ויגשו בני יהודה אל יהושע.
מצינו הגשה למלחמה,
הגשה לתפלה,
הגשה לפיוס.

הגשה למלחמה, כמה דאת אמר: ויגש יואב וכל העם אשר אתו למלחמה.
הגשה לתפלה, ויהי כעלות המנחה ויגש אליהו הנביא.
הגשה לפיוס, ויגשו בני יהודה אל יהושע לפייסו:

בן ארבעים שנה אנכי היום
תנו רבנן:
ימי אהל מועד שבמדבר ארבעים שנה חסר אחד,
ימי אהל מועד שבגלגל י"ד שנה שבע שכבשו ושבע שחלקו,
ימי אהל מועד שבנוב וגבעון נ"ז,
נשארו לשילה שלש מאות ושבעים חסר אחד.

ימי אהל מועד שבמדבר ארבעים חסר אחד מנלן?
דאמר מר:
שנה ראשונה עשה משה את המשכן.
בשניה הוקם ושלח מרגלים.
י"ד בגלגל.

שבע שכבשו מנא לן?
דקאמר כלב: בן ארבעים שנה אנכי בשלוח משה ועתה הנה אנכי שמונים וחמש שנה.

כי עברו לירדן בר כמה הוה?
בר שבעים ותמני, וקאמר: בן שמונים וחמש, הרי שבע שכבשו.

ושבע שחלקו מנא לן?
אי תימא מדשבע כבשו שבע חלקו.
ואי תימא מדלא אשכח י"ד שנה אחר שהוכתה העיר, שבנוב וגבעון נ"ז, דכתיב: ויהי בהזכירו את ארון האלהים ויפול מעל הכסא.

ותניא:
כשמת עלי הכהן חרבה שילה ובאו להם לנוב, כשמת שמואל חרבה נוב ובאו לגבעון, וכתיב: ויהי כשבת ארון האלהים בקרית יערים וירבו הימים ויהי עשרים שנה.

הי נינהו עשרים שנה?
יש אומרים:
דשמואל עצמו, ושתים דשמואל ושאול, ושבע שמלך דוד בחברון, וכתיב: והימים אשר מלך דוד על ישראל ארבעים שנה בחברון מלך שבע שנים.
וכתיב: ויחל לבנותו בחדש השני בשנת ארבע למלכותו, נשתיירו לשילה שלש מאות ושבעים חסר אחת.

תניא:
תת"נ שנים עשו ישראל בארץ משנכנסו בה, עד שיצאו ממנה שהם י"ז יובלות, וכן הוא אומר: בעשרים וחמש שנה לגלותנו בראש השנה בעשור לחדש בארבע עשרה שנה אחר אשר הוכתה העיר.

אימתי נאמר?
בתחילת היובל.

ואם י"ז יובלות הם, היאך חסרים י"ד שנה?
אמור מעתה, שבע שנים היו מכבשין ושבע שנים היו מחלקין:

בן ארבעים שנה אנכי
נמצינו למדים מכאן בדורות הראשונים דילדו בני שמונה, דכתיב: ותמת עזובה אשת כלב ויקח לו כלב את אפרת ותלד לו את חור.
וכתיב: ובצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה.

וכי עבד בצלאל משכן בר כמה הוי?
בר תליסר, דכתיב: איש איש ממלאכתו אשר המה עושים.

ותניא:
שנה ראשונה עשה משה משכן,
שניה הוקם ושלח המרגלים,
וכתיב: בן ארבעים שנה אנכי בשלוח משה עבד ה' אותי דל ארביסר דהוי בצלאל פשו להו עשרים ושית, דל תרתי דתלתא עבורי שאשתכח דכל חד וחד בתמני.

ויתנו לכלב את חברון
חברון עיר מקלט הואי?
אמר אביי:
פרוואה דידיה.
וכן הוא אומר: את שדה העיר ואת חצריה נתנו לכלב בן יפונה לאחוזה, ושם חברון לפנים קרית ארבע.

שדרו בה ארבעה צדיקים:
ענר,
אשכול,
וממרא,
ואברהם.

ושמלו בה ארבעה צדיקים:
ענר,
ואשכול,
וממרא,
ואברהם.

ושנקברו בה ארבע אמהות:
חוה,
שרה,
רבקה,
לאה.

ושנקברו בה ארבעה אבות:
אדם,
אברהם,
יצחק,
ויעקב.
ועל שם בעליה שהם ארבעה ענק ושלשת בניו.

אמר רבי עזריה:
שמשם יצא אברהם ורדף אחר ארבעה מלכים קוזמוקטורין שהיא עולה בקינריסין של ארבעה:
בתחילה ליהודה,
ואח"כ לכלב,
ואח"כ לכוהנים,
ואח"כ ללווים.

שהיא מארבעה מקומות מגונים שבא"י.
ואיזו הם?
רבי יצחק אמר:
דור,
ונפת דור,
ותמנת סרח,
וחברון.

ורבנן אמרין:
דנה,
וקרית סנה,
ותמנת סרח,
וחברון.

האדם הגדול בענקים.
אדם זה אדם הראשון.
הגדול, אלו אברהם יצחק ויעקב שנקראו גדולים.
באברהם הוא אומר: וה' ברך את אדוני מאד ויגדל.
ביצחק כתיב: ויגדל האיש וילך הלוך וגדל עד כי גדל מאד.
ביעקב כתיב: ויגדלו הנערים.
ועשו היה בכלל, אלא שקלקל במעשיו ובזה את הבכורה ונעשה קטן, שנאמר: הנה קטן נתתיך בגויים.

תניא רבי יוסי הגלילי אומר:
אחר שהכתוב שוקל מעשה ארץ ישראל למעשה ארץ מצרים, שנאמר: כמעשה ארץ מצרים וגו'. למה זכו כנעניים שישבו על ארצם מ"ז שנה?
שנאמר: וחברון שבע שנים נבנתה לפני צוען מצרים.
מפני שכבדו את אברהם אבינו, שאמרו לו: נשיא אלהים אתה בתוכנו זכו שישבו על ארצם מ"ז שנה.

רבן שמעון בן גמליאל אומר משום ר' יהודה בן לקיש:
הרי הוא אומר: האדם הגדול בענקים והארץ שקטה ממלחמה, בני כנען שכבדו את אברהם אבינו זכו שתשקוט הארץ עליהם.

האדם הגדול בענקים והארץ שקטה מה ענין זה לזה?
מלמד שלא שקטה המלחמה מן הכנעניים אלא בזכות אברהם שנהגו בו כבוד, ואמרו לו: נשיא אלהים אתה בתוכנו אדוני שמעני.
ועוד נותרה בהם פליטה ומהם הלכו לאפריקי.
ומה אם כנעניים על שכבדו אותו עמדה להם זכותו אע"פ שלא הלכו בדרכיו ולא אהבו את המקום, בניו שהולכים בדרכיו ועושים צדקות וגמילות חסדים על אחת כמה וכמה.


דבר אחר:
האדם הגדול בענקים
אמר רבי:
זה אברהם.

ולמה קורא אותו גדול?
רבי לוי ורבי אלעזר בשם ר' יוסי בן זמרא:
פסיעותיו של אברהם אבינו היו ג' מילין.

ר' יהודה ברבי סימון אומר:
מיל, שנאמר: ארח ברגליו לא יבא מי פעל, למפרע מיל ר"ת.

רבי נחמיה בשם רבי איבו:
לא נתאבקו רגליו כשהלך אחר המלכים, אלא כזה שהוא הולך מביתו לבית הכנסת.

דבר אחר:
למה קרא אותו גדול?
שהיה ראוי להבראות קודם אדם הראשון, אלא אמר הקב"ה שמא יקלקל ואין מי שיבוא אחריו ויתקן, אמר הקב"ה: הרי אני בורא את האדם תחלה, שאם יקלקל יבא אברהם ויתקן תחתיו.

אמר רבי אבא כהנא:
אדם שיש לו קורה שופעת היכן הוא נותנה לא באמצע הבית כדי שתסבול קורה שלפניה ולאחריה?!
כך אברהם נתנו הקב"ה באמצע הדורות, כדי שיסבול דורות שלפניו ודורות שלאחריו.

אמר ר' לוי:
מכניסין את המתוקנת לביתה של מקולקלת ואין מכניסין את המקולקלת לביתה של מתוקנת.