ויהי כשמוע אדוני צדק מלך ירושלים
המקום הזה מצדיק את יושביו.
אדוני צדק ומלכי צדק נקראת ירושלים צדק, ע"ש: צדק ילין בה.

ויהי בנוסם מפני בני ישראל וה' השליך עליהם אבנים גדולות מן השמים והם במורד בית חורון.

תנו רבנן:

הרואה מעברות הים, ומעברות הירדן ומעברות נחלי ארנון ואבני אלגביש ואבני בית חורון ואבן שזרק עוג מלך הבשן ואבן שישב עליו משה כשעשה מלחמה עם עמלק ואשתו של לוט וחומות יריחו שנבלעו במקומם כלם צריכין ליתן שבח והודאה לפני המקום.

אבני בית חורון, דכתיב: ויהי בנוסם מפני בני ישראל.

אז ידבר יהושע.
יש אז לשעבר ויש אז לעתיד לבא.
אז הוחל לקרוא.
אז אמרה חתן דמים.
אז ישיר משה.
אז ישיר ישראל.
אז ידבר יהושע.
אז אמר דוד.
אז אמר שלמה.
הרי אלו לשעבר.

ויש אז לעתיד לבוא:
אז תראי ונהרת.
אז יבקע כשחר.
אז ידלג כאיל פסח.
אז תפקחנה.
אז תשמח בתולה במחול.
אז ימלא שחוק פינו.
אז יאמרו בגוים,
הרי אלו לעתיד לבא.

עשר שירות הם:
הראשונה במצרים, שנאמר: השיר יהיה לכם כליל התקדש חג.
שנייה שנאמרה על הים, אז ישיר משה.
שלישית, שנאמר על הבאר, שנאמר: אז ישיר ישראל.
רביעית שאמר משה: ויהי ככלות משה לכתוב.
חמישית, שאמר יהושע: אז ידבר יהושע.
שישית, שאמרה דבורה וברק: ותשר דבורה וברק.
שביעית, שאמר דוד: וידבר דוד לה'.
שמינית, שאמר שלמה: אז אמר שלמה.
תשיעית, שאמר יהושפט, שנאמר: וצאתו לפני החלוץ אומר הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו. ואחד לעתיד לבא, שנאמר: שירו לה' שיר חדש תהלתו בקהל חסידים.

שכל השירות שעברו קרויות בלשון נקבה, כשם שהנקבה יולדת, כך התשועות שעברו היו אחריהם שעבוד.
אבל התשועה העתידה לבא קרויה לשון זכר, שאין אחריה שעבוד, שנאמר: ישראל נושע בה' תשועת עולמים.

שמש בגבעון דום.
זה שאמר הכתוב: אני ידי נטו שמים וכן צבאם צויתי.

אמר ר' יונתן:
תנאים התנה הקב"ה עם הים שיהא נקרע לבני ישראל, הדא הוא דכתיב: וישב הים לפנות בקר לאיתנו - לתנאו.

אמר ר' ירמיה בר' אלעזר:
לא עם הים בלבד התנה הקב"ה אלא עם כל מה שנברא בששת ימי בראשית, הדא הוא דכתיב: אני ידי נטו שמים וכל צבאם ציוויתי.
ציוויתי את הים שיקרע לפני בני ישראל.
ציוויתי את השמש ואת הירח שיעמדו לפני יהושע, שנאמר: שמש בגבעון דום.
ציוויתי את השמים ואת הארץ שישתקו לפני משה, שנאמר: האזינו השמים ואדברה.
ציוויתי את העורבים שיכלכלו את אליהו, שנאמר: והעורבים מביאים לו לחם.
ציוויתי את האור שלא תזיק את חנניה מישאל ועזריה.
ציוויתי את האריות שלא יזיקו לדניאל.
ציוויתי את השמים שיפתחו לפני יחזקאל, שנאמר: נפתחו השמים ואראה מראות אלהים. ציוויתי את הדג שיקיא את יונה, שנאמר: ויאמר ה' לדג ויקא את יונה.

זה שאמר הכתוב: ידעתי כי כל אשר יעשה האלהים עליו אין להוסיף וממנו אין לגרוע והאלהים עשה שייראו מלפניו.

אמר ר' יוסי בן זמרא:
בתחילת ברייתו של עולם, אמר הקב"ה: יקוו המים ותראה היבשה.

מפני מה כתיב הקורא למי הים וישפכם על פני הארץ ה' שמו?
שיראו מלפניו.

משל למה הדבר דומה?
למדינה שמרדה במלך.

מה עשה?
הביא לגיון אחד קשה והקיפה, כדי שיראו בני המדינה ויתייראו מפניו.

כך ברא הקב"ה את עולמו יום שיהא יום כו'.
בא יעקב ושקע השמש שלא בעונתו, שנאמר: וילן שם כי בא השמש.
בא יהושע ועשה את הלילה יום, שנאמר: שמש בגבעון דום.
הרי צדיקים שגורעין ומוסיפין על דבריו כדי שיהיו הבריות יראין מלפניו.

ברא הקב"ה ימים
משה עשה את הים יבשה, שנאמר: ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים.
בא אלישע ועשה את היבשה ים: כה אמר ה' עשה הנחל הזה גבים.

ברא הקב"ה חורף וקיץ
בא אליהו ועשה את החורף קיץ: חי ה' אם יהיה השנים האלה טל ומטר.
בא שמואל ועשה את הקיץ חורף, שנאמר: הלוא קציר חטים היום אקרא אל ה' ויתן קולות ומטר.

ברא הקב"ה העליונים לעליונים התחתונים לתחתונים, שנאמר: השמים שמים לה' וגו',
בא משה, ועשה את התחתונים לעליונים ואת העליונים לתחתונים, שנאמר: ומשה עלה אל האלהים, וירד ה' על הר סיני.

זה שאמר הכתוב: ממזרח שמש עד מבואו מהולל שם ה'.
משעה שהשמש זורח עד שהוא שוקע מקלס להקב"ה.
וכן את מוצא, בשעה שעמד יהושע בגבעון ובקש לשתק את החמה, לא אמר שמש בגבעון עמוד, אלא שמש בגבעון דום, אלא כל שעה שהוא מהלך הוא מקלס להקב"ה, וכל שעה שהוא מקלס יש בו כח לעמוד, לכך א"ל יהושע: דום!
א"ל השמש: אתה אומר לי דום, יש קטן פותח פיו ואומר לגדול הימנו דום, אני נבראתי ברביעי ואתה נבראת בשישי ואתה אומר לי דום?!
א"ל יהושע: בן חורין קטן שיש לו עבד זקן, אינו אומר לו שתוק?!
לא קנה אברהם אבינו השמים וכל מה שבתוכו, שנאמר: ברוך אברם לאל עליון קונה שמים וארץ, ולא זו בלבד, אלא שנשתחוית כעבד לפני יוסף, שנאמר: והנה השמש והירח ואחד עשר כוכבים משתחוים לי.
א"ל השמש: אתה אומר שאדום ומי אומר קלוסו של הקב"ה?
א"ל: שתוק, ואני אומר, שנאמר: אז ידבר יהושע, ואין אז אלא שירה, שנאמר: אז ישיר משה.

וידום השמש וירח עמד הלא היא כתובה על ספר הישר
ר' חלפיא אייתי ליה מהכא:
ולמשול ביום ובלילה אלו צדיקים שהם שולטין במה שנברא להאיר ביום, ובמה שנברא להאיר בלילה.

ר' חנן בשם ר' שמואל בר רב יצחק:
מייתי לה מסיפא דספרא: ואולם אחיו הקטן יגדל ממנו וזרעו יהיה מלא הגוים, אפשר כן?
אלא זה יהושע שעומד ממנו, שהוא מעמיד גלגל חמה ולבנה שהם שליטים מסוף העולם ועד סופו.
ואית דמייתי לה מסיפא דאורייתא: בכור שורו הדר לו וגו', אפשר לומר כן?
אלא זה יהושע שעומד ממנו כו' (כדלעיל).

אמר ר' שמעון בן יוחאי:
ספר משנה תורה היה (שגנז [סגנו] של יהושע, נטולו והראהו לגלגל חמה.
א"ל: כשם שלא דממתי מזה, אף דום מלפני.

אמר ר' יצחק:
א"ל: עבדא בישא, לא זבינת כספא דאבא את?
לא כך ראה אותך אבא בחלום: והנה השמש והירח ואחד עשר כוכבים משתחוים לי.

מאי ספר הישר?
אמר ר' חייא בר אבא:
זה ספר אברהם יצחק ויעקב שנקראו ישרים, שנאמר: תמות נפשי מות ישרים.

ר"א אומר:
זה ספר משנה תורה, דכתיב ביה: ועשית הישר והטוב.

ר' שמואל בר נחמני אמר:
זה ספר שופטים, דכתיב ביה: איש הישר בעיניו יעשה.

ויעמד השמש בחצי השמים
וכמה הוי יומא?
אמר ר' יהושע בן לוי:
כ"ד שעי, אזל שית וקם שית אזל שית וקם שית, כולה מילתא כיום תמים.

ר"א אומר:
תלתין ושית, אזל שית וקם תריסר אזל שית וקם תריסר, עמידתו כיום תמים.

ר' שמואל בר נחמני אומר:
ארבעים ותמני, אזל שית וקם תריסר אזל שית וקם עשרין וארבע.

ולא אץ לבא כיום תמים
מכלל דמעיקרא לאו כיום תמים.

אית תימא בתוספתא פלגי ר' יהושע אומר:
כ"ד, אזל שית וקם תריסר אזל שית וקם תריסר, עמידתו כיום תמים.

ר"א אומר:
שלשים וששה, אזל שית וקם תריסר אזל שית וקם כ"ד.

ולא אץ לבא כיום תמים
מכלל דמעיקרא לאו כיום תמים.

ר' שמואל בר נחמני אומר:
שמונה וארבעים, אזל שית וקם כ"ד אזל שית וקם כ"ד.
מקיש עמידתו לביאתו, מה ביאתו כיום תמים אף עמידתו כיום תמים.

תאנא:
כשם שעמדו לו ליהושע כך עמדה לו למשה ולנקדימון בן גוריון,
יהושע קראי, נקדימון בן גוריון גמרא.

משה מנא לן?
אמר ר' אלעזר: אתיא אחל אחל.
כתיב הכא: אחל תת פחדך.
וכתיב התם: אחל גדלך.

ר' יוחנן אמר:
אתיא תת תת.
כתיב הכא: אחל תת פחדך
וכתיב התם: ביום תת ה' את האמרי.

ר' שמואל בר נחמני אמר:
מגופיה דקרא: אשר ישמעון שמעך וגו'.

אימתי ורגזו וחלו מפניך?
בזמן שעמדה לו חמה.

מיתיבי:
ולא היה כיום ההוא לפניו ולאחריו?!
אי תימא שעות הוא דלא הוו נפישי כולי האי, ואי תימא אבני ברד דלא הוו, דכתיב: ויהי בנוסם מפני בני ישראל וה' השליך עליהם אבנים גדולות.

מופת השישי
מיום שנבראו שמים וארץ השמש והירח וכוכבים עולים להאיר על הארץ, עד שבא יהושע ועשה מלחמתם של ישראל והגיע ערב שבת וראה בצרתם של ישראל שלא יחללו את השבת, עד שראה חכמי הגויים חובשים במזלות לבא על ישראל.

מה עשה?
פשט את ידיו לאור השמש ולאור הירח, והזכיר עליהם את השם ועמד כל אחד ואחד במקומו שלשים ושש שעות עד מוצאי שבת, שנאמר: וידום השמש וירח עמד וראו כל מלכי ארץ ותמהו, לפי שלא היה כמוהו מיום שנברא העולם, שנאמר: ולא היה כיום ההוא לפניו ולאחריו לשמוע ה' בקול איש כי ה' נלחם לישראל: