נב). אשה זונה. תרגם יהונתן, פונדקיתא, מוכרת מיני מזונות.

פרק ב, ב
לחפר. לרגל, כמו (איוב לט כט), משם חפר אוכל.

פרק ב, ד
ותצפנו. יש מקראות מדברים על הרבים כיחיד, לפי שמיהרה בהטמנתם, ובמקום צר, כאילו היה יחידי, ומדרש אגדת ר' תנחומא (שלח א) יש, פנחס וכלב היו, ופנחס עמד לפניהם ולא ראוהו לפי שהיה כמלאך. דבר אחר, ותצפנו, כל אחד ואחד בפני עצמו, ודוגמתו מצינו (משלי כז ט), שמן וקטרת ישמח לב, ולא אמר ישמחו לב.

פרק ב, ו
בפשתי העץ. פשתים בגבעוליהן.

פרק ב, ז
על המעברות. מקום מעבר המים, שהיו סבורים שחזרו לאחוריהם אל ערבות מואב, והירדן מפסיק בינתים. והשער סגרו. השוערים.

פרק ב, יא
ולא קמה עוד רוח באיש. אפילו לשכב עם אשה, אמרו אין לך כל שר ונגיד שלא בא אל רחב הזונה, ובת עשר שנים היתה כשיצאו ישראל ממצרים, וזנתה כל ארבעים שנה (זבחים קטז ב).

פרק ב, יב
אות אמת. שתעשו כשתבאו ותכבשו את העיר, שתכירו האות ותחיוני.

פרק ב, טו
ותורידם בחבל בעד החלון. באותו חבל וחלון היו הנואפים עולין אליה. אמרה, רבונו של עולם, באלו חטאתי באלו תמחול לי (זבחים שם).

פרק ב, טז
עד שוב הרדפים. ראתה ברוח הקדש שישובו לסוף שלשת ימים (ספרי דברים כב).

פרק ב, יז
נקיים אנחנו. הרי אנו תולין הדבר בך לעשות האות הזה.

פרק ב, יח
את תקות חוט השני. לשון קו וחבל.

פרק ב, יט
דמו בראשו. עון הריגתו על ראשו תהא, כי הוא יגרום מיתתו. דמו בראשנו. עון הריגתו תהא עלינו.

פרק ב, כג
ויעברו. את הירדן.