פרק ו, א
סגרת ומסגרת. כתרגומו, אחידא בדשין דפרזלא, ומתקפא בעברין דנחש.

פרק ו, ד
היובלים. אילים.

פרק ו, ה
במשוך. בתקיעה אחרונה, בהאריך התוקע את הקול. תחתיה. במקומה.

פרק ו, ט
והחלוץ. בני ראובן ובני גד היו עוברים לפניהם, לפי שהיו בני גד גבורים ומכים בזרוע חזקה, כמו שנאמר (דברים לג כ), 'וטרף זרוע אף קדקד'.

פרק ו, יג
והמאסף. שבט דן הנוסע אחרון, והוא מאסף את כל המתעכבים האחרונים.

פרק ו, טו
ביום השביעי. שבת היה.

פרק ו, יז
והיתה העיר חרם. הקדש, כי היום שבת קדש, וראוי להיות קדש שלל הנשלל בו.

פרק ו, יח
ועכרתם. לשון מים עכורים.

פרק ו, כג
ויבואו הנערים המרגלים. כאן היו צריכים זירוז, ונעשו כנערים זריזים, ובלילה הראשון היו כמלאכים, ששמרו עצמן מן העבירה עם רחב הזונה, לכך נקראו שם מלאכים, ולכך נקראו אנשים, מלאכים, נערים.

פרק ו, כו
בבכורו ייסדנה ובצעירו. בתחלת יסוד שיבנה בה, ימות בנו הבכור, ויקברנו וילך עד שימות הצעיר בגמר המלאכה, היא הצבת הדלתות.