(ותאר) [ועלה] הגבול [גי בן הנם] אל כתף היבוסי
זה שאמר הכתוב: וילך הוא ושמואל וישבו בניות.
וכתיב: הנה דוד בניות ברמה.

אמר רבה:
וכי מה ענין ניות אצל רמה?
אלא שהיו יושבין ברמה ועוסקין בנויו של עולם.
אמרי: כתיב: וקמת ועלית אל המקום.
מלמד שבהמ"ק גבוה מכל ארץ ישראל וארץ ישראל גבוה מכל הארצות.
לא הוו ידעי מקומו היכא, אייתו ספר יהושע, (בכלהו שבטים) [בשבט יהודה] כתיב: ועלה הגבול בשבט בנימן [וירד] כתיב, (ועלה ותאר לא כתיב), שמע מנה הכא הוא מקומו, סבור למבניה בעין עיטם דמדלי, אמרו: נחתי ביה קליל, כדכתיב: ובין כתפיו שכן.

ואית דאמרי:
גמירי דסנהדרין בחלקו של יהודה ושכינה בחלקו של בנימן, ואי מדלינן ליה אתפליגו ליה טובא, מוטב דנחתי פורתא, כדכתיב: ובין כתפיו שכן, ועל דבר זה נתקנא בו דואג האדומי בדוד, כדכתיב: כי קנאת ביתך אכלתני.
וכתיב: שיר המעלות זכור ה' לדוד את כל ענותו אשר נשבע לה' נדר לאביר יעקב, אם אבוא באהל ביתי, אם אעלה על ערש יצועי, אם אתן שנת לעיני וגו', עד אמצא מקום לה' משכנות לאביר יעקב הנה שמענוה באפרתה זה יהושע, דקא אתי משבט אפרים.
מצאנוה בשדי יער זה בנימן, דכתיב ביה: בנימין זאב יטרף.

ושם דביר לפנים קרית ספר.
ובמקום אחר הוא אומר: דנה וקרית סנה הוא דביר, נמצא ארבעה שמות לו.

וכי מה צורך לבאי העולם בכך?
אלא שהיו ארבע מלכויות מכתשות זו את זו, זאת אומרת על שמי יקרא, וזאת אומרת על שמי יקרא.

והלא דברים ק"ו:
ומה פסולת ארץ ישראל מכתשות עליה, ק"ו לשבח של א"י.

כיוצא בו: עלה אל הר העברים הזה הר נבו.
ובמקום אחר הוא אומר: עלה ראש הפסגה, נמצא קרוי שלשה שמות.
וכי מה צורך לבאי עולם וכו'.

ושם דביר לפנים קרית ספר
אמר רבא:
כמאן קרו פרסאי לספרא דביר?
מהכא וכו':

ויאמר כלב אשר יכה קרית ספר
תנא, אלף ושבע מאות ספקות של גזרות שוות ושל קלין וחמורין ושל דקדוקי סופרים נשתכחו בימי אבלו של משה.

אמר ר' אבהו:
אעפ"כ החזירן עתניאל בן קנז בפלפולו, שנאמר: ויאמר כלב אשר יכה קרית ספר ולכדה ונתתי לו את עכסה ביתי.

מאי עכסה?
שכל מי שרואה אותה כועס על אשתו.

אמר רבי שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן:
ארבעה שאלו שלא כהוגן לשלשה השיבו כהוגן לאחד השיבוהו שלא כהוגן.
אליעזר עבד אברהם, דכתיב: והיה הנערה אשר אומר אליה וגו'.

יכול אפילו חגרת אפילו סומא?
נזדמנה לו רבקה.

כלב, ויאמר כלב אשר יכה את קרית ספר.
הא אילו לכדה עבד אחד היה נותן לו את בתו?
ונתן לו כהוגן, וילכדה עתניאל בן קנז.

שאול בן קיש, דכתיב: והיה האיש אשר יכנו יעשרנו המלך עושר גדול ואת בתו יתן לו.

יכול אפילו עבד אפילו ממזר?
נזדמן לו דוד.

יפתח הגלעדי, דכתיב: והיה היוצא אשר יצא מדלתי ביתי והעליתיהו עולה.

יכול אפילו דבר טמא?
נזדמנה לו בתו.
והיינו דקאמר נביא לישראל: הצרי אין בגלעד אם רופא אין שם.

וילכדה עתניאל בן קנז
זה שאמר הכתוב: וזרח השמש ובא השמש.

אמר ר' אבא בר כהנא:
אין אנו יודעים שזרח השמש ובא השמש?!
אלא קודם שהשקיע הקב"ה שמשו של צדיק זה, הוא מזריח שמשו של צדיק זה.
יום שמת רבי עקיבא,
נולד רבי וקראו עליו: וזרח השמש וגו' כו'.

יום שמת ר' אבין,
נולד ר' אבין בריה, וקראו עליו: וזרח השמש וגו' כו'.

יום שמת רבי אשעיה איש טריא,
נולד ר' אושעיה בריה, וקראו עליו: וזרח השמש ובא השמש.

עד שלא השקיע שמשו של עלי, זרחה שמשו של שמואל, שנאמר: ונר אלהים טרם יכבה ושמואל שוכב וגו'.

אמר ר' יוחנן:
כהדא עגלתא תמימתא.
עד שלא שקעה שמשה של שרה,
זרחה שמשה של רבקה.

עד שלא שקעה שמשו של משה,
זרחה שמשו של יהושע.

עד שלא שקעה שמשו של יהושע,
זרחה שמשו של עתניאל בן קנז, שנאמר: וילכדה עתניאל בן קנז.

וילכדה עתניאל בן קנז אחי כלב,
וכלב בן קנז הוא, והכתיב: כלב בן יפונה.

מאי יפונה?
שפנה מעצת מרגלים.

ובן קנז הוא, והכתיב: וכלב בן חצרון?
אמר רבא:
אין בן חצרון הוא.

ואמאי קרו ליה בן קנז אחי כלב?
אחוהי דכלב מאמיה, דהוה ליה כלב חורגיה דקנז, דיקא נמי דכתיב: הקנזי ולא כתיב: בן קנז.

ויהי בבואה ותסיתהו.
אמר רבא אמר ר' יצחק:
אמרה לו: מה חמור זה כיון שאין תבן באבוסו צועק (יג), אף אשה שאין לה תבואה בתוך ביתה צועקת.

ארץ הנגב נתתני
אדם שמנוגב מכל טובה.

ונתת לי גלות מים
אדם שאין בו אלא דברי תורה.

ויתן לה כלב את גלות עלית ואת גלות תחתית
מי שרזי עליונים ותחתונים גלויים לו, יבקש מזונות ממנו.

תאנא:
הוא עתניאל הוא יעבץ

עתניאל
שענאו אל,

יעבץ
שיעץ ורבץ את התורה לישראל.

ומה שמו?
יהודה אחי שמעון שמו.

ומנא לן דענאו אל?
דכתיב: ויקרא יעבץ לאלהי ישראל ויאמר אם ברך תברכני בתורה.
והרבית את גבולי בתלמידים.
והייתה ידך עמי, שלא אשכח את לימודי,
ועשית לי מרעה, שיהיו לי רעים כמותי,
לבלתי עצבי, שלא יסגפני יצר הרע מלשנות,
אם תעשה לי מוטב ואם לאו הריני יורד בנסיסי לשאול, זו משנת רבי נתן.

ר' יהודה הנשיא אומר:
אם ברך תברכני, בפריה ורביה.
והרבית את גבולי, בבנים ובנות.
והייתה ידך עמי במשא ומתן.
ועשית לי מרעה, שלא יהא בי לא מיחוש ראש ולא מיחוש אוזניים ולא מיחוש עיניים.
לבלתי עצבי, שלא יסגפני יצר הרע.
אם אתה עושה כן מוטב ואם לאו הריני יורד בנסיסי לשאול.

וקינה ודימונה ועדעדה
א"ל רב הונא בר נתן לרב אשי:
מאי דכתיב: וקינה ודימונה ועדעדה?
א"ל: מתוותא דארעא דישראל קא חשיב.
א"ל: אטו לא ידענא דמתוותא דארעא דישראל קא חשיב?!
אלא רב גביהה מבי ארגיזא אמר בה טעמא: כל מי שיש לו קנאה על חברו ודומם, שוכן (עדי) עד עושה לו דין. אלא מעתה, ציקלג ומדמנה וסנסנה הני נמי מאי?
א"ל: אי הוה רב גביהה הכא הוה אמר טעמא.

רב אחא מבי חוזאי אמר הכי:
כל מי שיש לו צעקת לגימא על חברו ודומם, שוכן בסנה עושה לו דין.

תניא רבי יאשיה אומר:
ליוצאי מצרים נתחלקה הארץ, שנאמר: לשמות מטות אבותם ינחלו.

מה תלמוד לומר לאלה תחלק הארץ?
מפני נשים וקטנים.

ר' יונתן אומר:
לבאי הארץ נתחלקה הארץ, שנאמר: אלה פקודי בני ישראל שש מאות אלף לאלה תחלק הארץ.

מה תלמוד לומר לשמות מטות אבותם?
שינה הכתוב נחלה זו מכל נחלות שבתורה, שכל נחלות שבתורה חיים יורשים את המתים, וכאן יורשים המתים את החיים.

רבי אומר:
משל למה הדבר דומה?
לשני אחים כוהנים שהיו בעיר, לזה היה לו בן אחד ולזה שלשה בנים.
יצאו לגורן, זה נוטל סאה ואלו נוטלין שלשה סאין, והוליכו אצל אביהם, וחזרו וחלקו בשווה.

כיוצא בו אתה אומר בבאי הארץ, זה נוטל בית סאה ואלו נוטלין שלושה בית סאה, והורישו את אבותיהם וירשו מתים את החיים, וחזרו וחלקו בשווה.

ר' אלעזר בר' שמעון אומר:
זה נטל חלקו וחלק אביו, וזה נטל חלקו וחלק אביו, נמצאת מקיים: לאלה תחלק הארץ נמצאת מקיים: לשמות מטות אבותם ינחלו.
הרי שיצאו עמו ממצרים עשרה בנים ובכניסתן לארץ נמצאו חמשה בנים, קורא אני עליו: למעט תמעיט נחלתו.
הרי שיצאו עמו חמשה בנים ובכניסתן נמצאו עשרה, קורא אני עליו: לרב תרבה נחלתו.