וישלח יהושע אנשים מיריחו העי אשר עם בית און מקדם לבית אל.
מקודם היו קורין אותו בית אל ועכשיו קורין אותו בית און.

רבי שמואל ורבי אבהו בשם רבי אלעזר:
צא תאמר לו, צואה תאמר לו, צאהו נבלהו את שקורין פני קירי קורין אותו פני כלב.
עין כל עין קוץ. אריא קורין גליא.

תני, בשם רבי אליעזר:
לא רצה לקרותו עמלה קורא אותו עמדה.

רבי אבא בר כהנא אמר:
תמן קורין לפועלא טבא עמלה, ולהרהון של מימי רגלים עמרה.

רבנן אמרין:
שקץ תשקצנו שקצהו נבלהו.

ויכו מהם אנשי העי כשלשים וששה איש.
זה יאיר בן מנשה שהיה שקול כרובה של סנהדרין.

ויקרע יהושע שמלותיו.
רבי פנחס בשם רבי אושעיא:
שבטים גרמו לאביהם לקרוע, דכתיב: ויקרע יעקב שמלותיו.

והיכן נפרע להם?
במצרים, שנאמר: ויקרעו שמלותם.
יוסף גרם לשבטים לקרוע, לפיכך ויקרע יהושע שמלותיו.
מנשה גרם לשבטים לקרוע, לפיכך נתקרעה נחלתו, חציה בארץ הירדן וחציה בארץ כנען. בנימין גרם לשבטים לקרוע, לפיכך נפרע לו בשושן הבירה, שנאמר: ויקרע מרדכי את בגדיו.

ויעלו עפר על ראשם.
אמר ר' אלעזר:
התחילו מזכירים זכותו של אברהם אבינו, שנאמר: ואנכי עפר ואפר
אמרו: כלום בנה מזבח אברהם בעי, אלא בשביל שלא יפלו בניו בעי.

ולו הואלנו ונשב בעבר הירדן
אמר רבי נחמן אמר רבי:
מאי דכתיב: תחנונים ידבר רש ועשיר יענה עזות?
תחנונים ידבר רש, זה משה.
ועשיר יענה עזות, זה יהושע.

מאי טעמא?
אלימא, משום דכתיב: ויציקום לפני ה'.

ואמר רב נחמן:
בא וחבטן לפני המקום. אמר לפניו: רבש"ע, על אלו תהרג רובן של סנהדרין?!
אטו פנחס לא עבד הכי, והא כתיב: ויעמוד פנחס ויפלל.

ואמר רבי אלעזר:
שעשה פלילות עם קונו, בא וחבטן לפני המקום, אמר לפניו: רבש"ע, על אלו יפלו ארבעה ועשרים אלף מישראל, דכתיב: ויהיו המתים במגפה ארבעה ועשרים אלף?!
אלא משום דכתיב: למה העברת העביר את העם הזה את הירדן, משה נמי מימר אמר, דכתיב: למה הרעות לעם הזה, אלא מהכא: ולו הואלנו ונשב בעבר הירדן.

ומה תעשה לשמך הגדול.
ריש לקיש בשם רבי ינאי אמר:
שתף הקב"ה שמו בישראל.

משל למלך שהיה לו מפתחות של פלטרין קטנה.
אמר המלך: אם אני מניחה כמות שהיא אבודה, אלא הריני עושה שלשלת קטנה, שאם אבדה תהא מוכחת עליה.
כך אמר הקב"ה: אם אני מניח את ישראל כמות שהם יהיו נבלעים בין האומות, אלא הריני משתף שמי הגדול ביניהם והם חיים, כמו שכתוב: מה תעשה לשמך הגדול, המשותף בנו.
מיד ויאמר ה' אל יהושע קום לך, קום לך ההיא דאדכרתא.

למה אתה נופל על פניך
אמר רבי אלעזר:
אין אדם חשוב רשאי ליפול על פניו, אלא אם כן נענה כיהושע, שנאמר: ויאמר ה' אל יהושע קום לך.

ויאמר ה' אל יהושע קום לך
דרש ר' שילא:
א"ל הקב"ה: שלך קשה משלהם, אני אמרתי: והיה בעברכם את הירדן תקימו את האבנים ואתה רחקתם ששים מיל.
בתר דנפק אוקים רב אמורא עליה, ודרש: כאשר צוה ה' את משה עבדו כן עשה יהושע לא הסיר דבר מכל אשר צוה ה' את משה.

אם כן מה תלמוד לומר קום לך?
א"ל: אתה גרמת להם.
והיינו דקאמר ליה בעי: ועשית לעי ולמלכה כאשר עשית ליריחו ולמלכה רק שללה ובהמתה תבוזו לכם.

דבר אחר:
קום לך
לא כך אמר משה, כי הוא יעבור לפני העם אם יעבור עוברים, ואם לאו אין עוברים.
אם מנחיל נוחלים ואם לאו אין נוחלים, ואתה שלחת ולא הלכת עימהם.

חטא ישראל.
שנו רבותינו:
אין מעברין את השנה אלא במזומנין לה.

מעשה ברבן שמעון בן גמליאל שאמר: השכימו לי שבעה בעלייה! השכים ומצא שמונה, אמר: מי הוא שעלה שלא ברשות ירד!
עמד שמואל הקטן ואמר: אני הוא שעליתי שלא ברשות, ולא לעבר שנה עליתי אלא ללמוד הלכה למעשה הוצרכתי.
א"ל: שב בני שב, ראויים כל השנים כלם לעבר על יד, אלא אמרו חכמים: אין מעברין את השנה אלא במזומנים לה, ולא שמואל הקטן הוה אלא אינש אחרינא, ומחמת כיסופא הוא דעבד.
כי הא דיתיב רבי וקא דריש והריח ריח שום, אמר: מי שאכל שום יצא!
עמד רבי חייא ויצא, עמדו כולם ויצאו.
בשחר מצאו ר' שמעון בר רבי לרבי חייא,
א"ל: אתה הוא שצערת לאבא?
א"ל: ח"ו לא תהא כזאת בישראל.
ורבי חייא מהיכן גמר?
ממעשה דרבי מאיר.

דתניא:
מעשה באשה אחת שבאת לפני בית מדרשו של רבי מאיר.
א"ל: רבי, אחד מהם קדשני בביאה.
עמד רבי מאיר וכתב לה גט, עמדו כולם וכתבו לה גט.

ורבי מאיר מהיכא גמר לה?
משמואל הקטן.

ושמואל הקטן מהיכא גמר לה?
משכניה בן יחיאל, כתיב: ויען שכניה בן יחיאל מבני עילם ויאמר לעזרא אנחנו מעלנו.

ושכניה בן יחיאל מהיכא קא גמר לה?
מיהושע, דכתיב: ויאמר ה' אל יהושע קום לך למה זה אתה נופל על פניך חטא ישראל.
אמר לפניו: רבש"ע, מי חטא?
א"ל: וכי דילטור אני?
לך והטל גורלות.
ואי בעית אימא ממשה רבנו, דכתיב: עד אנה מאנתם.

חטא ישראל
אמר ר' אבא בר זבדא אמר רבא:
אע"פ שחטא ישראל הוא.

אמר ר' פפא:
היינו דאמרי אינשי: אסא קאי בבי חילפי, אסא שמיה אסא קרו ליה.

זהו שאמר הכתוב: אקרא לאלהים עליון לאל גומר עלי.

אמר רבי יהושע:
שלשה דברים גזרו בית דין של מטה והסכים הקב"ה מלמעלה, ואלו הם:
אחד בימי עזרא, כשעלו ישראל מבבל בקש הקב"ה להתיר להם את המעשרות.

מה עשו?
גזרו על עצמם שיהיו מעשרין, שנאמר: ואת עריסותינו ותרומותינו ופרי כל עץ וגו'

מה עשו?
כתבו בספר ונתנו אותו בהיכל, למחר נכנסו ומצאו אותו חתום, שנאמר: ובכל זאת אנחנו כורתים אמנה וכותבים ועל החתום.

ואחת בימי מרדכי, דכתיב: קיימו וקבלו היהודים קיימו למעלה מה שקבלו למטה.

ואחת בימי יהושע, בשעה שנכנסו לארץ אמר לו יהושע: והייתה העיר חרם ולא מצינו שא"ל הקב"ה.

ומנין שהסכים הקב"ה על ידו?
שנאמר: חטא ישראל וגם עברו ברית.

וכן יעקב, כשנכנסו בניו לברכה התחיל מחלק להם פרוקופות.

ומנין שהסכים הקב"ה על ידו?
אתה מוצא שברכות שברך יעקב ברכן מפי הגבורה.

ויש אומרים:
אף שאלת שלום בשם, שנאמר: והנה בועז בא מבית לחם ויאמר לקוצרים ה' עמכם.

ומנין שהסכים הקב"ה על ידו?
שנאמר: ה' עמך גבור החיל.

וגם עברו את בריתי
אמר ר' יהודה בשם רבי יהודה בר מספרתא:
מלמד שעבר עכן על חמשה חומשי תורה, שנאמר: חמשה גם.

ואמר רבי אילעא בשם רבי יהודה בר מספרתא:
עכן מושך בערלתו הוה.
כתיב הכא: וגם עברו את בריתי.
וכתיב התם: את בריתי הפר.

פשיטא?
מהו דתימא במצוה פקר בגופיה לא פקר, קא משמע לן.

וכי עשה נבלה בישראל
אמר ר' אבא בר כהנא:
בעל נערה המאורסה.
כתיב הכא: כי עשה נבלה בישראל
וכתיב התם: כי נבלה עשה בישראל.
פשיטא?
מהו דתימא כולי האי לא פקר, קא משמע לן.

רבינא אמר:
דיניה כנערה מאורסה, בסקילה.

רבי עקיבא אומר:
החרם הוא השבועה והשבועה הוא החרם, וכל מי שהוא מפר השבועה, כאילו מפר את החרם, והמפר את החרם מפר את השבועה.
וכל מי שיודע דבר ואינו מגיד, החרם בא עליו ומכלה אותו ואת עציו ואת אבניו, שנאמר: והוצאתיה נאם ה' ובאה אל בית הגנב ואל בית הנשבע בשמי לשקר ולנה בתוך ביתו וכלתו ואת עציו ואת אבניו.

תדע לך כח החרם, בא וראה מיהושע בן נון שהחרים את יריחו ואת כל אשר בה והיה שם עכן וראה את התרפים ואת הכסף שהיו מקריבין לפניו ואת האדרת שהייתה פרוסה לפניו ולשון זהב אחת שהייתה לתוך פיו, וחמד אותם בלבו ולקחם והלך וטמנם בתוך אהלו, ועל מעלו שמעל מתו ששה ושלשים איש, והלך יהושע וקרע בגדיו ונפל על פניו ארצה לפני ארון הברית, הוא בקש תשובה ונתרצה לו הקב"ה, ואמר ליהושע: מעלו בני ישראל בחרם, שנאמר: חטא ישראל.

ראה יהושע בשתים עשרה אבנים שעל כהן גדול שהם כנגד י"ב שבטים, וכל שבט ושבט שהיה עושה דבר של צדקה הייתה אבנו מגביה את אורה, וכל שבט ושבט שהיה עושה דבר של עבירה הייתה אבנו מכהה את אורה, וראה שהייתה אבנו של יהודה מכהה את אורה, וידע ששבט יהודה מעל בחרם והפיל גורלות ביניהם ונלכד עכן, ולקח יהושע את עכן ואת הכסף ואת האדרת ואת הלשון ואת בניו ואת בנותיו ואת כל אשר לו והעלם לעמק עכור. וכתיב: לא יומתו אבות על בנים ובנים לא יומתו על אבות, אבל על שידעו בדבר ולא הגידו סקלם ושרפם.

אם סקילה למה שרפה ואם שרפה למה סקילה?
אלא סקילה על שידעו בדבר ולא הגידו, שרפה על שנהרגו עליו אנשים צדיקים.
ועל שנתן הודיה לשמו הגדול של הקב"ה יש לו חלק לעוה"ב, שנאמר: יעכרך ה' היום הזה, היום הזה אתה עכור, ואי אתה עכור לעולם הבא.

אמר לו עכן ליהושע: בשביל דבר זה שאתה אומר אני מת, מה אתה מפיל גורלות ביני ובין ביתי, אף אני מפיל גורלות בינך ובין פנחס. אם לא יעלה הגורל על שניכם אף אני מאמין.
א"ל: הגד לי מה עשית?
א"ל עכן: אף אתה מה עשית?
מיד נפלה מחלוקת בישראל ועמדו שבט יהודה והרגו בישראל כתות כתות.
כיון שראה עכן כך אמר בלבו: כל המקיים נפש אחת מישראל כאלו קיים עולם מלא, ואני על ידי נהרגו כל אותם נפשות מיד הודה אמנה אנכי חטאתי.
אמר לו עכן: לית דמשה רבינו דמיך אלא תלתין או ארבעין יומין, לא כן אולפן משה רבך, על פי שנים עדים או שלשה עדים יומת המת, שרית טעי.
צפה יהושע ברוח הקדש שהיה עתיד לחלק בגורל את הארץ, אמר: אם יתקיימו עתה, יאמרו כל ישראל: בדיני נפשות נתקיימו בדיני ממונות לא כל שכן, התחיל מפייסו: בני שים נא כבוד.

תנו רבנן:
שים נא כבוד לה'
אין נא אלא לשון בקשה, בשעה שנפל הגורל על עכן, אמר לו: יהושע, בגורל אתה בא עלי, אתה ואלעזר הכהן שני גדולי הדור אתם, אם אני מפיל גורל עליכם על אחד מהם הוא נופל.
א"ל: בבקשה ממך שלא תוציא לעז על הגורלות שעתידה ארץ ישראל שתתחלק בגורל, שנאמר: אך בגורל תחלק הארץ.

ותן לו תודה
אמר רבינא:
שחודי שחדיה במילי, כלום מבקש אני ממך אלא הודאה, תן לו תודה והפטר מיד.

ויען עכן את יהושע ויאמר חטאתי לה'.
אמר רבי חמא בר חנינא:
מלמד שמעל עכן בשלשה חרמים, שנים בימי משה ואחד בימי יהושע, שנאמר: אמנה אנכי חטאתי לה' וכזאת וכזאת עשיתי.

רבי יוחנן בשם רבי אלעזר בר' שמעון:
חמשה, ארבעה בימי משה ואחת בימי יהושע, שנאמר: אנכי חטאתי לה' וכזאת וכזאת עשיתי.

ועד השתא מאי טעמא לא איענוש?
לפי שלא נענשו על הנסתרות, עד שעברו את הירדן, שנאמר: הנסתרות לה' אלהינו והנגלות לנו ולבנינו עד עולם.

למה נקוד על לנו ולבנינו ועל ע' שבעד?
מלמד, שלא נענשו על הנסתרות, עד שעברו את הירדן דברי רבי יהודה.

א"ל רבי נחמיה:
וכי ענש על הנסתרות לעולם, והלא כבר נאמר עד עולם?
אלא כשם שלא נענשו על הנסתרות כך לא נענשו על עונשים שבגלוי, עד שעברו את הירדן.

אלא עכן מאי טעמא איענוש?
משום דהוו ידעי ביה אשתו ובניו.

וארא בשלל.
ראיתי מה שכתוב בתורה: ואכלת את שלל אויביך.
מיד וישלח יהושע מלאכים וירוצו האהלה כדי שלא יגנבו אותם שבט יהודה ויוסיפו מחלוקת.

אדרת שנער
פורפירא בבליקין.

רב אמר:
איצטלא דמילתא.

שמואל אמר:
סרבלא דצריפא.

ומה בבל עבידא הכא?
אלא כל מלך ושלטון שלא היה לו שלטנות בארץ ישראל אינו שוה כלום, ומלך בבל אנטיקסר שלו יושב ביריחו, וזה משלח לזה כותבות וזה משלח לזה דורונות.
כתיב: ויתן יד, על ידו שני, ויהי כמשיב ידו, אשר על ידו השני.

כמה ידות כתיב כאן?
רבי יודן אומר:
ארבעה כנגד ארבעה חרמים שהוא עתיד לפשוט ידו בהם:
חרמו של עמלק
וחרמו של סיחון ועוג
וחרמו של יריחו
וחרמו של כנעניים.

רבי הונא אמר:
כנגד ארבעה דברים שהוא עתיד ליטול מן החרם, שנאמר: וארא בשלל וגו'.

אדרת שנער
שנער, זה בבל (יג), שמנוערת מן המצות בלא תרומה ובלא מעשרות ובלא שביעית.
שנער, ששריה מתים בתשנוק.
שנער, ששריה מתים נערים.
שנער, שבניה מביטין בתורה עד שהם נערים.

בבל
אמר רבי יוחנן:
בלולה במקרא,
בלולה במשנה,
בלולה בגמרא.

אמר רבי אלעזר:
לעולם יקדים אדם תפילה לצרה, שאלמלי לא הקדים אברהם אבינו תפלה בין בית אל ובן העי, לא נשתייר מישראל שריד ופליט.
וכן הוא אומר: היערוך שועך לא בצר.

ויקח יהושע את עכן בן זרח ואת הכסף ואת האדרת ואת לשון הזהב ואת בניו ואת בנותיו.
א"ל ריש גלותא לרב הונא:
אם הוא חטא בניו ובנותיו מה חטאו?
א"ל: ולטעמך, אם הוא חטא כל ישראל, מה חטאו, דכתיב: וכל ישראל עמו?
אלא להראותם, הכא נמי להראותם.

וישרפו אותם ויסקלו אותם באבנים
תרתי.
אמר רבינא:
הראוי לשריפה לשריפה, הראוי לסקילה לסקילה.

עכן בן כרמי בן זבדי בן זרח.
אמר ר' שמעון בן לקיש:
מדכרין ומניחין, מדכרין ומשחקין.
ומדכרין ומניחין: ראה קראתי בשם בצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה.
מדכרין ומשחקין: עכן בן כרמי כו' בן זרח למטה יהודה.
מדכרין ומניחין: ויהי איש אחד מן הרמתים צופים.
מדכרין ומשחקין: ויהי איש אחד מהר אפרים ושמו מיכיהו.
מדכרין ומניחין: פקוד את בני לוי.
מדכרין ומשחקין: פקדתי את אשר עשה לך עמלק.
מדכרין ומניחין: ודוד בן איש אפרתי.
מדכרין ומשחקין: וירבעם בן נבט אפרתי.
מדכרין ומניחין: איש יהודי היה בשושן הבירה.
מדכרין ומשחקין: איש צר ואויב.
מדכרין ומניחין: כי מרדכי היהודי.
מדכרין ומשחקין: כי המן בן המדתא.
מדכרין ומניחין: ואתו אהליאב בן אחיסמך למטה דן.
מדכרין ומשחקין: שלומית בת דברי למטה דן, גנאי לו גנאי לאביו גנאי לאמו גנאי למשפחתו גנאי לשבטו שיצא ממנו.
וכשהוא צדיק, שבח לו שבח לאביו שבח לאמו שבח למשפחתו שבח לשבטו שיצא ממנו.

אמנה אנכי חטאתי.
שנו רבותינו:
היה רחוק מבית הסקילה כעשר אמות.
אומרים לו: התודה! שכן דרך המומתין מתודין, שכל המתודה יש לו חלק לעולם הבא, ואם אינו יודע להתוודות, אומרים לו: אמור תהא מיתתי כפרה על כל עוונותי!
שכן מצינו בעכן, שאמר לו יהושע: בני שים נא כבוד לה' ותן לו תודה ויען עכן את יהושע ויאמר אמנה אנכי חטאתי.

ומנין שכפר לו וידויו?
שנאמר: ויאמר יהושע מה עכרתנו יעכרך ה' היום הזה, היום הזה אתה עכור ואי אתה עכור לעוה"ב.

כתיב: בנו זרח זמרי ואיתן והימן וכלכל ודרדע כלם חמשה.
מאי כלם חמשה?
כלם חמשה הם לעולם הבא.

כתיב: זמרי, וכתיב: עכן
רב ושמואל
חד אמר:
עכן שמו.

ולמה נקרא שמו זמרי?
שעשה מעשה זמרי.

וחד אמר:
זמרי שמו.

ולמה נקרא שמו עכן?
שעיכן עונותיהם של ישראל.

אמר רב הונא בשם רבי אחא:
זובח תודה יכבדנני, זה עכן, שזבח את יצרו בתודה.
ושם דרך, שהראה דרך לשבים.

וירגמו אותו אבן
הוא לבדו.

וישרפו אותם באש
בבניו ובבנותיו הכתוב מדבר, שכן נאמר לו מפי הגבורה: והיה הנלכד בחרם ישרף באש, אותו ואת כל אשר לו.

אם כן מה תלמוד לומר וירגמו אותו?
אתא ללמדך, שהודה עכן שבשבת גנב, ונסקל על חלול שבת, ונשרף על שמעל בחרם.