תאנת שילה
רבי חמא בר חנינא אומר:
שכל הרואה שילה מתאנח על אכילת קדשים.

אמר רבי אבהו:
בן פורת יוסף בן פורת עלי עין, עין שלא רצתה ליהנות במה שאינה שלה, תזכה ותאכל במלא עין שלה.

תניא:
עתידה ארץ ישראל שתתחלק לשלשה עשר שבטים.
שבתחילה לא נתחלקה אלא לשנים עשר שבטים, ולא נתחלקה אלא בכספים, דכתיב: בין רב למעט.

אמר רבי יהודה:
סאה ביהודה שוה חמשה סאין בגליל. ולא נחלק אלא בגורל, דכתיב: אך בגורל יחלק את הארץ, ולא נתחלקה אלא באורים ותומים.

הא כיצד?
אלעזר מלובש באורים ותומים ויהושע וכל ישראל עומדים לפניו, וקלפי של תחומין היו מונחים לפניו, והיה מכוון ברוח הקדש, ואומר: אם זבולון עולה תחום עכו עולה לו.
טרף בקלפי שבטים ועולה בידו זבולון.
טרף בקלפי תחומין ועלה בידו עכו.
וחוזר ומכוון ברוח הקדש ואומר: אם נפתלי עולה תחום גינוסר עולה לו, וכן לכל שבט ושבט.

לא כחלוקה של עולם הזה העוה"ב,
העוה"ז אדם שיש לו שדה פרדס אין לו שדה לבן, שדה לבן אין לו שדה פרדס.
אבל חלוקה של עולם הבא אין לך אדם מישראל שאין לו בשפלה בהר ובנגב. דכתיב: שער ראובן אחד שער שמעון אחד והקב"ה מחלקה בעצמו, שנאמר: ואלה מחלוקתם נאם ה'.

אמר מר:
עתידה ארץ ישראל שתתחלק לשלשה עשר שבטים.

אידך למאן?
אמר רב חסדא:
לנשיא, דכתיב: והעובד העיר יעבדוהו מכל שבטי ישראל.

א"ל רב פפא לאביי:
אימא רונגר בעלמא?
א"ל: עליך אמר קרא: והנותר לנשיא מזה ומזה לתרומת הקדש ואחוזת העיר.

ולו תאנת שילה
אמר רבי חמא בר חנינא:
רצועה הייתה יוצאת מחלקו של יוסף ונכנסה בחלקו של בנימין ובה מזבח בנוי, והיה בנימין הצדיק מצטער עליה לבלעה, דכתיב: ונסב הגבול מזרחה וגו'.

ר' יוסי בר חנינא אומר:
ורצון שוכני סנה עין שלא רצתה ליהנות מדבר שאינו שלה, תזכה ותאכל (מן) [בין] הסנואין שלה.