אז יבנה יהושע מזבח.
תניא, רבי אומר:
מכאן רמז לתחיית המתים מן התורה.
בנה לא נאמר אלא יבנה.
כיוצא בדבר אתה אומר: אז ישיר שר לא נאמר, אלא ישיר, מכאן תשובה לאומרים: אין תחיית המתים מן התורה.

אבנים שלמות
שהמזבח נברא להאריך ימיו של אדם והברזל מקצר ימיו של אדם, אין בדין שיניף המקצר על המאריך.
ועוד שהמזבח מטיל שלום בין ישראל לאביהם שבשמים.

והרי דברים קל וחומר:
ומה אבנים שאינם רואות ואינם שומעות ולא מדברות, על ידי שמטילות שלום בין ישראל לאביהם שבשמים, אמרה תורה: לא תניף עליהם ברזל, המטיל שלום בין אדם לחברו, בין איש לאשתו, בין משפחה למשפחה, בין עיר לעיר, בין אומה לאומה, על אחת כמה וכמה שלא תבואהו פורענות.

והחציו אל מול הר עיבל.
מאי והחציו?
אמר רב כהנא:
כדרך שחלוקין כאן כך חלוקים באבני אפוד (כתוב ברמז תתרס"א).
מיתיבי: שתי אבנים טובות וכו' עד תיובתא דרב כהנא.

אלא מאי והחציו?
תאנא חציו של הר גריזים מרובה מחציו של הר עיבל, מפני שלוי למטה.

אדרבא, מפני שלוי למטה בצרי להו?
הכי קאמר: אע"פ שלוי למטה שהיו בני יוסף עימהם, שנאמר: וידברו בני יוסף אל יהושע וגו'.

תניא, רבי אומר:
אי אפשר לומר לוי למטה שכבר נאמר למעלה, ואי אפשר לומר למעלה שכבר נאמר למטה,

הא כיצד?
זקני כהונה ולויה למטה והשאר למעלה.

רבי יאשיה אומר:
כל הראוי לשירות למטה והשאר למעלה.

רבי אומר:
אלו ואלו למטה.
הם עומדים הפכו פניהם כלפי הר גריזים ופתחו בברכה, כלפי הר עיבל ופתחו בקללה.

ומאי על?
על בסמוך.

כדתניא:

ונתת על המערכת לבונה זכה.

רבי אומר:
על בסמוך, או אינו אלא על ממש, כשהוא אומר וסכות על הארון את הפרוכת, הוי אומר: על בסמוך.