וישלח יהושע בן נון
זה שאמר הכתוב: אשתוללו אבירי לב, אלו משה ואהרן ששלחו מרגלים ואמרו לשון הרע על הארץ ולא היו יודעים מה לעשות, אלא אף משה ואהרן התרשלו ידיהם, עמד כלב ושתק כל אותן האוכלוסין, אבל אלו ששלח יהושע שנו רבותינו פנחס וכלב היו והלכו ונתנו נפשם והצליחו בשליחותן.

מהו חרש לאמר
ר' יהודה אומר:
כלי נגרות היו בידם כנגרין.

ר' נחמיה אומר:
עשו עצמם קדרין והיו צועקים ואומרים: הרי קדרות, מי שירצה יבא ויקנה.

למה?
שלא ירגיש בהם אדם.

ר"ש אומר:
חרש כמשמעו.
א"ל: עשו עצמכם חרשים אתם עומדים על (אופנים) [אופיה] שלהם.

ראו את הארץ ואת יריחו.
יריחו הייתה בכלל ולמה יצאת?
מלמד ששקולה כנגד כולם.

כיוצא בדבר אתה אומר: וישלח אותם משה ואת פינחס
פינחס היה בכלל ולמה יצא?
מלמד ששקול כנגד כלם.

כיוצא בדבר אתה אומר: תשעה עשר איש ועשהאל.
והלא עשהאל בכלל היה ולמה יצא?
לפי שהיה שקול כנגד כלם.

כיוצא בו: והמלך שלמה אהב נשים נכריות ואת בת פרעה.
בת פרעה הייתה בכלל ולמה יצאה?
מלמד, שהיה מחבבה יותר מכלן ולפיכך החטיאה אותו יותר מכלן.

כיוצא בו: מכף כל אויביו ומכף שאול,
שאול בכלל היה ולמה יצא?
אלא שהיה שקול כנגד כלן.

ותקח האשה את שני האנשים ותצפנו.
נטלה אותן להטמינם.
אמר לה פינחס: אני כהן והכוהנים דומין למלאך, שנאמר: כי שפתי כהן ישמרו דעת וגו' מלאך ה' צבאות הוא, והמלאך מבקש נראה מבקש אינו נראה, ולא הטמינה כי אם לכלב.

כי שמענו את אשר הוביש ה' וגו' ולא קמה עוד רוח באיש מפניכם,
וכתיב: ויהי כשמוע כל מלכי האמורי אשר בעבר הירדן ימה ולא היה בהם עוד רוח.
מאי שנא התם דכתיב: ולא היה בהם עוד רוח
ומאי שנא הכא דכתיב: ולא קמה עוד רוח?!
לאשמועינן דאפילו איקשוי לא איקשו.

מנא ידעה?
דאמר מר: אין לך כל שר ונגיד שלא בא אל רחב הזונה.
אמרו: בת י' שנים הייתה כשיצאו ישראל ממצרים וזנתה כל ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר, לסוף חמישים שנה נתגיירה, אמרה לפניו: רבש"ע, (ו) בשלשה חטאתי לפניך: (בנדה בחלה ובהדלקה), בשלשה מחול לי: בחבל בחלון ובחומה, שנאמר: ותורידם בחבל וגו',

ומה שכר נטלה על כך?
ר"א אומר:
זכתה שיצאו ממנו שמנה נביאים וכוהנים ואלו הם:
ירמיה
וחלקיה
ושריה
ומעשיה
ברוך בן נריה
חנמאל
ושלום.

וכתיב: ומשפחות בית עבודת הבוץ לבית אשבע אלו בני רחב הזונה שהטמינה את המרגלים בבוץ.
לבית אשבע, שנשבעו לה המרגלים.

רבי יהודה אומר:
אף חולדה הנביאה הייתה מבני בניה של רחב, שנאמר: וילך חלקיהו הכהן ואחיקם ועכבור אל חולדה הנביאה אשת שלום בן תקות.
וכתיב: הנה אנחנו באים בארץ את תקות וגו'.

והלא דברים ק"ו:
ומה אם מי שהייתה מעם, שנאמר בו: לא תחיה כל נשמה על שקרבה עצמה כך קרבה המקום, ישראל שעושין את התורה על אחת כמה וכמה.

יש נשים חסידות גיורות:
הגר,
אסנת,
צפרה,
שפרה,
פועה,
בת פרעה,
רחב,
רות,
ויעל אשת חבר הקיני.

כי שמענו את אשר הוביש ה' את מי ים סוף מפניכם.
אמר ר' שמעון בן אלעזר:
כשישראל עושין רצונו של מקום שמו מתגדל בעולם, שנאמר: כי שמענו את אשר הוביש וגו' כי ה' אלהיכם הוא אלהים וגו'.
ואומר: ויהי כשמוע כל מלכי האמורי וגו'.
וכשאין ישראל עושין רצונו של מקום שמו מתחלל בעולם, שנאמר: ויבואו אל הגוים אשר באו שמה ויחללו את שם קדשי באמור להם עם ה' אלה ומארצו יצאו. כי ה' אלהיכם הוא אלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת.

יתרו אמר: כי גדול ה' מכל האלהים, אמרו שלא הניח ע"ז בעולם שלא עבדה, לכך אמר: מכל האלהים נתן ממש בע"ז.

ונעמן הודה בדבר יותר: הנה נא ידעתי כי אין אלהים בכל הארץ כי אם בישראל.
ורחב הודה בדבר יותר מהם: כי ה' אלהיכם הוא אלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת. אמר הקב"ה לרחב: את אמרת: כי ה' אלהיכם הוא אלהים ניחא בארץ, שמא בשמים ממעל, את אמרת מה שלא ראית בעינייך, חייך שבנך עומד ורואה מה שלא ראו הנביאים, כמה דאת אמר: נפתחו השמים ואראה מראות אלהים.
רחב שיירה בחללו של עולם, בא משה ואמר: אתה הראת לדעת וגו' עד ואין עוד, אפילו בחללו של עולם.
א"ל הקב"ה: אתה אמרת: ואין עוד תנו לו מפרי ידיו, ולא קם נביא עוד בישראל כמשה.

ועתה השבעו לי באלהים.
כתיב: ולא היית כזונה לקלס וגו'.

אמר רבי שמעון:
את מוצא כל מה שכתב בישראל לגנאי, כתב ברחב לשבח.
ברחב כתיב: השבעו לי באלהים
ובישראל כתיב: אכן לשקר נשבעו.

ברחב כתיב: והחייתם את אבי ואת אמי.
ובישראל כתיב: אב אם הקלו בך.

ברחב כתיב: והיא העלתם הגגה.
ובישראל כתיב: ואת המשתחוים על הגגות.

ברחב כתיב: ותטמנם בפשתי העץ.
ובישראל כתיב: אומרים לעץ אבי אתה.

ברחב כתיב: ההרה לכו.
ובישראל כתיב: על ראשי ההרים יזבחו.

ברחב כתיב: ונתתם לי אות אמת.
ובישראל כתיב: ואמת לא ידברו.
הוי, כל מה שכתב בישראל לגנאי כתב ברחב לשבח.

ותורידם בחבל
(כתוב למעלה רמז שכ"ו):

ונחבאתם שמה שלשת ימים
אין הקב"ה מניח את הצדיקים בצרה יותר משלשה ימים, הדא הוא דכתיב: יחיינו מיומיים, ביום השלישי יקימנו, ונחיה לפניו.

ביום השלישי של שבטים, שנאמר: ויאמר אליהם יוסף ביום השלישי.
ביום השלישי של יונה: ויהי יונה במעי הדגה שלשה ימים.
ביום השלישי של עולי גולה, שנאמר: ונחנה שם שלשה ימים.
ביום השלישי של תחיית המתים, שנאמר: ויחיינו מיומיים.
ביום השלישי של אסתר, ויהי ביום השלישי ותלבש אסתר מלכות

באיזה זכות?
רבנין אמרין:
בזכות יום שלישי של מתן תורה: ויהי ביום השלישי בהיות הבקר.

רבי לוי אמר:
בזכות יום שלישי של אברהם, שנאמר: ויהי ביום השלישי וישא אברהם את עיניו.