פרק ז, ב
עם בית און. אצל בית און. מקדם לבית אל. ממזרח לבית אל.

פרק ז, ה
עד השברים. עד דתברונון.

פרק ז, ז
ולו הואלנו. הלואי נמלכנו לשבת בעבר הירדן מזרחה, בארץ סיחון ועוג שנכבשה כבר.

פרק ז, ט
ומה תעשה לשמך. המשותף בשמנו, זהו מדרשו. ופשוטו, ומה תעשה לשם גבורתך שיצא כבר, ועתה יאמרו תשש כחו.

פרק ז, י
קום לך. קם לך כתיב, עמד לך מה שהתפללת לפני והזכרת. דבר אחר, עמדת לך במחנה ולא יצאת עמהם, ואני אמרתי (במדבר כז יז), 'אשר יוציאם ואשר יביאם', 'כי אתה תביא את בני ישראל, ואנכי אהיה עמך', (שם ג כח), כי הוא יעבור לפני העם הזה והוא ינחיל אותם, אם תלך אתה לפניהם יצליחו, ואם לאו לא יצליחו. דבר אחר, קום לך, בשבילך זאת להם, לא אמרתי לך להקדיש שלל העיר.

פרק ז, יד
לבתים. יש במשפחה אחת הרבה בתי אבות. לגברים. לראשי גולגולת, כל אנשי הבית יבאו לגורל.

פרק ז, טו
תוספות ישרף באש. האהל והמטלטלין. אתו ואת כל אשר לו. כדין המפורש למטה (להלן פרק ז, כה) אותו והבהמה בסקילה, והזקף שהוא על באש מוכיח, שהוא נפרד מאותו, שכן מצינו מקראות שהטעם מחלקן, כמו (דברים יא ל), 'אחרי דרך מבוא השמש', שאחרי מופלג מדרך על ידי הטעם, וכן פתרונו, הנלכד בחרם, ישרף באש הראוי לישרף, כמו שמפרש למטה. אותו ואת כל אשר לו. כדין האמור למטה, וזה מקרא קצר, ודומה לו (שמואל ב ה ח), 'כל מכה יבוסי ויגע בצנור', לא פירש מה יהיה לו, ובדברי הימים (א יא ו) פירש, והיה לראש, אף כאן לא פירש מה יהיה באותו וכל אשר לו, ולמטה פירש.

פרק ז, טז
ויקרב את ישראל. לפני החשן, מקום שהשבטים כתובים, ומסר לו הקדוש ברוך הוא סימן: שהשבט שחטא, אבנו כהה, וכהתה אבנו של יהודה.

פרק ז, יז
ויקרב את משפחת יהודה. לגורל אחד קרב ראשי המשפחות, אדם אחד מכל המשפחה והטילו גורל על מי יפול, ואחר כך על כל בתי אבות של אותה משפחה, ובא אדם אחד מכל בית אב לגורל, ואחר כך באו כל אנשי אותו הבית.

פרק ז, יט
שים נא כבוד. התחיל להוציא לעז על הגורל, אמר לו, בגורל אתה בא עלי, אתה ואלעזר הכהן גדולי הדור אתם, הטל הגורל על שניכם, ויפול על האחד. אמר לו, שים נא כבוד, בבקשה ממך, אל תוציא לעז על הגורלות שבו עתידה הארץ ליחלק.

פרק ז, כ
ויען עכן. ראה בני יהודה נאספים למלחמה, אמר מוטב שאמות אני לבדי ואל יהרגו כמה אלפים מישראל. וכזאת וכזאת עשיתי. גם בחרמים אחרים בימי משה, שנאמר (במדבר כא ב), 'והחרמתי את עריהם'.

פרק ז, כא
וארא בשלל. התבוננתי במה שכתוב בתורה (דברים כ יד), 'ואכלת [את שלל] וגו''. אדרת שנער. תרגומו, איצטלא דמילתא בבלי, שכל מלך שלא קנה לו פלטרין בארץ ישראל לא נתקררה דעתו במלכותו, שנאמר (ירמיהו ג יט), 'ואתן לך ארץ חמדה נחלת צבי צבאות גוים', והיה למלך בבל פלטרין ביריחו, וכשהיה בא לכאן לובש אותם.

פרק ז, כב
וירצו האהלה. שלא יקדימו שבט יהודה ויטלוה משם להכחיש את הגורל.

פרק ז, כג
ויצקם. ואתיכונון, ורבותינו אמרו (סנהדרין מד א), בא וחבטן לפני המקום, אמר לפניו רבונו של עולם על אלו יפלו רובן של סנהדרין.

פרק ז, כד
ואת בניו וגו' וכל ישראל. לראות ברדויו ויוסרו מלעשות כמוהו. ואת שורו ואת חמורו. לאבדם, כמה שנאמר (לעיל פרק ז, טו), 'והיה הנלכד בחרם ישרף באש אותו וכל אשר לו'.

פרק ז, כה
וירגמו אותו אבן. שחלל את השבת. וישרפו אותם. האהל והמטלטלין. ויסקלו אותם. השור והבהמה.